שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

ציונות ושיבה ליהדות (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־15:32, 17 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == שיחה על הציונות והשיבה ליהדות == [הרב שלמה אבינר] שאלה: מרן הרב קוק כתב פעמים רבות ששיבת...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שיחה על הציונות והשיבה ליהדות

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: מרן הרב קוק כתב פעמים רבות ששיבת ציון של עם ישראל תביא מיד תחייה רוחנית ושיבה ליהדות, אולם איננו רואים שום דבר?

תשובה: קודם כל יש להבין שבתהליכים לאומיים, אין המובן של 'מיד' כמו בתהליכים אישיים. למשל, מה שכתוב בתורה "ואבדתם מהרה", הוא 850 שנה. שנית, לא כל דבר רואים. יש גם תהליכים פנימיים בעומק תודעת האומה, הבנת האומה, רצון האומה, כוח האומה. שלישית, יש להבין שעצם השיבה לארץ ובניין הארץ, הקמת המדינה וכינון הצבא, אחדות ישראל ומלחמות ישראל, גם הם תשובה, כמבואר בפרק האחרון של 'אורות התשובה'. אגב, ההבנה הזאת שהתחיה הלאומית תביא אחריה את התחיה הרוחנית אינה המצאה של מרן הרב קוק, כמובן, זה נמצא אצל רבותינו הקדמונים ואצל חז"ל, ואפילו בפסוקים מפורשים בפרשת התשובה (דברים ל) ובחזון קיבוץ גלויות (יחזקאל לז).


שאלה: אך מה בדבר השיבה למצוות בכללות האומה? מתי זה יהיה? כיצד אנו יכולים להיות שותפים?

תשובה: יש בעם היושב בציון יותר ויותר התעניינות בתורה ובלימודה. לעומת המצב הגלותי שלפני שיבת ציון ותחילת שיבת ציון, של התנגדות לתורה וגרוע יותר - בוז לתורה, יש יותר ויותר לימוד בצורות שונות.

הספרים שנדפסים הכי הרבה במדינה לשימושם של אנשים רחוקים מתורה הם ספרי קודש. הרי זהו סדר החזרה בתשובה של האומה בכללה כפי שמתאר אותה מרן הרב קוק בסוף ספרו 'אורות התשובה' בתוספת התשובה: כבוד הדת, חיבת הדת, לימוד הדת וקיום הדת. קודם כל, כבוד הדת, כלומר, על אף שאינם מסכימים עם הדת, בכל זאת הם מכבדים אותה, מעריכים אותה ומוקירים אותה, כלומר, מודים שיש בה חשיבות ועומק. מתוך כך, תבוא חיבת הדת, כלומר, הכרה שאף על פי שאין מקיימים אותה, מודים שהיא דבר הנותן מתיקות לחיים, אוויר בחיים, שמחה בחיים, ובכלל, עושה את החיים ראויים להיות חיים. ומתוך כך יבוא לימוד הדת, כלומר, אף על פי שאין מקיימים אותה, מתעורר חשק עצום ללמוד אותה דת שבמשך אלפי שנים ועד עצם היום הזה היא מכובדת וחביבה כל כך. ובסוף - הלימוד המעמיק והרציני יביא את קיום הדת, כי ההכרה פועלת על המעשים. כמובן, לא כל ישראל נמצאים בדיוק באותו שלב בתהליך, אלא איש איש במקומו, אך באופן כללי זהו המהלך. ומה שיש בידנו לעשות הוא להוסיף כבוד הדת, בזה שאנו, שומרי תורה ומצוות, לא נגרום לחילול השם על ידי התנהגות בלתי מוסרית, הגורמת לאנשים רבים לחשוב, שאין הם צריכים כלל את הדת כדי להיות מוסריים, ואפילו יכולים להיות מוסריים יותר מחוץ לדת. אלא אדרבה, נרבה קידוש השם של התנהגות מוסרית. לא הדיבורים הם שפועלים ומשפיעים בעיקר, אלא המעשים, כפי שמבאר מרן הרב קוק בספר 'אדר היקר'. וכמובן, גם עתה יש יהודים שחוזרים לדת, וזה מאוד משמח, אך זהו מיעוט קטן לא מייצג.


שאלה: הכוונה לנהירה לקבלה ולניאו-חסידות?

תשובה: הנהירה לקבלה היא זרם אפסי, שהוא תוצאה של צימאון לא בריא למה שמעבר למדרגת האדם, מתוך עצלנות רוחנית, כמבואר בספר 'אורות' למרן הרב קוק. באשר לניאו-חסידות, היא גִרסה שלנו, של העידן החדש – הניו-אייג', המתמקד בחוויה הרוחנית ושם את האדם במרכז העולם, ולא את ריבונו של עולם.


שאלה: אבל עובדה שזה תופס אנשים רבים?

תשובה: קודם כל, מדובר במיעוט אנשים היוצר רושם מוטעה עוצמתי בגלל החשיפה התקשורתית העודפת. שנית, אמיתותה של שיטה רוחנית אינה יכולה להיבחן על פי אמות מידה מעשיות פרגמטיות של הצלחה. הדברים צריכים להיבחן בטווחים ארוכים ובעיקר מתוך תורה. שלישית, יש בניו-אייג' ובגווניו השונים ניצוץ של אמת - התגובה לריקנות הרוחנית שבתרבות הטכנולוגית הנהנתנית. אך זאת לא התגובה הכי בריאה.


שאלה: האם נוכל לומר שגם אצלנו ההתעוררות לדת היא תוצר של משבר הציונות שהתפוררה, וכבר אינה מושכת את הלבבות שאינם מוצאים בה תוכן לחייהם?

תשובה: לא נכון. הציונות לא התפוררה. אנשים מאמינים במדינה ומאמינים בצבא. גם בזה יש להיזהר מן הפרסום בכלי התקשורת של כמה מאמרי מערכת, או כמה אינטלקטואלים חסרי אחריות מוסרית ולאומית, שאינם מייצגים את השכבות הרחבות שבאומה לכל פלגיה. אדרבה, ההתעניינות ביהדות היא המשך הציונות, כפי שאמרנו בהתחלה, כלומר, בירור פנימי מהי מטרת העל של הציונות, מהי המשמעות הפנימית של מדינת ישראל, מהי התרבות היהודית האמתית, מה שנקרא לפני קום המדינה "שאלת התרבות", כלומר: כולנו מסכימים שיש לייסד מדינה, אך את הדיונים וההחלטות לגבי התוכן הרוחני שלה, נדחה לאחר כך, כשירווח לנו, כך שהשיבה ליהדות בממדיה הכלל-ישראליים דווקא נובעת מן הציונות.


שאלה: אך לעומת זאת אנו עדים להתעצמות האינדיבידואליזם והפוסט-מודרניזם?

תשובה: גם פה מדובר במיעוט המרבה שיח ולהג. הזרם המרכזי הרחב של האומה הינו ערכי ומוסרי ונתון לזולת ולאידיאלים. בוודאי לא נכחיש שפוקדים אותנו משברים רוחניים קשים, כפי שהודיע זאת מראש מרן הרב קוק בספרו 'אורות' ביחס למרידה הרוחנית עקב השלווה הגשמית. אבל גם פה יש להבחין כי המשבר הוא חיצוני ולא פוגע בעומק היישות הפנימית שהיא טהורה ויקרה, כפי שבא לידי ביטוי באופנים שונים.


שאלה: גם אם נודה שהחילוניים הגמורים הנם אנשים מוסריים וערכיים, במה הם נחשבים ליהודים, אם הם בלי דת?

תשובה: זו אולי הנקודה המרכזית, אנו עם לפני שאנו דת. אלא הדת היא מהות העם, היא ביטוי נשמת העם. לכן אומרים חז"ל: ישראל, אף על פי שחטא, עדיין הוא ישראל. הוא ישראל במהותו הפנימית, בנשמתו הטהורה, בשייכותו לאומה. "בנים אתם לד' אלהיכם" - אפילו אם אינכם מתנהגים כמו בנים, כפי שמסבירים חז"ל, שנאמר בנים סכלים, אף על פי שהנם טועים ומבולבלים וחוטאים, עדיין קרויים בנים. וכמו שנאמר: בנים לא אמון בם, שזה יותר חמור - אף על פי שאינכם מאמינים, ואתם כופרים, אתם עדיין בנים. ועוד נאמר: בנים משחיתים, אפילו אם אתם עובדי עבודה זרה, אתם עדיין בנים, כמו שקרה בתקופות רבות באומה. ולבסוף, אל יעלה על הדעת שאמנם אותם בנים, הם אך ורק בנים סוג ב', בנים נחותים, לא כן, אלא אתם בנים מעולים, כמו שכתוב: תחת אשר ייאמר לא עמי אתם, ייאמר בני אל חי.


שאלה: אז נשאל הפוך, האם לא צריך לחבר לתורה גם אידיאלים אוניברסליים, ערכים כלל אנושיים? אולי זה מה שיקרב את התורה לחילוניים?

תשובה: לא צריך לחבר לתורה שום דבר. תורת ד' תמימה, שלמה, כוללת הכל, גם את כל האידיאלים האוניברסליים. אדרבה, הם אינם באים כתוספת לתורה, אלא הם מעין בסיס לתורה: דרך ארץ קדמה לתורה. המוסריות הכלל אנושית היא ההקדמה לתורה. וכאשר אותה מוסריות עוברת דרך כור ההיתוך של התורה היא מקבלת ערך עליון יותר לאין ערוך. לכן לא על התורה יש להוסיף אלא לעצמנו, שנקיים יותר ויותר את חלקיה של התורה המוסריים הכלל-אנושיים. ואותו קידוש השם הוא שיקרב.


שאלה: אך גם בזה אנו רואים דווקא תהליך צנטריפוגלי באומה של התרחקות שהולכת וגוברת אלו מאלו: שנאת הדתיים, שנאת החילוניים, שנאת החרדים, שנאת המתנחלים, שנאת הימניים, שנאת השמאלנים, ועוד.

תשובה: לא נכון. זו שוב שנאה תקשורתית, שאינה מייצגת את האומה. באומה הרחבה הגדולה יש אחווה הולכת וגוברת בין הגוונים השונים, גם במשפחה, גם בעבודה, ובמיוחד בצבא. אנחנו הולכים וחוזרים יותר ויותר להיות עם אחד. ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ!