שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: לצערי אני סובל מהשמנת יתר, עשיתי דיאטות הרבה, והן לא הועילו לי. ליתר דיוק הועילו לזמן מסויים, ואחר כך שוב עליתי במשקל. יתר על כן כל דיאטנית הציעה לי דיאטה אחרת, שסותרת את הקודמות, כך שאני מבולבל. אולי כדאי לעשות קיצור קיבה ודי בזה. ואולי לא כדאי להיכנס לניתוח.

תשובה:

כלל ראשון. קיצור קיבה הוא דבר טוב, שהועיל לאנשים רבים, אך גם אחר כך צריך משמעת, וכן הוא כרוך בהגבלות רבות בצורת האכילה. לכן, זה פתרון רק בלית ברירה.

כלל שני. אין צורך בדיאטה קשה וקיצונית שגורמת סבל. אפשר לאכול הכל, מכל, כל, העיקר לאכול רק במידה מדודה. בכלל, בריא מאוד לאכול קצת מהכל.

כלל שלישי. יש דברים מאוד מזיקים לבריאות, והם סוכר, שומן, מלח, שראוי להימנע מהם כמעט לגמרי, אבל גם אותם אפשר לצרוך, בתנאי שזה במידה מדודה.

כלל רביעי. יש לקנות משקולת פשוטה, לשקול את עצמו כל בוקר – חוץ משבת וימים טובים – ולרשום על דף. וכך אפשר לעקוב על הירידה במשקל. רק לדעת מראש, שאין זה קו רציף, לפעמים אוכלים יותר בשמחות, או בחתונות, או פעילות המעיים אינה קבועה. אבל סך הכל, זה אמור לרדת.

כלל חמישי. גם בשבת ובימים טובים, אין ענין לאכול ללא גבול. בשבת, אותו אוכל משמין בדיוק באותה מידה. די להוסיף קצת על ימות החול וכן להוסיף באיכות המזון ולאו דווקא בכמותו.

כלל שישי. לא לאכול כל היום, אלא רק בארוחות, כלומר כל שלוש שעות, כמו שנהגו היהודים בגרמניה:

7 ארוחת בוקר. 10 משהו קטן.

13 ארוחת צהריים. 16 משהו קטן.

19 ארוחת ערב. 22 משהו קטן.

יש אומרים שזה מקור המנהג של הייקים לחכות בין בשר לחלב שלוש שעות, שזו בעצם חומרה על יסוד שיטת הרמ"א.

כלל שביעי. בין הארוחות האלה, לא לאכול כלל. אם יש צורך, לשתות אבל לא משקה ממותק אלא סתם מים. הם טעימים מאוד בלי כלום, כשמתרגלים.

כלל שמיני. גם מזון פשוט הוא טעים מאוד, כשמתרגלים אליו. אינינו סגפנים. מותר להנות.

כלל תשיעי. לאכול לאט לאט, וללעוס הרבה הרבה. יש פתגם מהמזרח הרחוק: לעוס עשרים פעם ושתה מאכלך. זה מונע זלילה וגרגרנות ,וכן משבית תחושת הרעב.

כלל עשירי. תחזיק פתק קטן בכיס, בו אתה רושם מה אתה אוכל בכלל ששת הארוחות, וכן אם בכל זאת אכלת בין הארוחות. הרישום הזה בנוסף לרישום המשקל, הוא ששומר עליך. משל למה הדבר דומה? לחשבון נפש היומי ואפילו כמה פעמים ביום במלחמת היצר נגד העבירות ובעד המצוות, שמוזכר בספרי המוסר וגם בספר הזוהר: מארי דחושבנא.

• פורסם בשאילת שלמה 577