שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

פיגועים - זמן קשה? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר


שאלה: יש כל כך הרבה פיגועים ואסונות. איך אפשר להתחזק?


תשובה: כל דבר - צריך לראות בפרופורציה. אנחנו פה בעולם הזה, אנחנו לא בלונה פארק. רבנו תם קרא לעולם הזה "גיא התלאות". בעולם הזה יש תלאות, לא רק בארץ ישראל אלא בכל מדינות העולם. לא לחשוב שכבר זה גן עדן. אבל צריך לראות את הדברים בפרופורציה. זה מאד עצוב שיהודים נהרגים על ידי מחבלים. זה נורא מאוד. אבל יחד עם זה, כל היהודים שנרצחו על ידי מחבלים ובכל מלחמות ישראל מאז התחלת שיבת ציון,הם בערך 22,000 אלף , כלומר יום אחד באושוויץ!


טרור ורציחות יש בכל מדינות שבעולם. לפי WHO - World Health Organization, ארגון הבריאות העולמי, בשתי האמריקות נרצחים כל שנה 16 מתוך 100,000 אזרחים, באפריקה - 12, באירופה - 3, ממוצע העולמי - 6, ובמדינת ישראל - 1.4(עיין בויקיפדיה List of countries by intentional homicide rate). אין זה על ידי מחבלים אלא על ידי רוצחים למיניהם. כמובן זה לא מבטל את הכאב הנורא על יהודי אחד שנרצח. ובכל זאת, אין להיות כפוי טובה וצריך קצת שכל לראות את הדברים בפרופורציה. רמטכ"ל אחד אמר שאנחנו לא יכולים למנוע לגמרי את הטרור, אבל אנחנו יכולים לדאוג שמי שעושה טרור ישלם ביוקר. וכך אנחנו עושים, כל טרוריסט - טורחים עד שתופסים אותו.


ובכלל, וכי אנשים חושבים שאפשר להקים מדינה בלי מלחמות?! וכי אנשים חושבים שאפשר לעשות מלחמות ושאף אחד לא נופל מלחמה?! בצבא של דוד המלך, החיילים היו כותבים גט כדי למנוע עיגון, גט על תנאי או גט מוחלט. מכך אנו מבינים שאנשים נופלים במלחמה.

זו טעות להישבר מהטרור. זה מה שהטרוריסטים רוצים. הרי הטרור לא יכול לעשות כלום. הוא רק יכול להציק לנו. הוא לא יכול להרוס את המדינה.


יש המנון הלח"י "חיילים אלמונים", שחיבר 'יאיר', אברהם שטרן: "אם אנחנו נפול ברחובות, בבתים יקברונו בלילה בלאט במקומנו יבואו אלפי אחרים ללחום ולכבוש עדי עד".

למה לקבור אותם בלילה בלאט? כדי לא לתת תענוג לרוצחים כשאנחנו קוברים ביום ובוכים. כך צריך לנהוג, כדי שהטרוריסטים לא יתענגו מזה וזה בעצמו יחליש את הטרור, כי ידעו שאנחנו לא מתרגשים. ודאי אנחנו מתרגשים אבל לא צריך להתרגש כלפי חוץ. צריך עוז וגבורה. לא צריך להיות כל כך מייללים. הרמב"ם מביא בהלכות מלכים (ז, טו), שבעת מלחמה לא ימיס את לב אחיו. זה איסור מן התורה. צריך עוז וגבורה. מה שאדם פרטי ליבו שבור על פיגוע, מובן לגמרי, אבל לא צריך לצבוע את המסכים בדם. זו טעות.


צריך להודות יומם וליל על זה שצה"ל נלחם בכשרון כל כך גדול. צה"ל, המשטרה, משמר הגבול, שב"כ, המוסד, לוחמי אש וכל כוחות הבטחון, מצמצמים כל כך הרבה את האבדות. על כל פיגוע שיש, צה"ל מונע יותר ממאה פיגועים. רק אי אפשר לפרסם זאת משום סיבות בטחוניות. הם לא ישנים בלילות, טורחים ועמלים כל הזמן. צריך להודות ולשמוח על מה שצה"ל עושה. כשאין פיגועים, זה לא לחינם ,אלא בגלל עמל עצום של הצבא שלנו והחיילים שלנו, שעושים ימים כלילות, ובזכותם אנחנו יכולים לישון בשקט.


לכן לא לערבב את הדרים. הצער הפרטי הוא נורא ואיום, אבל לצבוע כך את התודעה הלאומית בשכול גם זה לא אמת וזה גם מזיק מאוד מבחינה הלאומית. אלא יש להוסיף עוז וגבורה.


דף תקלג - כח שבט תשע"ח