שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

פיגוע בבית הכנסת הינו חילול השם? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

האם הפיגוע בבית הכנסת היה חילול השם?

[אתר כיפה]


שאלה: האם הפוגרום בבית הכנסת בהר נוף היה חילול השם? הרי יהודים נהרגו באמצע תפילת שחרית עם טלית ותפילין!


תשובה: זה לא היה פוגרום. פוגרום הוא כאשר המון יהודים נרצחים ואין לאל ידם מה לעשות כמו מסעי הצלב, גזירות ת"ח ות"ט, השואה וכדומה. אך אם יש לנו צבא מסודר ויעיל זה לא נקרא פוגרום. זה כמו לומר שהיפנים עשו פוגרום באמריקאים בפרל הארבור. אמנם נהרגו אלפי אנשים והוטבעו עשרות ספינות, אך זה לא היה פוגרום אלא מלחמה. וכן מה שקרה אצלנו לא שייך לפוגרום ולחילול השם אלא להלכות מלכים ומלחמות, ובמלחמה נהרגים אנשים. כפי שרואים שחז"ל למדונו שצריך לתת גט מלחמה (שבת נו א), כלומר, כשיוצאים למלחמה שמא החייל ימות. חותני, זכרונו לברכה, היה חייל בצבא הבריטי שלחם נגד הנאצים, והג"ר יחזקאל אברמסקי כתב לו גט מלחמה. היום זה היה שובר את מוראל החיילים, לכן במלחמת השחרור החליט הגר"ש גורן להימנע (משיב מלחמה ג נט-סב). לפעמים יש נס, ובמבצע מדין איש לא נעדר, אבל במלחמה נהרגים.

אך זה גם לא מלחמה. למלחמה יש היקף כמותי ואיכותי. במלחמה יש חיילים עם אמצעי מלחמה, טנקים ומטוסים. אך שני רוצחים שנכנסים והורגים זו לא מלחמה. זה אפילו לא פעולה צבאית, אלא זה נקרא טרוריסטים. יש טרוריסטים בכל מקום. יש טרוריסטים בעולם, ומומחים בטרור הם המוסלמים. זה לא גילוי חדש שברחוב יש רוצחים. זה לא פוגרום, זה לא מלחמה,זה לא מבצע צבאי, אלא טרור. לכן זה לא חילול השם.

פוגרום הוא חילול השם, טרור הוא לא חילול השם. אלא זה קידוש השם שיש צבא שהם לא יכולים לעשות כלום נגדו, אז הם עסוקים בטרור. כלומר עצם העובדה של טרור, היא הודאה על חולשה. טרור היא מילה בלועזית שמובנה פחד. הם מנסים להפחיד. זה הכל. למרות שאין להם איך ממה להפחיד. משל לכלב שמתנפל על חתול אז החתול נושף בו והכלב נסוג, אך מאחורי ההפחדה אין כלום, כמו עם הטרור.

הם יכולים להרוג רק מספר קטן של אנשים יחסית לאוכלוסיה. הם לא יכולים להפיל את המדינה. כל שהם יכולים לעשות הוא להפחיד ולשבור את רוחנו. אך לצערנו אי אפשר לאטום את הטרור לגמרי. בכל המדינות החופשיות בעולם יש טרור.

אך כדי לאטום יותר טוב צריך גבורה: גבורה צבאית, נפשית ואמונית.

גבורת צבאית - הורגים רוצחים, לא עושים להם הנחות, אלא הורגים אותם. אמנם יצעקו עלינו בעולם, אך ממילא צועקים. כמובן יש לעשות זאת בחכמה בעזרת יחידות מיוחדות בלי חשיפהתקשורתית , והרוצח פשוט נעלם. אך נהיה ענווים כיאנחנו לא יודעים מה בדיוק עושים ומה לא עושים.

גבורה נפשית - לא להתאמלל ולהתבכיין. אם אתה בכיין הם שמחים וממשיכים, אך אם לא מגיבים הם מפסיקים. כאשר התקשורת שמנפחת ומתארת ומצלמת את הטלית מלאה דם, המחבלים משפשפים ידיים בהנאה. צריך לא להתייחס, בלב כואב מאוד, אך כלפי חוץ - כלום. התקשורת, בשוגג, מסייעת לטרור, טרור לא מתוקשר, לא שמו טרור.

בשיר "חיילים אלמונים", שירו של הלח"י, נאמר: "חלומנו למות בעד ארצנו... ואם אנחנו ניפול ברחובות בבתים ונקברם בלילה בלאט (כדי לא לספק להם תענוג) במקומנו יבואו רבים אחרים", כלומר הדמעות צריכות לחזק את המאבק ולא להחליש. זאת גבורה נפשית.

נכון שהפחד הוא רגש, אך האמירה שהוא נכנס לאן שהוא רוצה, אינה מדויקת. לאדם יש שליטה על רגשותיו. יש בתורה הרבה מצוות של רגש: ואהבת לרעך כמוך, לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תתאווה, ועוד רבות. בעתות מלחמה אסור לפחד. "אל יֵרַךְ לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" (דברים כ ג). אמנם במלחמת רשות "האיש הירא ורך הלבב" הולך הביתה (שם ח), אבל במלחמת מצווה כולם יוצאים, כולל הירא ורך הלבב. אבל הרי הוא ירא?! עתה הוא יתגבר על הפחד. כאשר העם שרוי בסכנה, הארץ בסכנה, קידוש השם בסכנה, בשביל מצווה גדולה כזאת יש להתגבר על הפחד! "כי ד' אלהיכם ההֹלך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם" (שם ד). האם אתה מאמין שד' מתהלך או שאינך מאמין?! אם אתה מאמין אינך מפחד. נכון שאין לאדם שליטה ישירה על רגשות. למשל, יש מצווה לעבוד את ד' בשמחה (רמב"ם, סוף הלכות סוכה ולולב). איך יכריח האדם את עצמו לשמוח, הרי אין זו שמחה? אך יש לו שליטה על המחשבות. הוא מצוּוה לחשוב מחשבות כאלה שיביאוהו לשמוח בעבודת ד', וכן מחשבות שבעקבותיהן הוא אוהב את המקום, אוהב את הבריות, ואינו מפחד במלחמה. כן כותב הרמב"ם שמחשבות מסוימות על מה שעלול להיות, גורמות לאדם לפחד: "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה" (הלכות מלכים ז טו). אמנם הג"ר יעקב אריאל אומר שאין דין הזה אצל אזרחים, אך לפי מה שכותב רבנו הרב צבי יהודה זה גם שייך לאזרחים. אסור לומר מילים של פחד, אלא רק של גבורה. גם האזרחים צריכים עוז וגבורה. הרי ראש הממשלה מעריך את הכוחות של העם ועל פיהם הוא פועל, מכיון שהוא רוצה להשאר על כסאו. אם יש חולשה בעם,אז יש גם חולשה במנהיגים. והעם - זה כולנו יחד. כל אחד שמדבר בגבורה מחזק את כולם.

גבורה אמונית - הארץ הזאת היא שלנו. בלי אבל, בלי דיונים. המוסלמים לא עוסקים בטרור לשמה, אלא מתוך תקווה שזה יביא לשחיקה ולוויתורים. כאשר ידעו שלא ישיגו מאומה על ידי טרור, הם יפסיקו. אך אם הם רואים שזה מביא לשחיקה אז הם ממשיכים.

אנחנו ניצחנו את מלחמת השחרור במלחמה כי הארץ שלנו. הנצחון הוא סימן שהי שלנו ומתוך כך הסכמנו להילחם עליה בכל הכח. לכן צריך גבורה אמונית לומר הכל שלנו. גם חסר לנו, אך בל נדאג, גם נגיע אליו.

ויש שואלים: איך הקב"ה מרשה שיהרגו אנשים עם טלית ותפילין בבית הכנסת? שאלה תמוהה. הם לא שמעו ששרפו אנשים עם טלית ותפילין בתוך בית הכנסת בשואה? שהרגו את חיילי בר כוכבא עם תפילין, גם בשואה היו ערמות של תפילין. מי ששואל כן כנראה לא הקשיב מה קרה לאברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה, אלו צרות גדולות היו להם, צרות בלי סוף, למרות שהיו צדיקים גדולים. בעולם הזה יש צרות.

זה גם נורא אם נהרגו אנשים בלי טלית ותפילין. לכל אדם יש ספר תורה שלם בתוכו.

הגלות היא חילול השם, ארץ ישראל היא קידוש השם. יש אויבים, רק לעתיד לבוא וכיתתו חניתותם לאתים, בנתיים עדיין לא. ולכן יש להוסיף עוז וגבורה בעד ארצנו וערי אלהינו.


  • פורסם בשאילת לשמה 364