שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

צבא מגרש - זה צבא?! (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־16:35, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (צבא מגרש - זה צבא?! הועבר לצבא מגרש - זה צבא?! (מאמר))

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

זה צבא זה?!

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: אם כך הצבא מתנהג כלפינו ומגרש משפחות שלמות מחבלי ארצנו, אין לי שום חלק בו ואינני רוצה לשרת בו. אני מאוכזב ממנו עד עומק נשמתי. צבא שמכה בי, הוא כבר לא צבא שלי. זה צבא עלוב שבמשך ארבע שנים לא הגן על יהודים מפני פצמ"רים ועתה בא בהמוניו ובכל עוצמתו לגרש אמהות וילדים קטועי רגליים. במשך שנים ניסינו שגם הציבור שלנו יהיה שייך לצבא - עתה אנו מוותרים. מסרנו את נפשנו, אך אם ככה הם מתנהגים כלפינו - גם אנו נתנהג כלפיהם בהתאם.


תשובה: אתה לא משרת בצבא בשביל אלה שאתה מכנה "הם", אלא בשביל עם ישראל. עם ישראל לא עשה שום דבר רע, מה הוא אשם, ולמה יפסיד חייל טוב וקצין טוב, להם הוא זקוק כאוויר לנשימה? משל לאבא שמכה את אמא, אז היא עוזבת את הבית, אבל מה אשם התינוק הקטן הזקוק לאמו כדי לינוק?!

צריך לזכור שיש לנו מסביב שלוש מאות מיליון אויבים ועוד כשלושה מיליון בפנים, אשר להם עוזרים מעצמות גדולות, ונגדם צריך צבא חזק ומסור, שאם לא כן הם ירצחו אותנו נפש ויגזלו את כל ארצנו תוך יום אחד חלילה.

צה"ל אינו עסוק רק בגירוש הארור, חס ושלום, הוא מגן בעיקר על העם ועל הארץ. כל דבר נידון על פי רובו. רוב עבודתו של צה"ל היא לטוב. יתר על כן, גם באותם ימים חשוכים שבהם יש גיוס כה גדול ומחפיר כדי לזרוק יהודים לרחוב, הוא עדיין נמצא בכוננות מלאה. אם האויב יתקוף, צה"ל יהיה מוצב על משמרתו תוך זמן קצר. עובדה שאויבינו לא ניצלו רגעים אלו כדי לנסות להשמידנו. זהו כוח ההרתעה של צה"ל. גם כאשר הוא אינו עוסק בפועל במלחמה, אלא בביטחון שוטף, ואפילו כאשר סתם נמצא כעתודה, וגם כאשר מתאמן. מסיבה זו חייל שנהרג תוך כדי תרגיל, מוגדר כמי שנפל בעת מילוי תפקידו.

לכן צבא הוא מצוה גדולה וטהורה. גם אם ראש ממשלתנו טימא אותו, הוא נשאר טהור ביסודו. "השוכן אתם בתוך טומאתם". הצבא אינו המצאה של ראש הממשלה, שאנו שוקלים אם להצטרף אליה או לא. הוא מצוה קדושה של ריבונו של עולם, שהכניסו בה קלקולים.

"שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר ליה: כתוב בתורתכם: לא ידבק בידך מאומה מן החרם (דברים יג יח); מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו: אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי. אין אומרים: נעשה מרחץ לאפרודיטי, אלא אומר: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ" (עבודה זרה מד ב משנה. עיין רש"י וראב"ד). אין אומרים: נקים צבא גירוש לישראל כדי שנוכל לנשל יהודים. אלא ראש הממשלה המטורף והמרושע הוא שאמר: אשתמש בצבא הגנה לישראל כדי לגרש יהודים. הוא הבעיה ולא הצבא.

צבא - זה טוב! צבא - זה שלוש מצוות גם יחד:

1. הצלת העם, פיקוח נפש של רבים.

2. הצלת הארץ, מצוות יישוב הארץ, כיבוש הארץ.

3. קידוש השם, כל גוי מכה יהודי זה חילול השם, אלא מיליון יהודים יקומו להגן על יהודי אחד, כאיש אחד בלב אחד.

נכון שיש מגרעות רבות וחמורות בצבאנו: שימושו לגירוש, החדרת בנות, אווירה זולה, יד לא תקיפה דיה. אבל יש להתאזר בסבלנות. דוד מלכנו סבל בצבאו את יואב בן צרויה, שכתוב עליו: "וישם דמי מלחמה בשלום ויתן דמי מלחמה בחגורתו אשר במתניו" (מלכים א' ב ה) ופגע "בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב" (שם לב). וכל זאת מפני שיואב, הלוחם מספר אחת, היה חיוני במלחמתנו נגד אויבינו.

כך מסביר הרב שלמה בן אדרת, הרשב"א, שאי אפשר לתקן את הכל בבת אחת: "וזכור נא עניין דוד אדוננו מלכנו אשר נהג להעלים עינו מיואב ומשמעי, ואף על פי שהיו בני מות... והעלמת עין מן העובר, לעיתים מצוה, הכל לפי צורך השעה" ו"יש להסיר את המכשלה מן הקלה אל החמורה, ואין נוטלין כל החבלה ביחד" (שו"ת הרשב"א ה רלח).

לא הלכנו לצבא כדי לעשות רושם חיצוני שגם לציבור שלנו יש בו חלק ונחלה, ולא לרדוף כבוד. אלא בשביל עצם המצוה, בשביל כלל ישראל, בשביל כבוד ד'. וגם עתה, אנו נמשיך.

קל מאוד לעזוב את הצבא מסיבה שאינו טהור לגמרי. זהו המושג של הנפש היפה, שאינה רוצה להיות שותפה במפעל שאינו טהור לגמרי, ומי שמרוויח מזאת, הוא הרשע, שיכול להשתולל ללא מפריע. לטווח קצר, אולי עדיף לדפוק על השולחן ולצאת, אבל בשביל הטווח הארוך, צריך מסירות נפש להישאר. כן! צבא זו מסירות נפש. כל מיני סוגי מסירות נפש. ועכשיו יש מסירות נפש כזו.

האמן לי, החייל מרגיש סמרטוט אחרי מילוי פקודה זו שניתנה לו על ידי רשעי ארץ. לא החיל או הקצין הוא הרשע אלא ראש הממשלה וחברי כנסת אשר הרימו אצבע כדי להרוס ערי ישראל וחיי משפחות. יש שמדברים על קרע בעם, אז דע לך שבתוך החייל פנימה, יש עתה קרע נורא. אך הוא ממשיך לסחוב בעול למען עמו.

אנחנו נמשיך ללכת לצבא, כמו קודם וביתר שאת. שום דבר לא השתנה, יהיה יותר קשה. זה הכל. אנו שמחים על עוצמתו של צה"ל, כואבים שהשתמשו בו לרעה, ונחזיר אותו לטוב ה לברכה.

אנו נצטרף בגאווה לצבאנו, נלך בדרכם של אבותינו הקדושים שהיו אנשי מלחמה, אברהם ויעקב, משה ויהושע, דוד ויהודה המכבי. אנו נלבש בגדי צה"ל בגאווה בכל מקום. נשמח את עם ישראל ואת ריבונו של עולם.