שיעורי הרב שלמה אבינר

פרשת נשא: ההכרה והמעשה

[עריכה: יוסף אברמסון]

"איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל" (במדבר ה יב). אומרים חז"ל כי "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות " (סוטה ג א). יסוד החטא הוא טעות וטפשות. כמו הפתגם "אין אנשים רעים. יש אנשים טפשים". חז"ל אמרו אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. בדור שלנו, אמר כנגד זה הסבא מנוברדוק, אין אדם עושה מצוה אלא אם כן נכנס בו רוח חכמה. כל זה נכון אבל אינו מספיק. ההבנה ,ההכרה, אינה מספיקה. לפעמים היא גם מזיקה. הרי כתוב כל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת. וכל שמעשיו מרובין מחכמתו – חמכתו מתקיימת (אבות ג יב). למה הדבר דומה? לעץ, שיש בו הרבה ענפים אך מעט שורשים. באה הרוח והופכתו על פניו (אבות, שם, כב). הפירוש הוא שהחכמה אינה מספקת . צריך גם קנין, לעבוד ולהתאמן למעשה כדי שזה יהיה קנין בתוך הנפש. כמו שכתוב בספר מסילת ישרים. קודם צריך להבין את הדבר ביסוד ובפרטים אח"כ קנין במעשים. ההבנה, ההכרה, אינה מספיקה. אולי היא ההתחלה, שמתוך ההבנה וההכרה נעשה מעשה.

כך זה גם בחינוך ילדים. מסבירים להם הרבה אבל מכאן ועד לעשיה זה רובד עמוק יותר. גם בין איש לאשתו. צריך להבין היטב את מהות גודל הקשר. אבל צריך גם לעשות הרבה מעשים טובים כדי להביא בסופו של דבר ברכה.

• פורסם בשאילת שלמה 390