שיעורי הרב שלמה אבינר

ויהונתן עדיין בתוך הבור

יהונתן בוכה בתוך הבור, בוכה בלי דמעות, בלי קול ובלי מילים. לא על עצמו הוא בוכה אלא על יוסף שנזרק לבור, ועל כל מיני יוסף שנזרקו בכל מיני בורות. הוא היוסף התורן, בוכה על חטא מכירת יוסף שטרם נתקן.

יהונתן פולרד מהרהר בתוך הבור. עשרים וחמש שנה הוא נמצא בבור, ויש לו הרבה זמן לחשוב, וכבר יודע הוא בעל-פה את כל מחשבותיו. הוא יודע שמעולם לא בגד בארצות-הברית, אדרבה, שירת אותה נאמנה שנים רבות. בכלל, טובה רבה עשה לה בזה שהעביר למדינת-ישראל מידע שהיו חייבים להעביר לה על-פי מזכר ההבנה. לולא יהונתן, איזה אסון נורא היה עלול לקרות, איזו אשמה ואיזה ביזיון לאמריקה! אכן, מעולם הוא לא הואשם בבגידה. אז למה מציקים לו כל כך? למה עושים לו עוול כה נורא?! למה?

יהונתן כואב בתוך הבור על אחיו שזרקוהו לשם. הוא זוכר שאמרו לו: אחינו אתה, אל תדאג, בעת צרה בוא לשגרירות ישראל, אתה ואשתך, ואנחנו נעביר אותך לארץ-ישראל. אך כאשר באתי לשם - הוא זוכר היטב - זרקו אותי החוצה, היישר לתוך זרועות המשטרה.

יהונתן נחרד בתוך הבור. הוא עדיין זוכר איך פשטו ממנו את כל בגדיו, זרקו אותו לתוך בית-סוהר פסיכיאטרי, עירום לגמרי בתוך תא קר וריק, שבו מיטת מתכת בלבד. הבור ריק אך היו בו מים. מידי פעם כבלו אותו למקלחת של מים קפואים, עד אבדן גמור של כוחותיו. גם עתה זהו בור נורא, בור של מאסר עולם. אסיר הולך ואסיר בא ויהונתן לעולם בבור יושב. אין חופשה, אין ילדים, אין מזון כשר. רק אשתו הטובה המבקרת אותו תדיר במסירות עצומה. היא קרן האור שלו.

יהונתן תמה בתוך הבור: אחי, למה בגדתם בי? בזכותי נודע לכם שסוריה, עירק, לוב ואירן מכינים נשק גרעיני, כימי וביולוגי נגד אזרחי ישראל, וכן התקפות טרור. כל כך התייגעתי בעבורכם, אחי, מסרתי נפשי ממש, בעבורכם, אחי; סיכנתי כל כך את עצמי בעבורכם, אחי, ואני אפילו שעה חופש אין לי. השכחתם אותי, אחי? אתם מדברים, אתם מצהירים, אתם מצטלמים, ואני עדיין בתוך הבור. לפעמים אתם מבטיחים, אתם משקרים ולי אינכם דואגים באמת. גם בהיותי בבור, אתם ממשיכים לנצל אותי לכל מיני מטרות. כואב לי בתוך הבור, ועוד יותר כואב לי שאתם בוגדים בי.

יהונתן נעלב בתוך הבור: למה מפיצים עלי שפעלתי עבור בצע כסף?! לא קיבלתי סנט שחוק! אני אידאליסט. למה מספרים עלי שאני משוגע? הזו הדרך להיפטר ממני?! למה העלו הצעה להחליף אותי בשבע-מאות וחמישים מחבלים עם דם על הידיים? זה מה שאני שווה בעיניכם?! יש לי דם על הידיים? לי?!

יהונתן מאוכזב בתוך הבור: בשנת תשמ"ה נעצרתי. הוכרתי רשמית כאזרח ישראל, ורק בשנת תשנ"ח הוכרתי כסוכן ישראל רשמי - כאילו מחווה. אין שום מחווה. הרי ראש אמ"ן חתם על כל משימותי. למה אין ממשלת ישראל הופכת הרים וגבעות כדי לשחררני, למה החמיצה כל כך הרבה הזדמנויות? היש עוול גדול מזה?!

יהונתן זוכר בתוך הבור. אחיו שכחוהו אבל הוא לא שכח אותם: הוא נושם ישראל, חי ישראל, דואג לישראל. הוא אדם מבריק, גאון נדיר. הוא חושב כל הזמן על עתיד מדינת-ישראל. כיצד לפתור את בעיותיה, בעיות חשמל, כלכלה וביטחון. מכספו המועט, הוא תורם לארגוני חסד בישראל, מתפלל לרפואת הנפגעים, ושולח את אשתו לנחם אבלים על נפגעים. אחַי, אינני שוכח אתכם, אנא אל תשכחוני!

כמעט עשרים וחמש שנה נמצא יהונתן בתוך הבור. הוא ממשש את דפנותיו הקרות, ממשש את החושך, ממשש את ראשו הכואב ואת סינוסיו החולים. הוא חושב: מתי אצא מכאן? כבר אינו מאמין בשר המשקים ובשר האופים, בשר מאמריקה ובשר מישראל - אלא רק בריבונו-של-עולם.

יהונתן יושב בתוך הבור ובוכה, בוכה בדמעות של דם. אך הוא אינו לבדו בתוך הבור, ריבונו-של-עולם אתו. ריבונו-של-עולם הוא צורו ומעוזו, מאיר פניו אליו וסועד את לבו. גם בבור, נשאר יהונתן צדיק כיוסף הצדיק. מנסים להשחית את נשמתו, מראים לו תמונות של זימה, אך הוא תמיד נשאר צדיק. ריבונו-של-עולם נמצא אתו תמיד בתוך הבור.

יהונתן הוא גיבור לאומי וצדיק. תפילה אחת בפיו: ריבונו-של-עולם, רק בקשה קטנה יש לי ממך, הוצא אותי מכאן, הבא אותי לכותל, למען אנשקהו.

אחינו כל בית ישראל, הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים בין בבור ובין ביבשה, המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב. מי שהעלה את יוסף מן הבור הוא יעלה את יהונתן, ומהרה מהרה יתקיים ביהונתן הגיבור והצדיק: "ד העלית מן שאול נפשי, חייתני מירדי בור" (תהילים ל ד).