שיעורי הרב שלמה אבינר

עם ישראל חי

[הרב שלמה אבינר]

הלב קרוע באופן נורא אחרי האסון הזה של הילקח האם-על-הבנים למרומים על ידי אותם רשעי עולם.

אבל באשר לתשוקה להבין את פשר ההנהגה האלהית הגנוזה במאורע טראגי זה, חייבים אנו להתאזר בענווה ולהכיר שלא נוכל תמיד להכניס את מעשי ד' בתוך הגבולות של הבנתנו.

לכן אין בידינו הסבר נקודתי על כל דבר שקורה לכל אדם, כפי שכתוב בפרקי אבות, "אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים" (ד יט), ורבינו עובדיה מברטנורה מסביר שאין בידינו להבין.

ולזאת אין בידינו תשובה חדשה על פשר המאורע הנורא הזה בנוסף לכל מה שלימדונו התורה הנביאים והחכמים לאורך כל הדורות. אנו רק יודעים מה שכתוב בתורתנו הקדושה שהיא נצחית לכל הדורות, והיא מלמדת אותנו שבעולם הזה יש בעיות רבות, ולכן נקרא על ידי רבינו תם "נווה התלאות"(ספר הישר). המצב הזה אינו תקלה חס וחלילה, אלא שייך לסדר ההנהגה האלהית, כפי שמאריך הרמח"ל בפרק הראשון של ספר מסילת ישרים - שהאדם נמצא במלחמה הקשה, פנים ואחור ועליו להתגבר, ובזה הוא נבחן אם הוא בן חיל להביט נכוחה אל מול האור. וככל שדבר עליון יותר כך רבים הניסיונות בדרך להשגתו. לכן הדרך לעולם הבא עוברת דרך ייסורים בהיותו עולם אחר לחלוטין לעילא ולעילא, וכן הדרך לתורה בהיותה מציאות רוחנית מעל מציאותנו, ואף כן הוא ביחס לארץ ישראל, שאמנם היא בעולם הזה, אבל בכל זאת היא בעלת קדושה מעל הטבע (עין איה ברכות פרק א אות לב). כך לימדנו רבי שמעון בר יוחאי, אבי כל חכמי הרזים, ולא תלה את הקשיים שבארץ ישראל בנסתרות, אלא אמר "שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם כי אם על ידי יסורין ואלו הן: תורה וארץ ישראל ועולם הבא" (ברכות ה א). ואם נרצה להסביר כל מאורע פרטי הן לטוב הן לרע, חלילה לנו לשבץ אותו במשמעותו המדויקת במסכת הגאולה, שמא נעבור על אזהרת חז"ל שלא להתעסק בקצים של הגאולה, וכפי שמביא הרמב"ם שכל הדברים האלה לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, כי סתומים הם אצל הנביאים ואף לחכמים אין קבלה, ועל כל פנים הסדר של הגאולה לפרטיו אינו עיקר בדת, ואין להאריך בנושא זה, כי אינו מוסיף לא יראת ד' ולא אהבת ד' "אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר" (הלכות מלכים יב ב). וכלל הדבר הוא שאנחנו הולכים ונגאלים והגאולה שבדרך הטבע זרועה קשיים.

אך כל זה באשר לחשבון הכללי, שאנו מבינים אותו באופן כללי, אבל על אודות החשבון הפרטי איננו יודעים מאומה. אנו מבינים שבמלחמות ישראל נופלים חללים חלילה, הן בקרב, הן על ידי הטרור, שזה אותו עניין, אבל לשאלה למה פלוני ולא אלמוני זאת איננו מבינים כלל, ואלו סודות של נשמות.

כי לימדונו רבותינו שריבונו של עולם קובע מראש כמה זמן יחיה כל אדם (יבמות נ א), וכאשר מגיע זמנו, שום דבר לא יוכל לעצור את מלאך המוות, הוא ימצא את קרבנו בכל מקום, "אין שלטון ביום המות" (קהלת ח ח), אי אפשר לשלוט עליו ולשנות את דעתו. איננו יודעים כמה זמן יחיה כל אחד ולמה לא יותר או לא פחות. דוד המלך היה צריך לחיות שבעים שנה, לא פחות ולא יותר, כי זה מה שנתן לו אדם הראשון מחייו, שבמקום לחיות אלף שנה חי תשע מאות ושלושים. אריכות ימים של אדם אינה תלויה דווקא בזכויותיו. "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא" (תוס' שם .... מועד קטן כח א). אם לאדם יש ילדים ואם לאו, אם הוא עשיר או עני, אם יש לו חיים ארוכים או לא, אין זה תלוי דווקא בזכויותיו אלא בגורמים אלהיים עליונים יותר.

שום דבר אינו במקרה "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה" (חולין ז ב). ואם הדבר נכון ביחס למכה קטנה, קל וחומר שיום המוות שלו אינו מקרי, אלא שאם ד' חפץ ביקרו הוא נופל על קידוש השם, עבור התורה, העם והארץ, אם אין ד' חפץ ביקרו הוא נפטר ממנת יתר של סם וכדומה, אך עצם אורך החיים, הוא סודות של נשמות.

כל אלו חשבונות של פרט, אך באשר לכלל כיוון שהגאולה יכולה להופיע גם באורח טבעי, ולא דווקא באורח נסי, וכיון שיש מאות מיליונים של אויבים מבחוץ ומיליונים מבפנים, אנו יכולים לשער בעצמנו, שמלחמת העצמאות שהחלה בתש"ח וקצת לפני כן, ונמשכת מאז ועד הנה, תימשך כנראה עוד זמן רב, עם כל תוצאות הלווי שלה, כפי שקרה לכל מדינה ומדינה בעולם אשר לחמה למען עצמאותה.

הרי הקדוש ברוך הוא לא הבטיח לנו שגאולתנו תהיה דווקא נסית,היא יכולה גם להיות טבעית, ובסופו של דבר גם הטבע הוא נס.

ריבונו של עולם גם לא הבטיח שלא יהיו באומה חולשות וטעויות "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז כ), וכן אין כנסת וממשלה שרק תעשה טוב ולא תחטא.

זה הכלל, אין בידינו פשר היסטורי נקודתי. אנחנו רק יודעים באופן כללי שעתה הקיץ הקץ ושאנחנו מתקדמים קמעא קמעא בצעדי ענק. זו לא ראייה אופטימית, זו לא ראייה חיובית, זו פשוט ראייה אמיתית, כי יש לדעת שמהירות אצל הפרט אינה כמהירות אצל הכלל. אצל הפרט ספירת העומר של ארבעים ותשעה ימים זה מהר, אצל הכלל ספירת היובל של ארבעים ותשע שנים זה מהר. שהרי כאשר אנו אומרים שאנו מתקדמים, איננו מדברים דווקא על הפרט אלא על הכלל. פרטים נופלים, חלילה, והכלל צועד קדימה. לכן הסביר מרן הרב קוק למה מצוות מלחמה אינה נדחית מפני פיקוח נפש - כי זו מצוַה המוטלת על הכלל, והציבור לעולם חי. היחידי אינו חייב במלחמת מצוה בתור יחידי אלא בתור חלק מן הכלל, והרי הכלל תמיד נשאר חי (אגרות הראיה ג, עמ' רנט).

עם ישראל חי, עוד אבינו חי.