שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

פטירתו של הרב שלמה בורשטיין זצ"ל- אולי הגיע הזמן לאהוב? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־07:58, 22 במאי 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

לא באתי לכתוב כאן הספד על הרב הצדיק הרב שלמה בורשטין זצ"ל, כי אין זה טיבו של גליוננו. לא לכבודו באתי לכתוב - אף על פי שראוי הוא לכך - אלא לכבודנו, כדי שנלמד ממנו.

ומה נלמד ממנו? אהבת הבריות, אהבת חינם, אהבת כל יהודי באשר הוא יהודי.

כי רב זה, יחד עם היותו איתן מאוד בעמדותיו, מעולם לא זלזל, לא שלל ולא פסל את מי שסבר אחרת ממנו. הוא התחנך כחרדי, כולו פרי של מוסדות חרדים, אך היה ציוני נלהב. הבין שאי אפשר בלי ארץ ישראל ובלי מדינת ישראל. פעם תבעו אותו חבריו לדין תורה שאסור לו על פי ההלכה להקים ישיבה ציונית - והוא זכה!

אכן, חילוקי דעות יש, אך אין להפריז. אין שום הצדקה לפירוד שקיים לעתים בין חרדים לבין 'סרוגים'. אותו רב גדול מעולם לא הבין מדוע יש מריבות גדולות כל כך על כל דבר קטן, כאילו "נשכם נחש", מדוע מתרעמים, הופכים עולמות ופוסלים זה את זה.

בל נחשוב שהוא היה פשרן, להפך. הוא היה תלמידם של שני משגיחים, מגדולי המבינים בנפש האדם, קפדנים ודורשים, שיחד עם זה ידעו שבעולם הזה אין שלמות, והכל עניין של זמן ושל תהליכים.

אין נחת רוח לקדוש ברוך הוא מהזלזולים ההדדיים בין החרדים ובין הדתיים הלאומים. לעיתים חרדים כותבים על רבנים חרד"לים בלי תוספת תואר 'הרב' או כותבים "רב". איך אינם מתביישים?! מי שמכיר אותם, מעריך אותם. אם אתה אינך מכיר אותם רבנים, אז היזהר בביטויים שלך, היזהר מהכללות. גם בצד השני יש מה לתקן, ולהימנע מהתקפות ארסיות. גם 'חרד"לים' צריכים לנהוג כבוד ב'מזרחניק'ים שאינם בקו שלהם. אם יפסלו אלו את אלו רק בגלל שוני בדעות, גמרנו עם אחדות ישראל חלילה.

אדרבה, הסיסמה שלנו בחיים צריכה להיות - חיפוש אהבת חינם בכל הדרכים האפשריות. זה היה הכיוון הראשי בחייו של הרב שלמה בורשטין זצ"ל - בניין המידות, בניין האישיות שמוביל לאחדות. הוא אהב באותה עוצמה את בניו החרדים ואת בניו הציונים. הוא חיפש תיקון מידות שמביא לאחדות.

ודאי, יש מקום לביקורת, לחילוקי דעות וגם לוויכוחים, אבל לא להשתלחויות חסרות רסן! תמיד יש לזכור את המטרה האחת. תמיד יש להרבות כבוד שמים בזה שיושבים יחד, ועל אף שלא מסכימים, יש אהבה וחיבה.

כמובן, כן הוא בין דתיים לחילונים. הדתיים צריכים להעריך את הטוב שבחילונים, והחילוניים צריכים לכבד את הדת, גם אם אינם מסכימים. בכלל יש לכבד כל אדם באשר הוא.

פעם אחת איבד ילד שכן את כלב השעשועים שלו, חיפש אותו בכל מקום, פרסם תמונתו אך לשווא. בייאושו, הוא פנה אל הרב בורשטיין לקבל את ברכתו. הרב לא היה בעד גידול כלבים, אבל בראותו בצער הילד, בירכו שימצא את אבדתו. והרי זה פלא - תוך כמה דקות הגיע הכלב!

מפקח במשרד החינוך סיפר: "פיטרתי מורה. אמר לי הרב בורשטין: 'אל תהי בז לכל אדם, נכון שהוא עשה דבר לא טוב, אבל אין זה אומר שאצלו הכל לא טוב'. כל כך התרשמתי!"

בל נחשוב שאותו צדיק היה בעננים, לא ריאלי, ולא הכיר את המציאות. הוא הכיר אותה בדיוק, אבל תמיד ראה מעבר לה את הסגולה הישראלית.

לכן בישיבה התיכונית שעמד בראשה לא היה כדבר הזה, לזרוק תלמיד. יש עתה בארץ עשרות תלמידי חכמים גדולים חרדים או ציונים שלמדו בישיבתו, שלפחות עשר פעמים היה צריך לזרוק אותם, אך הוא עמד בשלו: אין לזרוק! צריך לטפל ולהשקיע. רק פעם אחת העביר תלמיד לישיבה אחרת - נסע אתו שלוש שעות באוטובוס וטיפל בקבלתו. הצוות החינוכי שלו ידע: כיוון שלזרוק אינו הפתרון, יש למצוא פתרונות אחרים. כך נעשו יצירתיים, והדביקו לתלמיד מורה, פסיכולוג וכדומה.

זה היה סודו: אהבתו הגדולה לתלמידים. הוא לא היה רק ראש ישיבה, הוא היה אבא. היה עובר בפנימיה בלילה, בודק אם השמיכה לא נפלה ומכסה את התלמיד. תלמיד חולה לא נסע הביתה, אלא היה ישן אצל הרב בביתו. בכלל, תמיד היה גר בביתו אדם משונה, מוכה גורל, שהיה מקבל נחמה ותמיכה. אותו צדיק לא היה מנותק מעולם הזה כלל. אדרבה, השקיע המון לעזור ולחזק.

אסיים בסיפור שקראתי, אמנם לא על הצדיק הרב שלמה בורשטין זצ"ל, אבל היה יכול להיות עליו. מעשה בפרופסור באוניברסיטה שנסע עם תלמידיו למשכנות עוני כדי להתחקות על מצבם של 200 תלמידים. כל סטודנט חקר תלמיד אחר, וכולם כאחד כתבו בדו"ח שהגישו: "לנער הזה אין סיכוי". אחרי עשרים וחמש שנה פרופסור אחר ערך מחקר חוזר על אותם נערים וביקש מתלמידיו לברר מה מעשיהם היום. עשרים מהם נעלמו עקבותיהם, ומתוך 180 הנותרים, הפכו 176 לרופאים, עורכי דין ושאר מקצועות הנחשבים מצליחים.

הפרופסור הנדהם, החליט לחקור עד תום כיצד זה קרה, ובפי כל התלמידים לשעבר אותה תשובה: "הכל בזכות המורה מרים". הוא איתר את המורה ושאל אותה, מהי נוסחת הפלא של הנס הזה שהצליחה לחולל בתלמידים.

"שום נוסחת פלא" אמרה המורה בחיוך נפלא, "זה פשוט מאוד, אהבתי את הנערים האלה".

==























==