שיעורי הרב שלמה אבינר

מדוע הכהנים מתרחקים מטומאה? מדוע התורה מתחילה את הפרשה דוקא בהלכה זו? הרב אבינר מסביר עניינים אלו וכן: מהו בכלל עניינם של הכהנים? מה הם עושים? הרי יש לנו כבר תלמידי חכמים! האם זהו כפל תפקידים או שיש לכהנים תפקיד יחודי?

שיעור שהועבר בתאריך: ט"ז אייר התשע"ג

השיעור לאחר שכתוב ועריכה: אמור ע''ג - קידוש ד' (מאמר)

שכתוב השיעור:

(כב לב) "ולא תחללו את שם קדשי וניקדשתי בתוך בני ישראל אני ד' מקדישכם", חילול ד' זה הדבר הכי חמור בכל התורה כולה לכן זה ביהרג ואל יעבור, וקידוש ד' זה הדבר הכי גדול בכל התורה כולה, בשביל זה ניברא העולם. שיהיה קידוש ד'. בגין דאישתמודעא (זוהר) כדי ששם ד' יוודע, וחילול ד' זה ההיפך מכל מגמת ההויה. רש"י – וכשהוא מוסר עצמו, ימסור עצמו על מנת למות (אולי יהיה נס והוא לא ימות – יכול להיות, אך הוא מוכן למות) שכל המוסר עצמו על מנת הנס אין עושין לו נס". אולי ד' יעשה נס ואולי לא יעשה נס, אך מי שמוסר את עצמו על מנת הנס בטוח ד' לא יעשה לו נס, זה לא מסירות נפש אלא מסחר. אנשים עושים הרבה מסחר עם הקב"ה, איך זה שהתפללתי ולא נענת לי, עשיתי תשובה כדי ש.. ולא נתת לי, מילאתי את הצד שלי בעסקה, אתה לא מלאתה! כך גם מחנכים אנשים, אם תעשה את המצווה הזאת, אז יהיה לך זה וזה. לא, אומר רש"י.

אם מוסר עצמו על מנת נס לא יהיה נס. מניין לו? "שכן מצינו בחנניה משאל ועזריה שבאו אל יחזקאל הנביא ואמרו לו אנחנו מוכנים להזרק לכבשן האש אם אתה עושה לנו נס, אם לא, בשביל מה? יש לנו אפשרות לברוח, תשאל את הקב"ה אם הוא עושה לנו נס או לא. שאל יחזקאל הנביא אם הם מושלכים לכבשן האש אתה עומד עליהם או לא? אמר ד' לא, יחליטו מה שירצו, אני לא עומד. יצא יחזקאל הנביא בדמעות ואמר ד' לא עומד מאחוריכם, תחליטו, תעשו מה שאתם רוצים, אמרו אנחנו רוצים. שלום. כשהם יצאו אמר ד' ליחזקאל הנביא אני כן עומד מאחוריהם אבל א"א שמוסר את הנפש על מנת נס, ואחר כך זה מה שהם אמרו לנבוכדנצאר כמבואר בספר דניאל "והן לה" כן או לא? כן ד' עושה לנו נס או לא? הגיע להיבלא מלכא, ידוע שלך ידוע המלך שאנחנו בכבשן האש, מציל ולא מציל, והן לא,חז"ל מבארים, מציל ולא מציל, ידוע ולא ידוע מרחם, שאנחנו הולכים ?

השל"ה כתב שד' יזמן מצב של מסירות נפש. גם הבית יוסף, אמר לו המגיד המלאך שהיה מתגלה אליו, ור' יוסף גארו היה כותב בספר מגיד מישרים. אמר לו: בעז"ה אתה תשרף על קידוש ד' כמו שלמה ידידי, ר' שלמה מלכו, שנשרף על קידוש ד' על ידי הנוצרים, כי הוא היה אנוס וחזר. אנוס שחוזר הורגים אותם. הם למדו יחד בישיבה. אך ר' יוסף קארו לא נשרף. בנוסף לכך השל"ה קבע ברכה באדאמ"ה המקדש את שמו ברבים. קושיא: לא מברכים על ברכה שתלויה בידי אחרים, כגון מצוות צדקה, אשר קדשנו במצוותיו, כי אולי הוא לא ירצה לקבל צדקה, זה יהיה לבטלה, וכן הלוואה, כי אולי לא ירצה הלוואה. אז איך אפשר לברך על המקדש שמו ברבים, הרי אולי בסוף הוא לא ימות? תירוץ: המצווה היא לא למות על קידוש ד', אלא למסור את הנפש על קידוש ד', אולי ימות אולי לא, אך הוא מוסר נפשו, ברגע שהוא מוסר את נפשו הוא מקיים את המצווה גם אם בפועל הוא לא מת. גם יצחק אבינו היה מוכן, הסכין בגרון, ברגע האחרון המלאך אמר לא. אך הוא היה מוכן למסור את נפשו, הייתה לו מסירות נפש. ברגע שהיה מוכן, הוא כבר קיים את המצווה. גם חנניה משאל ועזריה קיימו את המצווה אע"פ שלא נשרפו, וגם ר' יוסף קארו קיים, כי היה מוכן.

יש סיפור, אחד בא לאר"י ז"ל ואמר עברתי עבירה זו וזו, יש כפרה? כן, שריפה. אין משהו אחר? לא. תחשוב אם אתה מוכן להשרף ותחזור, חזר אחרי שבוע אמר אני מוכן, קשרו אותו על כסא שמו לו בד בעיניים ובד על הצוואר שמושכים כדי שיפתח את פיו לשפוך פנימה עופרת יצוקה, חימם עופרת יצוקה פתח לו את הפה ושפך לו פנימה כפית דבש ושילח אותו לביתו. הוא היה מוכן. הוא היה מוכן, לא חייבים להיהרג, אך הוא מסר את הנפש, החייל הוא הולך למלחמה הוא יודע שהוא עלול להיהרג, אך הוא מוכן. יש בסידורים אשכנזים בסוף קיטל קטן, של ר' אלימלך מליזנסק, אתה רואה אש גדולה אתה עובד ע"ז או נזרק לאש? תדמיין שאתה קופץ לאש ונשרף, מין דמיון מודרך. הוא מוכן. ר' עקיבא אמר מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו כל יום הוא מקיים, בכל נפשך אפילו נוטל נפשך, הוא באמת חושב כך.

אמרו אקיימנו מלשון קיום שטרות. יש שטר אך החתום על השטר יבוא להכחיש שזו לא חתימתו. לכן עושים קיום שטרות, הולכים לבית דין עם שני עדים שמאמתים את החתימה ואז א"א להתווכח. אומר ר' עקיבא אני כל יום אומר בכל נפשך. אני רוצה לעשות קיום לדבר, וכשסרקו את בשרו בשרקות של ברזל עשו קיום לכל דבריו שאמר למפרע. לכן אמר אקיימנו.

אמר חייל אני רוצה למות על ארץ ישראל כמו הקצין שלי שמת על ארץ ישראל, שנה לאחר מכן הוא נירצח שם. ר' יוסף קארו, היה מוכן, אך ד' לא לקח, אך הוא מוכן. החייל מוסר את הנפש, הפלוגה במלחמת השחרור שהלכה להשחרר את גוש עציון באה לקבל ברכה מרבינו הרב צבי יהודה, אמר הרצי"ה אתם הולכים לעשות קידוש ד', לאו דווקא למות על קידוש ד', אלא לחיות על קידוש ד', מוכנים. לכן זה לא ברכה לבטלה.

יש חידוש של הריטב"א (הוא דעת יחיד). אחד בירך ובסוף לא אכל, זה לא ברכה לבטלה, משום שחכמים ציוו לברך לפני האכילה, ברכתי בסוף לא אכלתי. זה חידוש גדול. אך לגבי קידוש ד' זה חידוש פשוט, יותר טוב שלא יהרג.

ר' אברהם בן אברהם פוטוצקי, הגר"פ פוטוצקי שלמד נצרות ברוסיה, ראה שזה מזוייף, ברח להולנד, לפריז, התגייר, חזר לרוסיה תפסו אותו. אמרו לו או שאתה חוזר לכאן או שנהרוג אותך. תהרגו אותי. בא הגאון מוילנא אמר לו, אני נגד לעשות אותות ומופתים, אבל בשבילך אני מוכן. אמר לא, לא צריך, תודה רבה. הוא נהרג על קידוש ד'. אמרו שזה מילא את העולם בהרבה קדושה. אמר הרב נבנצאל בשם הרב אוירבך שלכן מותר ללכת ארבע אמות בבוקר ללא נטילת ידיים, כי הטומאה הזאת נחלשה. זה חידוש גדול. מזמן הגאון מוילנא לא שמענו זאת ועכשיו זה התחדש. אך זה חידוש גדול. צריך ליטול ידיים.

יש סיפור נוסף על יהודי אחד שהעלילו עליו עלילת דם בפולניא. דנו אותו למוות. הלך ר' אלכסנדר זיסקין מרודנקו בעל ספר יסוד ושורש העבודה, שהחסידים אמרו על הספר הזה, טוב שנחתב, כך גם למתנגדים יש ספר חסידות, ספר מוסר עמוק. הלך למלך הפולני ואמר לו הוא חף מפשע, אמר לו המלך אני יודע אך אין לי כח מול הכנסיה. אך יש לי רעיון אם הוא מתנצר אני נותן לו חנינה. הבין ר' אלכסנדר מרודנקו שעכשיו יהיה עליו לחץ עצום להתנצר, הצליח להכנס לבית הסוהר ואמר לו: יש לך מזל, מחר תהרג על קידוש ד'. אני מקנא בך, הייתי רוצה להיות במקומך, זכור מה שכתוב בתורה אני נותן לפניכם היום את החיים ואת המוות ובחרתם במוות. במצב כזה.

בסוף מסכת מנחות, המלאך גבריאל מקריב קרבנות על המזבח, איזה מזבח? התוס' (בסוף המסכת) מביא שני פירושים, אחד מהם נישמותיהם של הצדיקים. הצדיקים שנהרגים על קידוש ד', המלאך גבריאל מקריב אותם. זה קידוש ד' שאדם נהרג כדי לעשות רצון ד'.

זה מתחיל מעקידת יצחק, עקידת יצחק זה שיא ההסטוריה הישראלית, האברסט, ויהי אחרי הדברים האלה, מה זה האלה? עי' רשי ורמב"ן. אומר הרב קוק הדברים האלה מבראשית עד עכשיו, כל התורה כל הקדושה כל המצוות הכל הכל אחרי כל זה הנה אפשר להגיע לעקידת יצחק.

"וכן כל הפורש מעבירה או עושה מצווה לא מפני דבר שבעולם לא פחד ולא יראה ולא יבקש כבוד אלא מפני הבורא ברוך הוא כמניעת יוסף הצדיק מאשת רבו הרי זה מקדש את ד'" זה בחיים. יש גם בחיים. הוא פרש מן העבירה. לא משום סיבה חיצונית.

קושיה: אז גם עכשיו אנו יושבים פה ואנו לא אוכלים טרף, אנחנו לא מחללים שבת, גם לא עוברים על אשת איש, א"כ זה קידוש ד'!

לא, זה כאשר אדם נמצא בפיתוי, מה שניקרא בספר מכתב מאליהו כרך א' מהרב דסלר, נקודת הבחירה החופשית. יש מלחמה בין שני מדינות, בעומק המדינה הזאת, שלום, בעומק המדינה השניה שלום, ויש חזית, נקודת ההתנגשות, שם המלחמה מוכרעת. כך גם אצל האדם, האם אתה תלמד כל יום 20 שעות תורה? לא. אתה תרצח? לא. אין לו מאבקים שם. זה מעבר וזה מעבר מהצד השני. אלא צד הבחירה זה המקום בו האדם נאבק, איפה שהיצר תוקף אותו. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו. מדוע יראת חטאו? כל אחת והחטא שלו.

יש דבר שאין לי יצר בכלל, זה לא מעניין אותי. חטאו זה החטא שלו, שעושק אותו. ועל זה הוא ידון. בזאת תיבחנו, אז זה חטאו, בזה הוא יבחן, זה נקודת הבחירה החופשית, לא שהניצחון מכור מראש ולא היכן שהכישלון מכור מראש, אלא היכן שיש הכרעה. בנקודת הבחירה החופישת, הוא פרש מעבריה אוא עשה מצווה. לא מפחד ולא מכבוד, זה קידש את ד'. איך? הרי לא יודעים? לא משנה. אז הוא לא קידש את ד' ברבים, אך הוא קידש את ד'.

יש דברים אחרים, שבכלל חילול ד', והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננות אחריו בשבילם, אף על פי שאינם עבירות. הרי זה חילל את ד'. זה לא עבירה, אך הבריות מרננות. מה אכפת לי שמר מרננות? אולי לך לא אכפת, אך להקב"ה אכפת, זה חילול ד'. מה למשל? כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר.. והוא מקיפן" יש לו מוסר תשלומים ירוד, קונה, צובר חובות, נותן ציקים דחויים, צקים חוזרים, מה הבריות אומרות? גנב. מדבר יפה, אך גונב. זה חילול ד'. אע"פ שזה לא עבירה, לקח אוינו נותן דמי מקח לאלתר, לא מוכן לשלם מיד. לא כתוב שחייבים. זה לא פועל ביומו תתן שכרו. והוא שיש לו, אם אין לו אין לו מה לעשות, כמובן צריך לפייס.

או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה בין עמי הארץ. מותר לשחוק, אך א"א להרבות בשחוק. אסור לאדם למלא שחוק פיו בעולם הזה. ברכות ריש פ"ה נפסק בשו"ע תקס. מותר לצחוק, כתוב ב48 דברים התורה ניקנית, אחד מהם מעט צחוק, מעט צחוק זה חיובי, אוירה נעימה, אך לא מרבה בשחוק. אפיגמיה של צחוק, אחד צוחק גם השני ואי אפשר כבר לעצור. פעם היה כיתה שהתחילו לצחוק כל הכיתה צחקה שבועיים רצוף, המורה לא יכול ללמד. סגרו את הכיתה. זה קרה בטנגנדה. אפיגמיה של צחוק.

ובאכילה ושתיה אצל עמי הארץ, אפשר לאכול ולשתות, אך הוא מרבה ואוכל ואוכל. אך זה לא עבירה. נכון, אך הבריות מרננות. הם אומרות מה זה. הוא צוחק יותר מדי ואוכל ושותה יותר מדי.

או שדיבורו עם הבריות אינו בנחת. הוא מעליב אנשים. ואינו מקבלם בסבר פנים יפות. לא מחייך. לא עדין נפש. אלא בעל קטטה וכעס. כועס מתעצבן, מריבות. כמו שאמרו בדיחה, ת"ח מרבים שלום בעולם. מרבים לעשות שולם. מסתכסכים וצריכים לעשות שולם.

הכל לפי גודלו של חכם צריך לדקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. חקרו מה אם יש אחד שאינו ת"ח אך חושבים שהוא ת"ח כי הוא לבוש עם חליפה כובע וזקן. אז חושבים שהוא ת"ח, אז הוא חייב, כי הרי העם לא יודעים, חושבים שהוא ת"ח. הכל לפי גודלו של חכם. צריך לדקדק על עצמו ולעשות לפנים משורת הדין. כי הבריות מרננות. כל זה חילול ד'.

אבל ההיפך, וכן אם דיקדק החכם ... ומקבלם בסבר פנים יפות. כלומר אין סתירה בין יראת שמים לבין דעתו מעורבת עם הבריות. אין סתירה בין להיות מחמיר גדול לבין להיות עם סבר פנים יפות נעלב מהם ואינו עולבן .. ונושא ונותן באממונה, קונה ומוכר בהגינות. ... עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה כל מעשיו לפנים משורת הדין. לומד תורה כל הזמן. והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם. לא להגזים. ישתומם – לבד בודד. עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואהבים אותו ומתאבים למעשיו.

אומרים שרוצים להחזיר אנשים בתשובה, אל תחזיר אחרים , תחזיר את עצמיך, ומי שמתנהג ככה, אנשים רואים אותו ומקלסים אתו אוהבים אותו ואוהבים את מעשיו, עושה חשק לעשות כמותו. הרי זה מקדש את ד', והרי הפסוק אומר ואתה עבדי ישראל עבדי אשר בך אתפאר.

אז יש קידוש ד' שהוא מוכן לההרג. יש קידוש ד' שהוא מתגבר על היצר מאהבת ד', ויש קידוש ד' שהוא נוהג לפנים משורת הדין, מצורה כזו שהבריות מתאהבות בו ורוצות להיות כמותו. לא מדובר על הצגה, הצגה מגלים, כמו מסל"ש בית מלא קש, בסוף רואים, הקש מבצבץ בין האבנים. רואים שזה הצגה.

כסף משנה, שיעור הלשון כך הוא: התחביר צריך להיות כזהL ועושה כל מעשה לפנים משורת הדין בתנאי שלא יתרחק הרבה משורת הדין לצד הטוב עד שלא יראה שלא מן הישוב עד שישתומם אלא יעשה לפנים משורת הדין בצורה ממוצעת עד שיעה לפנים משורת הדין.. מקלסין אותו. כלומר אל תעשה יותר מדי לפנים משורת הדין, כי גם זה מרחיק.

אשרינו שנזכה לעשות לפנים משורת הדין.