שיעורי הרב שלמה אבינר

לפני שנים רבות שאלו תלמידי הגאון מווילנא את רבם: איך אפשר להביא גאולה לעם ישראל? כמובן, הקדוש ברוך הוא יכול להביא גאולה בכל דרך שיחפוץ, כולל נסים, ואינו זקוק לעצות שלנו, אך איך בכל זאת עלינו להשתדל ולהתאמץ ולעשות מה שבידינו. הגאון התבונן זמן רב ואמר: צריך להביא לארץ ישראל ששים ריבוא יהודים. מספר זה יכריע (ספר קול התור א טו. ו א. דורש לציון מהדורה חדשה רטז).

אכן מספר זה ידוע לנו. יצאנו ממצרים ששים ריבוא, הגענו לארץ ששים ריבוא, וחז"ל אומרים שגם לעתיד לבוא יהיו ששים ריבוא. הרואה ששים ריבוא מישראל, מברך ברכה מיוחדת: "ברוך חכם הרזים". אמרו חז"ל שאין אוכלוסיה פחות מששים ריבוא: עם הוא ששים רבוא. מרן הרב קוק, בפירושו על ברכת "חכם הרזים" בסידורו, כותב שכאשר יהיו ששים ריבוא יהודים בארץ, יקיץ הקץ (א שפח). אכן, בעת מלחמת השחרור היו בארץ קרוב לששים ריבוא יהודים.

אבל אז, בתקופת הגאון, זה היה נראה לגמרי בלתי מציאותי ובלתי אפשרי. ניתן היה להעלות שש מאות ולא שש מאות אלף, וגם זו היתה מסירות נפש עצומה של שיירות תלמידי הגאון שעלו ארצה.

הגאון ענה שהתשובה היא "סוד תתקצ"ט", כלומר, תשע מאות תשעים ותשע. אנו נתאמץ לתת אחד והקב"ה ישלים לאלף. הקטן יהיה לאלף. זוהי שותפות. לא אנו עושים את הכל. ריבונו של עולם הוא העושה, אך עלינו להתחיל, עלינו לתרום חלקנו הקטן. הרי זה דומה לכרטיס מפעל הפיס, שעולה שקל ומקבלים אלף שקל. אבל אם אין קונים, אין זוכים. ב"ה זכינו במפעל הפיס. זכינו לשיבת ציון ולבניין הארץ, להקמת המדינה לצבא ישראל, ולהחזרת התורה בארץ ישראל.

כל זה לא היה חינם, אלא הושקעה הרבה מסירות נפש של כל מיני יהודים, דתיים וחילוניים, חרדים וציוניים, עולים ומתיישבים, לוחמים ובונים. לא היה חינם, אבל קיבלנו הרבה יותר ממה שהשקענו. נס. נסי נסים. הפך הקטן דלק כל כך הרבה זמן, כמובן, יד ד' לא תקצר שידלוק גם בלי פך שמן כלל, אך כך גזרה חכמתו שהנס יחול על מעשה ידינו כדברי הט"ז שהברכה האלקית צריך שתהיה לה על מה לחול (שו"ע או"ח תרע). מקורו: דברי הזוהר ביחס לאשה שבכתה אצל אלישע הנביא שאין לה מה לאכול בבית. -אולי יש לך משהו? -אסוך שמן. הוא מגיש והיא יוצקת ומקצת שמן נעשה הרבה שמן.

כאמור, ד' יכול גם לברוא הכל משום דבר, יש מאין, אך זהו רצונו שגם הנסים יתקשרו לאיזו טבעת טבעית, והקטן יהיה לאלף.

כך הוא במאה השנים האחרונות. אנו מוסרים את הנפש, והקב"ה עושה לנו נסים. יש קשר, קורלציה, בין נס למסירות נפש, כדברי חז"ל, שהקב"ה הביא גשם בזכות מסירות נפש - באותו מקרה מסירות כסף (ברכות כ א). כך קריעת ים סוף היתה בזכות מסירות נפש של הכניסה לים. אדם מתגבר על טבעו ומוסר נפשו, ד' משנה חוקי הטבע.

כך הוא הזיווג המופלא מאז תחילת שיבת ציון. מצדנו, מעשים ופעולות, כפי כוחנו, וריבונו של עולם מביא הצלות גדולות מעבר לכל מצופה.

לו היה חי בתוכנו הגאון מווילנא והיינו שואלים אותנו: ילמדנו רבנו, מה הפתרון לכל הבעיות שלנו, של בידודנו המדיני, של הערבים בחוץ ושל הערבים בפנים, ועוד ועוד - היה משיב: אין לי תכנית ארוכת טווח מדויקת עם צפי לכל שנה ושנה, רק זאת אומר לך: התחל ללכת, ותוך כדי זה הדברים יסתדרו. אך אם לא תתחיל, ודאי שום דבר לא יסתדר.

את ה"לך לך" הזה למדנו מאברהם אבינו. זה היה נסיונו הראשון "אל הארץ אשר אראך" בלי שידע בדיוק לאן הוא הולך, נסיון בתוך נסיון (דורש לציון עמ' רנח).

אתה משקיע קצת, ריבונו של עולם משקיע הרבה. זו הבטחה כללית ולא הסכם ככל עסק פרטי, שאם כן זהו מסחר ולא מסירות נפש. לא תמיד יש נס, לא תמיד יש הצלחה בכל דבר. סוד תתקצ"ט אינו מסחר, אלא חשבון כללי. לפעמים יש הצלחה, לפעמים כשלון, כדרכו של עולם, אבל סך הכל אנו מתקדמים.

המסתכל על מהלך ההסטוריה הגדול שלנו בימים אלה, מים ליום ומשעה לשעה, יכול להתבלבל ולהשתגע: רגע של אור - רגע של חושך. בחדשות של ארבע - שמח, ובחדשות של חמש - עצוב. אלא צריך פרופורציה, צריך פרספקטיבה, צריך לראות את המאורעות בכללותם: שנה, עשר שנים, מאה שנים. כאשר מסתכלים על הכל רואים את סוד התתקצ"ט, הקטן שנהיה לאלף.

אילו פינו מלא שירה כים, אין אנו מספיקים להודות. לצערנו יש אנשים המערבבים בין אמונה לשטחיות. הם חושבים שבה' באייר תש"ח נפתרו כמו בנס, בן רגע, כל בעיותיה של מדינת ישראל, ולכן מכל קושי, הם מתאכזבים, והנם סוחבים את עצמם מאכזבה לאכזבה.

אבל אף אחד לא הבטיח שבדרך הגאולים לא יהיו סיבוכים ושלשושנים לא יהיו קוצים. זה דרך העולם שלכל דבר יש מחיר. אם קנית דבר יקר, אל תבכה על הכסף. מתי תבכה? אם שדדו לך. בשואה רצחו במיתות משונות ששה מליון מאחינו, זו באמת סיבה לבכי.

אבל מהרגע שהחלה הגאולה יודעים אנו שיש מחיר אך תמורתו אנו מקבלים פי אלף. נסי נסים. לא יאומן. ארץ שלנו, מדינה שלנו. צבא שלנו, חרות שלנו. תורה חוזרת לארצנו והגאולה השלמה בדרך.

חזק ונתחזק.