שיעורי הרב שלמה אבינר

שלוש הערות על פרשת זכור

נשים ופרשת זכור

כתב בספר החינוך (מצוה תרג) שמצוה שמיעת פרשת זכור נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים. כתוב בכמה מקומות בגמרא שדרכו של איש לכבוש ואין דרכה של אשה לכבוש (יבמות סה ב), ודרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אשה לעשות מלחמה (קידושין ב ב). לפיכך אין נשים חייבות במצות זכירת פרשת עמלק (אמנם עיין מנחת חינוך שם). וכן דעתו של האבני נזר (או"ח ס' תקט).

אמנם העידו על הגאון רבי נתן אדלר, רבו של החתם סופר, שהיה מחייב את הנשים, כולל השפחות, לבוא לבית הכנסת בשבת זכור כדי לשמוע קריאת פרשת זכור משליח הצבור הקורא בתורה, משום שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא, ורק חז"ל קבעו קריאת פרשת זכור בשבת שלפני הפורים, כדי להסמיך מעשה המן למעשה עמלק. א"כ גם נשים חייבות (שו"ת בנין ציון החדשות ס' ח). וכן דעתו של האדמו"ר ממונקאטש, הג"ר חיים אלעזר שפירא, בשו"ת מנחת אלעזר (ב, א אות ה) וכן שו"ת מנחת יצחק (ט, סח).

והסיקו הג"ר עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת א, פד) והג"ר משה שטרנבך (מועדים וזמנים ב, קסז) שרוב האחרונים סוברים שאין נשים חייבות לבוא לבית הכנסת לשמיעת פרשת זכור, אולם ראוי להו לבוא לבית הכנסת בשבת זכור לשמוע קריאת פרשת זכור, כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.

אבל בס' עובדות והנהגות לבית בריסק (ח"ב עמ' קא) כתב שפעם אמר הגרי"ז סולוביצ'יק: "עד שהגעתי לירושלים, לא ידעתי מענין כזה שנשים הולכות לשמוע פרשת זכור..." וסיפר הג"ר חיים קניבסקי שאביו ה"סטייפלר" העיר את הבנות לבוא לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, ואמר לו החזו"א: לא צריך להעירם (אורחות רבנו ח"ג עמ' לג. מעשה איש ח"ה עמ' טו. דינים והנהגות ממרן החזו"א כב, ד. שי לתורה ח"א עמ' רמב). ומה שהחזו"א סבר שנשים לא מחויבות לשמוע פרשת זכור, הגר"ח קניבסקי הביא לדבריו ראיה מדאיתא ברא"ש (ברכות ז, כ) דמה שרבי אליעזר שיחרר עבדו זהו להשלים מנין של קריאת זכור בציבור, ואם איתא שנשים חייבות, א"כ הרי עבד הוא כאשה ולמה היה צריך לשחררו ועל כרחך דלא חייבות. אמנם אמר הגרח"ק שאח"כ דחו לו ראיה זו ואין זוכר כעת. וגם הוסיף שאף אם חייבות י"ל שאין מצטרפות (שיח המגילה עמ' ב).

ובשו"ת ודברת בם (ס' קצא), כתב הרב ברוך מאסקוויץ בשם הג"ר דוד פיינשטיין בן הגרמ"פ, שמנהג שלנו (בליטא) הוי שנשים פטורות משמיעת פרשת זכור מעיקר הדין ואפילו מי שנוהגת כל חייה לילך לשמוע פ' זכור בתורת חיוב הוי לפי מנהגינו כמנהג בטעות ואין צריכה התרת נדרים בזה, אבל אם שומעות הפרשה לכאורה מקיימות המצוה כמו לענין לולב ושופר. אבל בענין פרשת זכור נהגו הנשים להחמיר בזה לא מצד חומרא אלא סתם מנהג לבא לשמוע הפרשה, אבל להלכה נראה כדעת ההחינוך והפוסקים שלא מחמירים בזה מדינא. ותדע שבזמנינו הרבה נשים נוהגות להחמיר בזה כמו שהחמירו לענין שופר ולולב, ולענין פרשת זכור יש עוד צד להחמיר שלכמה שיטות הנשים חייבות [כמש"כ המנחת חינוך מצוה תרג] ולכן נהגו כמה נשים להחמיר בחומרא זו, אבל אם אי אפשר בקל כ"כ אין צריכה להדר בזה כלל שמעיקר הדין אין חיוב להן.

אמנם הגרש"ז אוירבך שלח לקרוא לזוגתו הרבנית לשמוע קריאת פ' זכור, להדר כהסוברים שגם נשים חייבות בה (הליכות שלמה – מועדים ח"א עמ' שכג הערה 1).

ועיין עוד בס' הררי קדם (ח"א ס' רח) בדעתו של הגרי"ד סולוביצ'יק.

פרשת זכור במבטאו

יש ליהודים הברות שונות - אשכנזים, ספרדים, פולניים, אנשי ליטא, גרמניא, אונגרין ועוד. כתבו הפוסקים שמותר לשמוע קריאת התורה במבטא שלא משלו, כגון אשכנזי יכול לשמוע קריאת התורה ע"י ספרדי ותימני יכול לשמוע לקריאת התורה ע"י אשכנזי וכו' (עיין שו"ת שרידי אש ב, ו). וכתב הגר"מ פיינשטיין שיתכן שאין אף הברה המקורית אך יש לכל הברה המקובלת בציבור בעם ישראל חזקה כלשון הקודש, וראיתו שאשה יכולה לומר נוסח החליצה בכל הברה ולא צריכה לחזור עליו בכל מיני הברות לצאת באלו החששות (שו"ת אגרות משה או"ח ג, ה).

אמנם, בס' מקראי קודש (חנוכה-פורים עמ' פח בהערות) כתב הרב יוסף כהן ששמע בשם סבו הג"ר צבי פסח פראנק, שמי שנוהג להתפלל בהברה אשכנזית יש קפידא בשמיעת פרשת זכור בהברה אשכנזית דוקא. ולפי השמועה אפשר שהקפידא היא יותר בפרשת זכור מקריאת התורה בשבת, שקלה יותר לענין זה, ואפשר שגם זה הוא מטעם האמור, שבקריאת התורה המצוה היא רק על הצבור שתיקרא הפרשה וכו' וא"צ להוציא את הצבור ידי חובה בזה, וא"צ לזה שומע כעונה, משא"כ בפרשת זכור שהמצוה היא על כל יחיד ויחיד לקרות, והקורא מוציא את השומעים ידי חובה בתורת "שומע כעונה", לכן יש קפידא שתהא בהברה שהוא נוהג. ואמר הרגח"פ שיינברג שכן היתה דעתו של הגרי"ז סולוביצ'יק, הבריסקר רב (שו"ת דברי חכמים עמ' קעה). וכ"כ הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יחוה דעת (ו, יט): "ומכל מקום בקריאת פרשת זכור וכן בפרשת פרה, שהם מדאורייתא, וכמו שפסק מרן בשו"ע (או"ח קמו, ב, ובסוף ס' תרפה), ראוי ונכון לכל אחד לשמוע קריאת הפרשה כפי מנהג אבותיו. והספרדים שלומדים בישיבה אשכנזית, יעשו מנין לעצמם בשבתות אלה בשעת קריאת התורה, לקרוא הפרשה במבטא ספרדי".

בס' מועדים וזמנים (ח"ו ס' צז), כתב הג"ר משה שטרנבך: "ת"ח אחד סיפר לי שנזדמן לפרשת זכור למקום תורה שהחמירו בזה, ובעצמו שמע שקראו וחזרו וקראו שם שבע פעמים בכל מיני הברות לצאת באלו החששות, אבל הדבר זר מאד להחמיר בזה כ"כ". הוא התנגד מאוד לדבר הזה וכתב שבעל קריאה צריך לקרוא במבטא של רוב הצבור, ודי שהמקשיב מבין משמעות המצוה. ועוד, ה"מנהג" החדש הזה הוא לעז על הדורות הקודמים שלא חששו לדבר הזה בכלל. וכתב הג"ר חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב (ו, כב) שמנהג זה אינו נראה, משום שנמצא שאנו מזלזלים בכל יתר קריאות התורה, שכן חשים אנו רק לקריאה של פרשת זכור שהיא מן התורה בלבד, ומזלזלים ביתר הקריאות שהן מתקנת משה רבינו, ואין נכון לעשות כן. לכן קריאה אחת מספיקה, ומי שרוצה להחמיר, די אם יקראו פעם בהגיה ספרדית-ירושלמית ופעם בהגיה תימנית (שלפי דעתו היא הגיה מקורית). ולדעתו של הגרש"ז אוירבך, יוצא אדם ידי חובתו בשמיעת פרשת זכור בהברה השונה ממסורת אבותיו, אולם לכתחלה ראוי להמנע מכך. ומכל מקום אין לעשות כן בציבור לקרוא באותו מעמד בכמה הברות, שמלבד שאין זה כבוד הציבור, אין גם טעם לדבר כלל, ומעולם לא שמענו שינהגו כן (הליכות שלמה – מועדים ח"א עמ' סט הערה 68 ועמ' שכג). וכדומה, בשו"ת בנים בנים (ב, א).

וכ"כ הגרי"ש אלישיב שיש לקרוא פרשת זכור לפי הברת רוב הציבור (וישמע משה עמ' רכו), ובודאי יוצא במבטא אחר, אבל הסכים שלחשש דאורייתא טוב להחמיר בקריאת התורה בנוסח שלו (שו"ת ישיב משה עמ' יא ושו"ת דברי חכמים עמ' קעה). וכן דעתו של הגרח"פ שיינברג (שם).

הכפלת המילה "זכר" בפרשת זכור

כתב המשנה ברורה (תרפה, יח): "דע, דיש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בצירי, ויש אומרים שצריך לקרות זכר עמלק בסגול, ועל כן מהנכון שהקורא יקרא שניהם, לצאת ידי שניהם". ברם, המשנה ברורה לא מזכיר את המקור למנהג לבטא את המילה "זכר" בסגול, וההגייה בצירי מקובלת יותר. נראה שהמנהג התחיל מהגר"א. בספר מעשה רב, בו מתוארים מנהגי הגר"א, נכתב: "כשהוא קורא פרשת זכור, קורא 'זכר' בסגול תחת הזיין". אמנם בהסכמה לספר, כותב ר' חיים מוולוז'ין: "ואשר כתב לקרות בפרשת זכור 'זכר' בשש נקודות (כלומר, שני סגולים), אני שמעתי מפה קדוש שקרא בחמש נקודות (כלומר, צירי וסגול) ולא ידעתי אם השומעים שמעו וטעו לומר בשש נקודות, או אולי בזקנותו חזר בו. יחקור נא לעמוד בזה על האמת". משם נראה שהביא ה'משנה ברורה' את המנהג לקרוא את הפסוק בשתי הנוסחאות. וכותב הג"ר משה שטרנבוך בס' 'מועדים וזמנים' (ח"ב ס' קסז בהערה) שזו שמועה מפוקפקת מרבינו הגר"א זצ"ל.

אמנם הג"ר שטרנבוך מסביר מנהג זה ע"פ הערה מהג"ר משולם ראטה ליישב טעות יואב דאמרינן ב"ב (כא, ב) שטעה לקרות תמחה את זכר עמלק כאלו נכתב בשני קומצי"ן שיש להרוג הזכרים דוקא, וקשה היאך טעה כ"כ לקרות בשני קומצי"ן דקאי על הזכרים, ופירש "דהאמת שקרא בשני סגולי"ן וטעה דבזה שפיר קאי על הזכרים, וכהא דאמרינן 'כעשן' בשני קומצי"ן, ומ"מ קרינן עשן הכבשן בשני סגולי"ן, והכי נמי קאי על הזכרים של עמלק ומ"מ אמרינן בשני סגולי"ן 'זכר עמלק', והיינו הזכרים של עמלק ושפיר טעה, דבשני סגולי"ן יש באמת מקום לטעות כמ"ש. ולכן נראה דבפרשת בשלח כתיב 'כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע' וכיון שנמסר ליהושע מסורת קרינן בשני סגולי"ן דליכא למיטעי, אבל בפרשת כי תצא דכתיב רק 'תמחה את זכר עמלק', צריכים לקרות בציר"י דוקא, שאם אמר בסגולי"ן ראוי לחוש דקאי על הזכרים ולא יצאו אף בדיעבד, ואין סתירה בעדות היאך נהג הגר"א זצ"ל דבפרשת בשלח קרא בסגולי"ן ובפרשת כי תצא בציר"י דוקא".

אמנם, רוב קהילות אשכנז נהגו לקרות את המילה "זכר" פעמיים, פעם בסגול ופעם בצירי. וכן כתב בפסקי תשובות (ח"ו ס' תרפה אות ט).

וכתב הג"ר שרטנבוך (שם) שיש לומר את הפסוק עד הסוף עם זכר בצירי, ואחר כך יאמרו שוב את כל הפסוק באמירת זכר בסגול. אך דעתו של הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ה ס' כ אות לב) שראוי שיתחיל לחזור מ"תמחה". היינו, שיאמר הקורא "תמחה את זכר עמלק" עם סגול, ואח"כ יאמר "תמחה את זכר עמלק" עם צירי. והסביר, שאין בזה משום 'כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן', דהכל שומעין שאותה הקריאה שחזרו עליה הינה רק שמא לא קראו כהוגן. וכן דעתו של הגרי"ד סולוביצ'יק בס' מפניני הרב (עמ' קמח) שמספיק שיתחילו מתיבת "תמחה" בפעם השניה. ובס' ועלהו לא יבול (ח"א עמ' רלח בהערה), העיר הג"ר אביגדור נבנצל: "לענ"ד לכאורה עדיף שלא יחזור כל הפסוק, כי כשחוזר כולו הרי קרא פעם אחת פסוק שיש בו שמות בצורה משובשת". ומסופר שם, שפעם חזר הבעל קורא על קריאת כל הפסוק ונשאל הג"ר שלמה זלמן אוירבך על זה וענה: "מה אכפת לך שחזרו לקרוא את כל הפסוק? - אין בזה בעיה של הפסק לענין ברכת התורה שלאחריה". והעיר הגרש"ז ש"באמת בשנים קודמות חזרו רק על המילים 'תמחה את זכר עמלק', והבוחר יבחר".

ובס' וישמע משה (עמ' רכד-רכה), נשאל הגרי"ש אלישיב: האם גם העולה לתורה אומר עם בעל קורא ב' פעמים זכר זכר? והשיב: שהעולה יאמר רק פעם אחת.

• פורסם בשאילת שלמה 377