שיעורי הרב שלמה אבינר

פרשת בהעלותך: שתהא שלהבת עולה מאליה

[עריכה: יוסף אברמסון]

"דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה" (במדבר ח ב). מדוע נאמר "בהעלותך" ולא "בהדליקך". רש"י עונה כי הכוונה שצריך להדליק את הנר עד שתהא השלהבת עולה מאליה. לקרב את הגפרור עד שתדלק לבד. זה גם מובן מאליו, כי לא יתכן שכל הזמן המדליק ישאר עם הגפרור צמוד לנר.

לכן יש שפירשו שזה דרך רמז על חינוך הילדים. לחנך ילד זה כמו להדליק נר. כל ילד הוא כמו נר קטן שמדליקים אותו. כל ילד הוא נר אחר, בא בצבע אחר והוא נר נפלא. אבל אי-אפשר כל הזמן להחזיק את גפרור. כי יום אחד נפסיק להחזיקו ואז הנר יכבה. אלא צריך שהנר ידלק לבד. "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב ו). צריך לחנך את הנער בצורה כזאת שגם כי יזקין הוא ימשיך לבד בלי הכפייה שלנו. זו סוגיא מורכבת של הכפייה והחופש. מצד אחד לא ניתן רק לכפות. כי ברגע שהגורם הכפייתי יחדל הכל יפול. מצד שני אי-אפשר רק חופש כי זה מביא להפקרות. אם הילד היה כולו מלאך קטן-לא צריך כפיה. אם היה רק שטן קטן–צריך רק כפיה. אבל ילד שהוא ב"ה טוב אך עם בעיות צריך גם כפיה וגם חופש. איפה הגבול? זו חכמת המחנך למצוא את דרך האמצע של כמה כפייה וכמה חופש. צריך להשתדל להדליק את הנר כמה שאפשר כדי שהוא ידלק לבד.

• פורסם בשאילת שלמה 391