שיעורי הרב שלמה אבינר

האם ניתן כיום להחיל עונש מוות?

שאלה: בעקבות האירוע המזעזע, בו עולה מרוסיה הרג משפחה שלמה, ישנם שאומרים שצריך לחייבו בעונש מוות. ע"פ ההלכה, האם מותר כיום לפסוק עונש מוות במדינת ישראל?

תשובה: ע"פ ההלכה אין בימינו עונש מוות, מכיוון שאין לנו סנהדרין. אמנם כתב השולחן ערוך (חושן משפט ב, א) בשם הרשב"א: "כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בא"י, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (רמ"א: והוא צורך שעה), היו דנין בין מיתה בין ממון, בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה". כלומר, בתור הוראת שעה בית דין יכול להעניש עונש מוות. לאו דווקא בית הדין הגדול, אלא אפילו בית הדין הנמצא באותו איזור. הרשב"א אמר שהוא עצמו נחשב כבית הדין הגדול באיזורו. בארץ, הרבנות הראשית היא בית דין הגדול.

בשו"ת אגרות משה (חושן משפט ח"ב ס' סח), כתב הג"ר משה פיינשטיין לשר מדינת ניו יורק, שע"פ ההלכה ישנם גורמים רבים הנצרכים בכדי לדון דין מוות: סנהדרין, בית המקדש, דיינים בעלי סמיכה וכו'. לכן, לא דנו דיני נפשות אף במדינות שהיה בהן רשות ליהודים לדון בעצמם כדיני התורה. מ"מ, בכל הדורות כמעט שלא היו בנמצא רוצחים יהודים מפני חומר האיסור, ומפני מה שנתחנכנו ע"י התורה ועונשיה להבין את חומר האיסור, ולא מפני יראת העונש גרידא.

ברם, הג"ר פיינשטיין כותב בסוף: "וכל זה הוא כשלא הופקר איסור הרציחה אלא שבשביל איזה תאוה גדולה או איזה מריבה על טענת ממון וכבוד עשה זה, אבל מי שהורג נפשות מחמת שהופקר אצלו איסור הרציחה והוא אכזרי ביותר, וכן כשנתרבו רוצחים ועושי רשעה היו דנין למיגדר מלתא למנוע מעשה רציחה שהוא הצלת המדינה"

בארץ, ישנם שלושה היכולים להעניש עונש מוות:

נביא - אין לנו היום.

בית דין גדול.

מדינת ישראל.

כידוע, אייכמן נידון למוות בתור הוראת שעה.

אנו חוששים מאד מלהעניש בעונשי מוות, כי אם נוצרה טעות, לא ניתן לתקנה. אם טועים בדיני ממונות, אפשר להחזיר. אבל אי אפשר לתקן את מה שנעשה לאחר עונש מוות. גם בזמן הסנהדרין היו מפחדים מטעויות. כמו שכתוב במשנה מכות (א, י): "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית רבי אליעזר בן עזריה אומר: אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים: אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם" פחדו, כי אי אפשר לתקן. היו כמה מקרים במדינות שדנו אדם חף מפשע למוות.

אפילו אם הנאשם מודה, לא תמיד הוא עשה את העבירה. אנשים מודים מתוך לחץ או בגלל שהם לא בריאים בנפשם. כאשר מתחוללת שריפה, ישנם אנשים שמתקשרים למשטרה וטוענים שהם הציתו את האש, אע"פ שזה לא נכון. בארה"ב הרגו את המכשפות מסלם, ואחר כך השופט הודה שהוא טעה. לכן, באופן כללי לא נוהגים בפזיזות לפני שדנים אדם למוות.

הרמב"ם מבאר במורה נבוכים (ג, מא) שאי אפשר לשים שוטר בכל מטר מרובע על מנת לשמור על הציבור, לכן יש צורך להרתיע כדי לשמור על ביטחון האזרחים.

הוא מביא ארבעה קריטריונים לקביעת גודל העונש:

א. חומרת העבירה – ככל שהעבירה חמורה, כן יגדל העונש.

ב. תכיפות העבירה – ככל שהעבירה נפוצה יש צורך בעונש חמור יותר. אם היא נדירה – די בעונש קל.

ג. הכח המושך בעבירה – ככל שהעבירה מושכת את האדם מפני שיש לו חשק גדול לעשותה, או מפני שמופעל עליו לחץ גדול לעשותה – קיים צורך בעונש חמור, על מנת להרתיע.

ד. קלות העבירה – אם קל לבצע את העבירה מבלי להתפס, רק עונש קשה ומאיים יכול למנוע את הישנותה.

במקרה שלנו:

א. חומרת העבירה – יש.

ב. תכיפות העבירה – אין. נדיר מאוד שיש אירועים בסדר גודל כזה.

ג. הכח המושך שבעבירה – קיים, אך במעט אנשים.

ד. קלות העבירה – קשה לבצע דבר נוראי שכזה.

לכן, אין צורך להעניש את אותו רוצח נתעב באופן שירתיע אחרים. אעפ"י שזה מעשה מזעזע, בכל זאת אי אפשר לנהל מדינה ע"פ זעזוע, אלא ע"פ שכל ודעת.

אין צורך להתעסק כל הזמן בדברים כאלו כאילו אלו פני מדינת ישראל. לא צריך לשגע את דעת הקהל על דבר נדיר וחריג. ב"ה, המדינה טובה והיהודים שעלו לארץ מרוסיה גם הם טובים.

==

==