שיעורי הרב שלמה אבינר

פורים קטן

[שיחה בישיבה בארוחת צהריים]

פורים קטן הוא הסימן האחרון ב"שלחן ערוך" (אורח חיים ס' תרצז). יש דיון האם צריך סעודה גדולה או קטנה, והרמ"א אומר שצריך סעודה קטנה "וטוב לב משתה תמיד" (משלי ט"ו, ט"ו). האם "משתה תמיד" הוא האידיאל של התורה? האם זו המטרה? בספר "שערי תשובה" מובא בשם הר"י שלא מדובר פה על משתה בבחינה גשמית, אלא על משתה בבחינה רוחנית.

ההגהה הראשונה של הרמ"א על ה"שולחן ארוך" מתחילה בפסוק: "שויתי ד' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח). כלומר, תמיד צריך דבקות בד', אהבת ד'. הרמ"א מסיים בפסוק: "וטוב לב משתה תמיד". כלומר, אדם שעוסק בתורה ועבודת ד' שמח תמיד.

כתוב במגילת רות (ג, ז): "ויאכל בעז וישת וייטב לבו". על המילים "ויטב לבו" אומר רש"י שהכוונה לדברי תורה. כך גם חז"ל אומרים במסכת שבת (סג, ב) ש-"ויטיבך לבך" שייך לתלמוד תורה. אם כן, ודאי אין הכוונה בפורים להגיע למצב של הוללות ופריצות.

פעם רבנו הרב צבי יהודה יצא באמצע סעודת פורים. התלמידים הלכו אחריו ושאלו: "מה קרה?” ענה להם: "גם בפורים צריך יראת שמים!” כך גם התבטא הג"ר שלמה זלמן אוירבך בערב פורים ואמר: "בסימן האחרון של שו"ע חלק 'אורח חיים', חותם הרמ"א את דבריו בפסוק 'וטוב לב משתה תמיד', אך ללא המקרא שמביא הרמ"א בריש 'אורח חיים'- "ושויתי ד' לנגדי תמיד", לא ניתן לקיים את הפסוק שהביא בסוף. אם כן, גם בזמן שמחת פורים צריך האדם לזכור את רוממות ד' ויראתו" (ע"פ "חכו ממתקים" ח"א עמ' של-שלא).

"וטוב לב משתה תמיד" הכוונה שירות ותשבחות, דברי תורה ומשתה. עוד אמרו בפרקי אבות (ג, ג): "שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא שנאמר (יחזקאל מא, כב): 'וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ד'". שנזכה לשמחה אמיתית "וטוב לב משתה תמיד”.

נלקח משאילת שלמה 163