שיעורי הרב שלמה אבינר

עשייה בשינוי בשנת השמיטה

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

שאלה: מה דין אדם שעבר בימינו על מצות השמיטה (לדוגמה- שתל עץ) בשינוי, גרמא, או שניים שעשו ביחד?

תשובה: הדין במקרה זה יהיה תלוי בחקירה האם איסור שמיטה הוא על האדם או על האדמה. אם איסור השמיטה הוא על האדם עצמו והוא עשה בשינוי- אז שינוי זה לא איסור דאורייתא אלא דרבנן ובימינו שכל מצות שמיטה היא מדרבנן- יוצא תרי דרבנן. גם תרי דרבנן אסור, אבל אפשר להתיר בשעת הדחק. אבל אם האיסור חל על האדמה אז זה לא משנה אם העבודה נעשתה בשינוי או לא- העבודה האסורה נעשתה וזה אסור.

אם כן, האם האיסור הוא על האדם או על האדמה?

בספר 'שבת הארץ' מרן הרב קוק חולק על כמה אחרונים ומסביר שהאיסור חל על האדם. אמנם כתוב: "ושבתה הארץ שבת לד'" (ויקרא כה', ב') – מובן מכך שהמצוה חלה על האדמה אבל האיסור הוא על האדם. כלומר, "ושבתה הארץ"- מהעבודה שהאדם עושה בה, כמו שכתוב בהמשך: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (שם פסוק ד'). אגב, גם הרמב"ם כותב כמו בתורה -בהלכות שמיטה ויובל (מצוה יג') הרמב"ם כותב שהאיסור הוא על האדמה, אבל בספר המצות (מצות עשה קלה') כותב שהאיסור הינו על האדם (הקדמת שבת הארץ למרן הרב קוק- פרק א. קונטרס אחרון סי' א). לכן עשיית מלאכה בשמיטה בשינוי וכד' היא איסור דרבנן.

שאלה נוספת עולה מכך שפטור במקרה שעשה בשינוי וכד' נאמר לגבי שבת ובשבת האיסור מן התורה הוא "מלאכת מחשבת" (שבת מט' ב'), מלאכה מסודרת אבל לא בכל מיני צורות מוזרות. למעשה, מלבד הלכות שבת לא מצינו מלאכת מחשבת. דין גרמא מצינו במקומות אחרים כמו בהלכות נזיקין, אבל פטור בשינוי וכד' יש רק בהלכות שבת. לכן יש לשאול: האם יש דין מלאכת מחשבת רק לגבי הלכות שבת או דין עצמי השייך גם לשמיטה? כתוב באגלי טל (פתיחה ג) שיש שני סוגי שינוי: שינוי בפועל ושינוי בנפעל. שינוי בפועל הכוונה שהאדם עושה את הדבר בצורה אחרת. שינוי בנפעל הכוונה שהתוצאה של המלאכה היא לא כדרך שעושים ואז היא לא נחשבת כמלאכה.

למשל, לגבי שמיטה מזבלים לא כדרך המזבלים שבדרך כלל לוקחים זבל ומפזרים אלא הפרה מסתובבת ועושה את צרכיה. זה שינוי בנפעל ומותר.

לסיכום, יש דין שינוי בהלכות אחרות מלבד שבת, ובכללם בשמיטה.

• פורסם בשאילת שלמה 371