שיעורי הרב שלמה אבינר

ש: מה יעשה אדם שאינו מצליח לעשות לעצמו רב?

ת: עליו להתאמץ. על כל פנים, יש לדעת שעל פי ההלכה, אין אדם חייב שיהיה לו רב אחד, אלא מותר לו לשאול כל פעם רב אחר, כמובן בתנאי שאין קולות סותרות (עי' שו"ע יו"ד רמב ד).

ש: מותר מראש לשאול רב שמיקל?

ת: כן. מותר להקל (עירובין ו ב). כמובן, מדובר, ברב שפוסק על פי ההלכה, ולא ברב שממציא קולות. כידוע יש שבעים פנים לתורה, אך יש להיזהר מן הפן השבעים ואחד שהוא מחוץ לתורה.

ש: כיצד אדם יבחור לו רב? הכי גדול?

ת: לאו דווקא הכי גדול, אלא הכי טוב עבורו. כלומר מי שמוסיף לו הכי הרבה מידות טובות, הכי הרבה יראת שמים, הכי הרבה תורה.

ש: בעצם אם אפשר לשאול כל פעם רב אחר, למה בכלל יש ענין שיהיה לאדם רב אחד? מה המעלה בזה?

ת: כדי שתהיה לו שיטה שלמה, ולא פירורים פירורים.

כך כתוב באבות דרבי נתן (פרק ח): "עשה לך רב. כיצד?מלמד שיעשה לו את רבו קבע וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמרו לו במשנה [טעם שהניח לו במשנה סוף שיאמרו לו במדרש] טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמרו לו בהלכות ,טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמרו לו באגדה .נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה. היה רבי מאיר אומר הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים [ונוטע] מקצתה זיתים ומקצתה אילנות ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד מב' או ג' דומה למי שיש לו שדות הרבה ,אחד זרע חטין ואחד זרע שעורים ונטע אחד זיתים ואחד אילנות ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה".

ש: אבל האם אדרבה אין עניין שיהיו לו רבנים הרבה כדי להעשיר דעותיו ואישיותו?

ת: זב בהמשך הדרך. בראשית הדרך, המעלה היא שתהיה לו שיטה. אחר כך, יש מקום להרחיב. כך מסופר בגמרא: "אמרי דבי רבי ינאי: כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. אמר להו רב חסדא לרבנן: בעינא דאימא לכו מילתא (אני רוצה לומר לכם משהו), ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו (ואני מפחד שתעזבו אותי ותלכו): כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם. שבקוהו ואזול קמיה דרבא (הם עזבוהו והלכו ללמוד אצל רבא). אמר להו (אמר להם רבא): הני מילי סברא (זה נאמר בלימוד סברא), אבל גמרא (הלימוד היסודי) מרב אחד עדיף, כי היכי דלא לפלוג לישני (כדי שלא תתפלגנה הלשונות)" (עבודה זרה יט א-ב). לפעמים שני רבנים אומרים אותו דבר בלשונות שונות, ולפעמים אומרים שני דברים שונים באותו לשון. בין כל ובין כך, האדם מתבלבל.

ש: השיטתיות עדיפה על הגיוון?

ת: כן. זה מענין שדבר דומה אמר הפילוסוף דיקרט ב"נאומו על המתודה". הלומד מפילוסופים רבים, דומה לעיר ישנה, שנבנתה רבדים רבדים ומאוד מענין לטייל בה, אך אינה נוחה למגורים. הלומד מפילוסוף אחד דומה לעיר חדשה שנבנתה בצורה מסודרת על ידי מהנדס ערים, שאמנם אין בה ענין לתיירים, אז מאוד נוח לגור בה. מי שלמד מפילוסופים רבים מסוגל לנהל שיחה מאוד מענינת בכל הנושאים, אך אין לו דרך בחיים. מי שלמד מפילוסוף אחד אינו כה מענין, אך יש לו כיוון חשיבה מסודר. הוא מוסיף: אני כבר למדתי מפילוסופים הרבה, לכן אני מחליט לעשות לוח חלק, Tabula Rasa, ולהתחיל הכל מההתחלה.

ש: אם כתוב בפרקי אבות פעמיים עשה לך רב (א ו. א טז), למה זה לא נפסק להלכה?

ת: קודם כל ,יש פירושים אחרים למאמר זה של חז"ל. עיין למשל פירוש הרמב"ם. שנית, לא כל מה שכתוב בפרקי אבות הוא חובה הלכתית, הרבה שם זה מידת חסידות, כדברי חז"ל מאן דבעי למהווי חסידא ליקיים מילי דאבות (מי שרוצה להיות חסיד, שיקיים דברי אבות) (בבא קמא ל). אכן אין זו חובה, אלא עצה עליונה. אשרי ההולך בה.

• פורסם בשאילת שלמה 537