שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

תרומת זרע

ש: האם מותר לתרום זרע לבנק הזרע?

ת: הדבר אסור. לא בגלל הוצאת זרע לבטלה, שהרי אין זה זרע לבטלה, אלא לשם פריה ורביה. אלא מפני שלא יהיה ידוע מי האב הביולוגי של היילוד, והוא עלול להתחתן עם אחותו או שאר קרובי משפחה האסורים לו. וזה כעין מה שאסרו חז"ל שלא יתחתן אדם עם אישה במדינה זו ואישה אחרת במדינה אחרת כי עלול אדם להתחתן עם אחותו. לכן הפתרון הוא תרומה מגוי, שבמקרה כזה הנולד מתייחס רק אל אמו ולא אל אביו התורם.

בדיקת זרע

ש: האם בזוג שאינו מוליד, מותר על פי המלצת הרופא שהגבר יעשה בדיקת זרע?

ת: קודם יש לבצע בדיקות אצל האשה. האם הן תקינות, מותר לערוך בדיקה אצל האיש, כי חכמים התירו כדי לוודא אם יכול להוליד (יבמות), אך לפי הסדר הבא: א. קליטת זרע אצל האשה אחרי יחסי אישות. ב. קליטת זרע מכובעון מחורר אחרי יחסי אישות. ג. מתן זרע ישיר (עיין שו"ת ציץ אליעזר ט נא).

ש: האם רווק שעקב מחלה ספק אם יש לו זרע תקין, מותר לבצע בדיקה?

ת: גם לו מותר, כיון שהכוונה היא לברר אם יכול להוליד, ויש לזה השלכה רבה, שלא יהיה מקח טעות בנישואים, כי אם יכול להוליד, יתחתן עם אשה רגילה, ואם לא, יתחתן עם אשה שאינה בת בנים.

הפרייה מלאכותית ממת

ש: האם מותר לבצע הפרייה מלאכותית לאלמנה אחרי מות בעלה הן מזרע שהוקפא לפני כן מסיבות שונות הן על ידי לקיחת זרע אחרי מותו ?

ת: הבעיות של הנאה מן המת, ניוול המת וקבורת המת לא קיימות בהקפאת זרע, ובלקיחת זרע מן המת ניתנות להיתר הלכתי.

וכן בעיית הייחוס, כלומר האם הבן היילוד מתייחס לאביו או לא, אינה מכרעת, כי גם אם נחליט שלא, האֵם תשמח בו מאד, אף אם לפי ההלכה יהיה במעמד של בן מאומץ.

הבעיה העיקרית שבגללה הדבר אסור היא יצירת יתום. נכון שהאם תשמח מאד שיהיה לה ילד מבעלה המנוח, אך אסור לעשות זאת על חשבון אושרו של הילד. הרי ברור לכל שיתום הוא אומלל. הוא מוגדר בהלכה כיצור חלש ומסכן בחברה, שיש חובה להגן עליו וחובה להיזהר מאד שלא לפגוע בו, ויש על כך אזהרות רבות לדיינים ולחברה כולה. "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב כא) ועוד. וזאת מפני שנפשם שפלה היא למאוד ורוחם נמוכה.

רמב"ם דעות ו י והם תשושי כח (חינוך סה), דמעתו מצויה (שמות יא א רש"י). לכן יש לדבר אליו ברכּוּת ולא לנהוג אלא מנהג כבוד (רמב"ם שם).

ואם עינוי בפרט מסוים אסור על פי תורה באיסור חמור, כל שכן שאסור להביא לעולם יצור אומלל חסר אבא, שזה כולו עינוי (עיין קל וחומר דומה קצת בשבת פז א, אם מצווה אחת, קל וחומר כל התורה). ורבי אברהם אבן עזרא אף חידש שמי שרואה אדם המענה יתום, לא יעזור ליתום גם הוא ייחשב כמענה אותו) ראב"ע שמות שם).

כל אחד מבין שילד זקוק לשני הורים, אב ואם, ואם חסר לו אחד, זו מין נכות נפשית, שיש לעמול קשה להתגבר עליה.

נכון שלאלמנה קשה מאד, אך אין לפתור בעיה זו באומללות הילד. באשר לאב המנוח, מי אומר שהוא רוצה שזכרו יונצח בדרך זו? הרי מת אינו מצוּוה בפריה ורביה! הוא ישמח שאחרי זמן מסוים אלמנתו תתחתן מחדש.

אנו מודים לד' יומם וליל על פלאי הרפואה, אך יש לזכור שיש לה גבולות, ושאין לשבש את סדרי החיים הטבעיים של האדם, כגון הריון אחר מותו. יש להדגיש שאיסור זה אינו מוגדר כאיסור מוסרי במובן שניתן להחלטתו של האדם, אלא זהו איסור מוסרי-הלכתי במובן הרגיל.

תרומת זרע לרווקה

ש: האם מותר לרווקה בת 40 שמיואשת מלהתחתן והזמן עובר לקחת תרומת זרע מבנק הזרע?

ת: לא. זה יולד ילד יתום. אין להתיאש. לפנות לשדכנים טובים, גם לאתרים: שושבינים וכולנו שדכנים. ובינתיים להקפיא ביצות (שו"ת שאילת שלמה ד רעז).

הקפאת זרע

ש: א. האם מותר לאדם נשוי העובר טיפול כימותרפי שבעקבותיו לא יהיה לו זרע, להקפיא זרע כדי שיוכל עוד להוליד ילדים? ב. מה דין רווק? ג. מה דין חייל שמא ייהרג?

תשובה:

א. מותר, ואין זה לבטלה, שהרי זה לשם פריה ורביה. ואף על פי שאין זה מיידי, אין הבדל, והרי רבים מתירים הפריה מלאכותית מאשה לבעלה בהפריית מבחנה, ואין סיבה לחלק אם שימוש הזרע יהיה לאחר זמן קצר או לאחר זמן ארוך. סוף סוף אדם אינו יכול לפרות ולרבות ממש שהרי הכל בידי ד', אלא גדר המצווה הוא שיעשה מה שיש בידו לעשות ואחרי תשעה חודשים תהיה לידה בחסדי ד', ולכן זה כולל השתדלויות שונות של האדם לשם פריה ורביה, גם אם התוצאה היא לאחר זמן. בנדון שלנו, שעקב הטיפול הרפואי כבר לא יהיה לו זרע, זאת הדרך היחידה שלו לקיים פריה ורביה.

ב. גם לגבי רווק, הוא הדין. אמנם יש להקשות שהוא עדיין לא מצוּוה בפריה ורביה שהרי אינו נשוי. אבל יש לומר שהוא אכן מצווה מגיל שלש עשרה, אלא שהוא אנוס כל זמן שלא התחתן, כי מאותו גיל הוא חייב להתחתן כדי לפרות ולרבות, כלשון השולחן ערוך ריש אבן העזר. ולא עוד אלא שלשיטת הרא"ש, מצוות פריה ורביה לחוד ונישואים לחוד.

ג. אבל באשר לחייל, בין נשוי בין רווק, אין זה שייך, כי אם חלילה ימות, הרי מת אינו חייב באף מצווה ולא בפריה ורביה. בלי לדון בצד המוסרי של ילד בלי אבא ובבעיה של שבירת מורל החיילים.