שיעורי הרב שלמה אבינר

פרשת וישב: לא לעורר קנאה

[עריכה: יוסף אברמסון]

יש עצה מוסרית של חז"ל על הפסוק: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז ג). אומרים חז"ל: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים: שבשביל משקל שני סלעים (=המחיר) מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י ב). כמובן אנו מבינים כי הענין הרבה יותר ארוך ועמוק. אבל גם בדברים מאוד עמוקים יש תמיד מקום להבין אותם גם כפי מדרגתינו.

צריך מאוד להיזהר שהילדים לא יקנאו זה בזה. צריך לאהוב את כולם. אמנם לפעמים יש אחד שמתנהג יותר טוב ואחד פחות טוב. את כולם אוהבים. אך זה שמתנהג יותר טוב בגלל הטוב שמתנהג יש לו תוספת אהבה. את זה לא צריך להראות בפני אחרים.

אגב, לפעמים זה הפוך: כי יצחק אהב את עשיו. מדוע? הרי הוא יודע כי יעקב איש תם יושב אוהלים ועשיו איש שדה! אלא זו תוספת אהבה כדי לחזק ולקרב אותו. על כל פנים ליזהר לא לעורר קנאה. כי גם כשנזהרים היא מתעוררת מעצמה גם אצל מבוגרים.

לכן להיזהר מאוד לא לשבח ילד אחד בנוכחות השני. גם צריך שיהיה קשר אישי עם כל ילד. לבלות איתו ביחידות. למצוא אופנים שונים לעשות את זה. לדוגמא: אתה נוסע לתל-אביב לקנות מחשב...קח ילד. אז הוא יפסיד גן ובית ספר – לא נורא. את צריכה לקפל כביסה...קחי ילדה שתעזור לך. "אבל היא לא עוזרת" – לא משנה. כי העיקר להיות איתה ביחידות.

• פורסם בשאילת שלמה 366