שיעורי הרב שלמה אבינר

מובא בפתחי תשובה (יו"ד רמב סק"ג): "עיין בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן ס"ד שכתב דלכן ראוי לכל מי שהגיע להוראה שלא יורה שום הוראה בלתי עיון תחלה בספר, כי רבותינו הן הן הספרים אשר נתפשטו בקרב ישראל וסמך לדבר אז לא אבוש בהביטי כו' ובר מן דין ראוי לעשות כן במקום שאין בני תורה שלא יחשדו כו' ע"ש וכ"כ הגאון בעל פרי מגדים בראש ספרו על או"ח וע"ש סדר הנהגות הוראות או"ה באריכות "(פמ"ג, סדר שואל ונשאל השלישי אות א).

וכתב החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סי' מז): "וכן שמעתי מהרב החסיד המופלא מהר"ר גדליא חייון זצ"ל שבנערותו הן בעודנו באתרא דקושטא שמיה - הלך להגאון רבינו מהר"י רוזאניס זלה"ה לשאול דין איסור והיתר ממנו ופתח הש"ע ואמר לו ראה בני הש"ע אומר כך וקרא לפניו דין הש"ע. וכבר נודע גדולת הרב ז"ל שהיה מפורסם בבקיאותו וזכירתו ועם כל זה בדין הכתוב בש"ע לא רצה להורות לו הדין עד שפתח הש"ע וקרא לו הדין. ואנן יתמי דיתמי אשר באמת חסרון ידיעה ורוב השכחה גוברת וידע איניש בנפשיה איך לא נבוש ולא נכלם להורות תיכף בלי ראות שום ספר".

והג"ר שמחה זליג, מו"ץ דעיר בריסק, סיפר להגראי"ל שטיינמן שהיה רב אחד (ולא פירש לו את שמו של אותו רב) שקיבל על עצמו לא להורות שום שאלה בעל פה עד שמעיין תחילה בתוך הספר, פעם אחת היה באיזה מקום נופש ובאה לפניו שאלה ולא היו לו הספרים, מה עשה, לקח ניר ועט והתיישב לכתוב בעל פה על פי זכורונו את כל הסימן בטור ושו"ע שהיה נזקק לעניין יחד עם הט"ז והש"ך והנו"כ תיבה בתיבה, ואח"כ שהכל היה כתוב לפניו נסתכל בפנים וכך היה יכול לפסוק הדין מתוך הספר (אעלה בתמר – מתורת בריסק עמק קנב-קנג).

והגרי"ד סולוביצ'יק היה מזהיר שאין לרבנים לפסוק שאלות בטלפון מפני שני טעמים: א. בזה"ז אין לנו באמת המושג של רבו מובהק אשר רוב חכמתו הימנו, שהרי רוב לימודנו הוא מהספרים. והפמ"ג הוסיף עפי"ז שאין להורות הלכה מבלי לעיין בספרים, שהספרים הם בבחינת רבותינו, ואסור להורות הלכה בפני רבו. ב. אם הרב חייב להשיב בטלפון, אין לו להשיב תיכף ומיד, עפ"י המבואר במשנה ריש אבות, הוו מתונים בדין. ולכל הפחות בעינן שיעור זה של מתינות – שלא ישיב תיכף ומיד (נפש הרב עמ' לב והערה 50. וסיפר הג"ר חיים שאול קרליץ שפעם שאלו את החזו"א איזו שאלה, והחזו"א ענה תשובה על השאלה מיד על המקום, ואח"כ התאונן החזו"א על עצמו ואמר : הרעק"א לא היה פוסק בצורה כזאת, אלא היה מתישב לכתוב תשובה ולברר את ההלכה ורק אח"כ היה פוסק. אעלה בתמר – מתורת החזו"א עמ' סו. אך העיד על עצמו החזו"א (קובץ אגרות, ח"ב סימן כב): "חיפוש בספרים בדברים יבשים איני מסוגל לזה, ובכלל כל נשמה קיבלה חלקה בתורה, ואני לא קיבלתי חלקי לחפש..").

וגדולי ישראל רבים הזכירו את הרעיון של רב ותלמיד דרך ספרים. תחת אחת השיחים של הרבי מסטמאר ה'דברי יואל', כששאלו הנוכחים מדוע כשמביא מרן הייטב לב זי"ע בספריו את הרה"ק העטרת צבי זי"ע מתארו בתואר "רבינו" או "רבינו הקדוש", הלא מרן הייטב לב לא נמנה בין תלמידיו, ולא נסע כ"כ להסתופף בצלו הקדוש. ענה מרן זי"ע שע"י שהיה דבוק מאוד בספרים של העטרת צבי זי"ע, ע"כ תיארו בשם רבינו הק', וסיים הרבי מסטמאר: הוא היה תלמיד דרך ספרים (ניצוצי תומר ח"א עמ' צג). ואמר הג"ר שמואל דוד הכהן פריעדמאן, מח"ס שדה צופים: "שמעתי משמיה דהגאון האדיר שר התורה רבי שמואל ענגיל זצללה"ה שלא היה תופס ישיבה, ושאלו אותו היכן הם תלמידיו, והשיב כי הספרים שחיבר הם תלמידיו" (בדידי הוי עובדא עמ' קט). והג"ר יצחק טוביה ווייס, גאב"ד של העדה החרדית בירושלים, אמר: "בשנות למודי בכולל, לא ירדו ספרי ה'חזון איש' מהשולחנות, והיה נחשב בעינינו כ'רבו מובהק' (רבינו הגדול אמרו עמ' שנה).

בכסלו תשע"ח, היו כמה שמחות, הנחת תפילין ושמחת החלאקה, בפני האדמו"ר מצאנז בקרית צאנז בנתניה, ובמהלך שולחן ה"לחיים" שוחח האדמו"ר עם המשתתפים שכללו רבנים חשובים, וזהו תוכן חלק השיחה:

האדמו"ר מצאנז בנתניה: לפני הרבה שנים הייתי באיזו חופה, והיתה שאלה על אופן כתיבת שם, ואני סברתי שצריך לכתוב באופן כזה אבל המחותן אמר ששאל רב פלוני ואמר שכותבים אחרת, והיה לפלא בעיני, ורציתי לברר הענין, והתקשרו אליו, ובדרך אגב שאלו אותו עוד שאלה, והוא השיב תשובה על אתר, והיה ברור אצלי שטעה גם בזאת... והוא היה רב גדול ומקובל... וסיפרתי הדברים למרן אאדמו"ר [מח"ס שפע חיים ושו"ת דברי יציב] זי"ע ואמר שבמקומותינו לא היו פוסקים באופן כזה, להשיב תיכף ומיד בלי לעיין בספרים. וראינו זאת אצל מרן אאדמו"ר זי"ע, שבכל שאלה ושאלה היה מעיין בספרים, ואפלו שאלות קלות. זהו ענין של 'מיראי הוראה', לידע 'באיזה אופן' לפסוק, ולא רק 'מה לפסוק', וזהו עניין שצריכים לעשות שימוש אצל רבנים. בזמננו נהיה מצב כזה שהרבנים הגדולים עונים על מאות שאלות ביום וממילא קשה ליין תמיד ולברר הדברים כדבעי.

הג"ר אפרים פישל מוטצען, גאב"ד קרית הבעש"ט פתח תקוה: בעיקר הוא אצל הרבנים הצעירים שמשיבים בבתי הוראה, שצריכים להשיב תיכף ומיד, ובפרט על שאלות דרך הטלפון...

הג"ר חיים אוברלנדר, רב קהל שארית ישראל ווילעדניק במאנסי בניו יורק: זכורני שפעם נתעוררה שאלה באמצע קריאת התורה אצל כ"ק האדמו"ר הויחי יוסף מפאפא זצ"ל, בענין הקריאה, והוא ביקש שיביאו אליו משנה ברורה, ועיין בו כעשר דקות באמצע הקריאה. ואחד אמר לו שהרי לפני כמה שבועות גם היתה שאלה כזו, וכבר פסקו אז ולמה צריכים לעיין שוב ולעכב את הציבור, אבל הוא ענה שבכל זאת צריכים לעיין שוב.

אך בערוך השולחן (יו"ד רמב, לה) מוזכר רעיון זה, אבל הוא דחה אותו, וז"ל :"יש שכתבו שכמו שאסור להורות במקום רבו כמו כן אין להורות בלתי עיון בספר שהמה רבותינו ואין להורות במקום רבו ואלו דברים שאין בהם טעם ולא חזינא לרבנן קשישאי דעבדי הכי דבשלמא במקום רבו הוי בזיון מה שלא שאלו לרבו אבל בזה לא שייך בזיון והכל יודעים שכל שאנו מורים המה מדברי רבותינו הפוסקים ואין לחוש כלל לזה וכיוצא בזה איתא להדיא ביבמות (צו, ב) ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעין שתורתו שלך ע"ש ואף אנן נאמר כן אנחנו מורים והכל יודעים שתורתם של רבותינו הם".

והגאון הרב יוסף אייזענבערגער, דיינא רבא דק"ק שיכון סקווירא בניו יורק ומח"ס שו"ת שבטי ישראל, אמר: אחד מתלמידי החת"ס הידועים היה הגאון ר' חיים צבי מאנהיימער, בעל שו"ת עין הבדולח, החת"ס צוה לו בצעירותו לעזוב המלאכה ולישב על התורה כי הוא צריך להיות מורה בישראל, הוא רצה להיות נהנה מיגיע כפו, ולמעשה כל מסחרים שלו נשרפו מהקפדת החת"ס, ובא לרבו והתאונן ע"ז והתנצל שמפחד מלהיות רב לפי שאין זוכר כל ההלכות בע"פ, אמר לו החת"ס "רב אי"צ לזכור הכל, אלא צריך רק לידע באיזה מקום לעיין בכל שאלה, וזה מספיק", ע"כ. ודבר זה הוא יסוד נפלא, שאין הרב חייב לזכור הכל בע"פ, אלא ידע באיזה מקום בשו"ע לעיין אחריו.

ביד אפרים הל' טריפות מביא בשם המנחת יעקב, שחותנו הגאון מהר"ש מפראג שימש כרב דפראג מ' שנה, ומעולם לא ענה תשובה בלא לעיין בפנים! ובזה פירש בפסוק 'אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך' - שכשמביטים בפנים בכל המצוות אז לא יתבייש שלא יטעה.

ואף דקשה לומר שבכל שאלה יעיין בפנים, אך לפחות כשיש לו צל ספק, או בשאלה קשה, ראיתי כסדר אצל זקני הרבנים, כשהיה שאלה קשה, אף כשידעו התשובה תמיד היו מעיינים בפנים (קובץ 'המדריך להוראה' - חוברת א, אלול תשע"ו, עמ' פג).

* פורסם בשאילת שלמה 547

==

















































==

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: פסיקת הלכה (מאמרים)]]