שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

פרשת פנחס- קנאותו של פנחס (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

למה בהתחלת הפרשה שלנו היא לא מחוברת לסוף הפרשה הקודמת? "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי..." הרי זה ההמשך, ולמה ישנה הפרדה בין מעשה פנחס לבין הערכה למעשיו?

כי זה לא דבר פשוט מה שעשה פנחס.

רש"י מביא שהיא השבטים מבזים אותו ואומ' "ראו בן פותי זה שאבי אביו פיתם עגלים לעבודה זרה". כי אלעזר לקח את בנות פוטיאל. ומה שעשה פה זה בגלל דם עובדי ע"ז שזורם בעורקיו. אמנם יתרו התגייר. אך גם אדם שהתגייר זה לא אומר שלא נשאר בו משהו. כמו בעל תשובה, שנשאר בו משהו מהעבר. יש לו ייצר עדיין. וכך הגר. פנחס נתן פרץ לאותם המהווים האלימים והשפלים. היו ישראל מבזים אותו. כלומר, זה לא מילתא דפשיטא. ההיפך. הפשט שזה לא נכון. עד שבאה בת קול ואמרה "פנחס בן אלעזר בן אהרון.." לא אמרה בן חתנו של יתרו, אלא עשה זאת כתור נכד של אהרון עליו נאמר "אוהב שלום ורודף שלום..."

לפעמים אדם שאוהב הוא תקיף. האהבה זה לא תמיד לחייך. יש אדם שטובע בים ומנסים להצילו אבל הוא משתולל משום שמפחד לטבוע. והוא אוחז במציל ועומד להטביע את המציל איתו, המציל נותן לו מכה חזקה כדי שזה יתעלף כדי להצילו. ובגלל מה עשה זאת? כי הוא אוהב אותו.

וכך היא האהבה.

לפעמים הרופא חותך בבשר החיי. כי אין ברירה. הוא חייב לעשות זאת. זה ע"מ להציל את כל גופו של החולה. לפעמים באהבה צריך להכאיב!

הוא עשה זאת כתור נכד של אהרון. אבל זה אנחנו לא יכולים לדעת. איננו יכולים לדעת מה יש בראש של אדם. שזה רק רבש"ע יודע.

את המעשה של פנחס כולם ראו ואת חוכמתו כולם הכירו. "ויקם מתוך העדה" רש"י שם מסביר שקם מתוך הסנהדרין. מה שהוא עשה זה חוכמה. זה תורה. כפי שמסביר שם רש"י.

אז מה הבעיה בכך? המניע שלו.

שאדם עושה מצווה צריך לבדוק מהי כוונתו. ישנו דיון אם מצוות צריכות כוונה או לא. אך מסכימים שמצווה עם כוונה נגדית היא בעייתית. יש לא לשמה גרוע כפי שמסביר תוס' בסוגייא שם אשר עושה מתוך כוונה לקנטר וכן הלאה.

מעשה זה הוא לא לשמה גרוע. הוא אדם אלים, ומצא לו פה תירוץ. וכך אמרו לו ישראל אז "הראיתם בן פוטי זה...".

אך לכאורה פנחס השיב את חמתו של הקב"ה?! הוא עצר את המגפה! וכן 200 אלף אנשים מתו. שכל אחד בסנהדרין הרג 2. ז"א שהיצרא דעריות שהיה אז היה חזק. היתה מגיפה גדולה ואעפ"כ אנשים המשיכו בשלהם. עד שבא פנחס ו"השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי". רואים שהוא עשה דבר נכון- שעובדה שעצר את המגפה. וכן הקב"ה אישר שכוונותיו היו צדיקות. הוא הרג אדם אחד ועצר את המגיפה. למרות שהרגו שם הרבה אנשים. אלא שהיא נעצרה משום שהוא פילס דרכו דרך עשרות אלפים משבט שמעון והרג את הנשיא!

רש"י שם: "נתקבצו שבט של שמעון אצל זמרי..." פנחס סיכן את חייו. בעוד שגם מובא שאם זמרי היה הורג אותו הוא היה פטור על כך. הוא מסר את הנפש על כך. הוא הסתכן שכן היה יכול להיהרג. היתה אווירה של רצח באוויר. וזאת עוד הוכחה לכך שהוא עשה זאת מתוך מניעים טהורים.

אם כן 3 הוכחות: 1. מסירות נפשו במעשה. 2. נכד אהרון. 3. מה שהקב"ה בירכו על מעשהו.

היה צריך גילויי אלוקי מיוחד בשביל לגלות לנו שהמניעים שלו היו טהורים.

מה שפנחס עשה צריך עיון גדול. ואחרי עיון גדול זה בסדר. הוא עשה מה שצריך. הוא עשה מה שה' היה צריך לעשות. "בקנאו את קנאתי".

פנחס הוא שליח נאמן של רבש"ע.

מסקנה: צריך להיות קנאי או לא?

לא צריך להיות קנאי. אבל אתה רואה שהוא היה קנאי? צריך להיות קנאי אם בטוחים שזה לשם שמיים. אך אף אדם לא יודע אם עושה לשם שמיים. ראיתם פעם אדם שאומר שהוא עושה שלא לשם שמיים?! כל אחד מרמה את עצמו שהוא עושה לשם שמיים! אז אין לזה מוצא.

אז למה כתוב במסל"ש יט' במידת אהבה מתחלקת ל3 חלקים: 1.שמחה 2. דבקות 3. קנאה. ומשמע שצריך קנאות!

אלא, וודאי שצריך קנאות. השאלה היא לא "האם צריך קנאות" אלא השאלה היא "איך?".

כשצריך לקנא לה' אין לזה מחלוקת השאלה היא איך. לפעמים רומח לפעמים הסברה. לפעמים דיבור. זו שאלה אחרת של האיך.

הוויכוח על פנחס לא היה האם היה צריך לקנא. אף אחד בעם לא זילזל בפנחס בגלל שרצה להפסיק את הזנות. אלא הוויכוח סביבו היה איך לעשות זאת. מתי לקחת רומח ומתי לדבר. זאת השאלה. הביקורת היתה לא שהוא נגד זנות אלא בגלל שהשתמש ברומח. המסל"ש לא אמר להשתמש ברומח. הוא לא אמר להרוג.

אגדות רבה בר בר חנה על הצפרדע שהיתה גדולה כמו עיר אגרוניא והיא בגודל 60 בתים. ובא נחש ובלע את הצפרדע. בא עורב ובלע את הנחש. ועלה לעץ. ואומ' הגמ' שהעץ הזה חזק. אמר רב פפא אם הייתי שם לא הייתי מאמין. ז"א הפלא זה איך העץ מחזיר, וכל השאר ברור מאליו.

מסביר הרב במאמרי הראי"ה- העורב הצפרדע והנחש אכזריים, אז זה מובן. אך מה שלא מובן איך העץ, עץ החיים שמלא חסדים, כזה אכזרי. מסביר רב פפא, אם לא הייתי במדרגה זו, לא הייתי יכול להבין את הדבר הזה. אכזריות זה בעייה, אך לפעמים צריך להיות אכזריים. לפעמים יש אכזריות נגד גויים במלחמה. וכן יש אכזריות נגד יהודים "חייב מיתה" על כל מיני דברים. ויש אכזריות נגד משפחה וכן נגד עצמו וכן נגד חבריו. ואדם לא יכול להיות אכזרי כלפי אחרים. קודם כל אדם צריך להיות אכזרי כלפי עצמו- שיפסיק לעשות עבירות. ולפעמים זה אכזריות נגד עצמו. כמבואר בחובות הלבבות "טעם הסם המר".

ישנם מקרים שבוודאי צריך להיות קנאי. השאלה היא איך עושים את זה. וזה תלוי במצבים. בימינו ברור שלא לוקחים רומח. אך לפעמים צריך לדבר בתקיפות.

אחת אמרה לרצי"ה ש"הוא תקיף בעוד שאביו היה רך" אך זה תלוי מתי. היו פעמים שהרב קוק היה בהם תקיף

1. במשפט סטבסקי הרב קוק היה תקיף ועמד מול כל העולם באומרו שהוא זזכאי.

2. וכן הגיב בתקיפות על דבריו של אליעזר בן יהודה: "אנחנו רגילים לשמוע שטויות אבל שטויות כאלה עדין לא שמענו. לשטויות כאלו לא התרגלנו. לכן אליעזר בן יהודה סתום פיך".

תמיד צריך להיות קנאי לאמת. השאלה היא איך. בעוד שכמובן זו לא סוגייה פשוטה. אורות עמ' קל: "כל גילוי..." [...] הרב קוק לא רוצה להקשיב. לפעמים לא צריך אפילו להקשיב.

מעשה שמעון ולוי בשכם הוא היה קנאי. הם הרגו שם את כל העיר שכם. וזה היה מיותר. ואביהם הוכיח אותם על כך!

גולדשטין שירה במערת המכפלה. הוא אדם צדיק. אבל זה לא היה נכון. אם היה הורג רק אנשים רוצחים וכן הלאה אך לירות סתם ככה על כולם זה לא נכון.

אך קנאותו של פנחס זה שונה. אך זהו לא מזון יומיומי. וכך אמרה התורה "אפזרם ביעקב" צריך אחד כזה בישיבה.

אדם לא יכול לשתוק כשיש דברים חמורים. וכך היא תוכנית התנ"ך החדשה. זהו דבר חמור ביותר- אתה מחליט שכך ילמדו ילדי ישראל. זה חמור. זו טעות ועל טעות צריך להגיד "זה טעות". לא אמרתי להרוג מישהו או להעליב מישהו. אבל זו טעות. יש הרבה טעויות.

וכך מישהו התווכח איתי ברדיו אם צריך ללכת לצבא. אני לא מקנא בו.. מה שעניתי לו שם. אני לא מקנא בו אני מקנא לה'... אי אפשר לומר שלא צריך ללכת לצבא, שיחשבו שיש אומרים שצריך ויש אומרים שלא. לא. כולם צריכים ללכת לצבא! הרצי"ה אומר שמי שטועה בעניין ההליכה לצבא זה כמו לטעות שלהקב"ה יש גוף! בדבר כזה צריך למחות. זו טעות חמורה. אי אפשר להתפשר עם זה.

וכך היא אפשר להתפשר עם קורח. ואי אפשר להתפשר עם זמרי. וכך בכל הזמנים יש המון אנשים שמבלבלים בשכל- אי אפשר להתפשר איתם.

אומר משה ליהושע: "המקנא אתה לי? מי יתן כל עם ה' נביאים!" לא צריך לקנא. הם התנבאו שמשה מת ויהושע מכניס לארץ. כמובן שיהושע היה צריך לקנא. אך משה רבינו אמר שזה בסדר.

תלוי במקרים- איך צריך לקנא.

==


























==