שיעורי הרב שלמה אבינר

ספר 'שמירת שבת כהלכתה' ומחברו (הספד ב')

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

ספר שמירת שבת כהלכתה לא עשה מהפיכה רק בהלכות שבת אלא גם בשיטת רישום ההלכה בכללה, כאשר ההלכה נמצאת בקיצור למעלה, והנימוקים למטה, במינון נכון בין הטקסט למעלה וההערות. בנוסף לזאת, ניסוח ההלכות ברור, לא בעברית של רבנים שלא מבינים את כוונתם, אלא בעברית רגילה.

בתחילה יצאו ביקורות מבני ברק על ספר זה, ע"י הגרי"י הסטייפלר ועוד – היות ולא כל הפסקים הכלולים בספר תאמו לפסיקותיו של החזון איש. בעל ספר המחבר חיי עולם (ח"ב פרק ח) כתב על ספר זה הערה חריפה במיוחד: "וראיתי מחובתי לכתוב כאן מודעה רבא ונחוצה, בהיות כי בזמנינו דור יתום אשר איש הישר בעיניו יעשה אין ספק שנמצאים חיבורים מאנשים שאחז"ל עליהם "כי רבים חללים הפילה" המתיימרים ללקט ולסדר הלכות דוגמת מעשה שלחן ערוך. ואסור לסמוך עליהם כי מלבד שמלקטים הוראות [להתירא כמובן] מכל אשר ימצאו בחיבורים וירחונים [אשר רבים מהם לאו דסמכא כלל] עוד הם מוסיפים משלהם שיבושים וסילופים למאות ביודעים או בלא יודעים והכל במגמה להכניס קולות וקלות בדיני תורה"ק וח"ו לסמוך על חיבורים כאלה, וכל שאלה של הלכה צריך לברר מתוך השו"ע או מתוך רבותינו המקצרים כגון שו"ע הגר"ז ז"ל, החיי אדם, המשנה ברורה, וכיו"ב, ומה שלא נמצא מבורר בדברי רבותינו הפוסקים צריך לעשות שאלת חכם אצל רבנים מובהקים המלאים יראת ד'. נצייר בעצמנו אילו היה ברור בבירור גמור שכל המחלל שבת בדאורייתא או בדרבנן מצמיח לו מיד סרטן ר"ל בגופו, כמה היה חרד על חשש חילול שבת ולא היה סומך כלל וכלל על כל מאן דהו אשר מקלו יגיד לו לומר מותר לך, ואם בשביל סכנה של חיי העוה"ז החולף היה חרד כ"כ על אחת כמה וכמה שיחרד האדם על גידול סרטן של חייבי כריתות וסקילה, על סרטן של 'דינו כעובד ע"ז', על סרטן של הרהורי כפירה ר"ל, אשר כ"ז קשור בחילול שבת קודש שהשבת היא האות המקשרת אותנו בקשר ידידות לאבינו שבשמים כמו שכתוב "כי אות היא וכו'". ואפילו חיבור שיש עליו הסכמות מחכמי תורה אין זאת אומרת כלל על הגינות הוראות החיבור כידוע ואין רצוני להאריך רק אעתיק מה שכתב הגאון מהרש"ם ז"ל בתשובותיו ח"א סי' קט וזה לשונם: הן נשלח אלי ספר כו' וגם אני הסכמתי עליו בראותי אפס קצהו כו' וכאשר עיינתי ראיתי כי כל רוח דעת אין בקרבו ע"ש כל הסימן".

הערה זו היא חריפה ביותר. לאחר מכן הג"ר שמואל אוירבך נסע לשוחח עם הסטייפלר על אודות הספר, והסביר לו כי כולו מיוסד על פסיקותיו של אביו הגרש"ז אוירבך. בעקבות כך שינה הסטייפלר את דעתו (אמנם ההערה נשארה בספרו).

אכן הגרש"ז אוירבך עבר על כל הספר בדייקנות. מסופר בספרו חכו ממתקים (ח"ב עמ' רכב): במשך תקופה מסויימת, נוהג היה הגרש"ז אוירבך בסעודות שבת בביתו, לפתוח ספר 'שמירת שבת כהלכתה' ולימד מתוכו באוזני המסובים הלכות שבת. פעם אמר הגרש"ז (הערה קעו): מכיון שמסתמכים על ספר זה בשמי, מחובתי, אפוא, לעבור עליו טובא.

יש באים הטוענים שיש הבדלים בין המהדורה הראשונה למהדורה השנייה, שבראשונה הוא הקל ובשנייה החמיר, אך זה לא מדויק. נכון שהרבה דברים הוא החמיר. אמנם יש גם דברים שהקל בהם, ובעיקבות כך יצא הקונטרס 'שמירת שבת כתיקונה' מהג"ר אלעזר בריזל, ראש ישיבת פאר ההלכה, שהעיר על המקומות שבהם חולק על השש"כ מכיון שהקל בהם יותר מדאי.

הדוגמה הידועה על כך שהחמיר במהדורה השניה היא לגבי 'דוד שמש'. במהדורה הראשונה הוא התיר (פרק א סעי' כב), ובמהדורה השנייה (פרק א סעי' מה) כתב "טוב להימנע". באמת הוא לא שינה את דעתו, טוב להימנע זה לא אסור, אלא שעדיף להחמיר. בהערות קכז, הוא מסביר בשם הגרש"ז אוירבך שיש בזה חששות וכו', דוד שמש דומה לדוד חשמל ועלולים להתבלבל. יתר על כן, ההיתר שלו על דוד שמש לא קיבל את תמיכתם של גדולי ישראל, ומשום כך לא רצה לכתוב דבר כשדעתו היא דעת יחיד.

בנוסף לכך לא נמצאת בספר שמירת שבת כהלכתה הפסיקה הספרדית. כתב עליו הרב יהודה לביא בן-דוד קונטרס הערות בשם "בדי השלחן", המביא את שיטות הפוסקים הספרדים והתימנים. לפעמים יש גם חילוקי דעות בין הפוסקים הספרדים, כגון הגר"ע יוסף והגר"מ אליהו.

נכון הדבר שבמהדורה הראשונה והשנייה הפסקים שלו התבססו בעיקר לפי הגרש"ז אוירבך, ובמהדורה השנייה והשלישית הפסיקה שלו מתבססת יותר על הגרי"ש אלישיב שפסיקה יותר מחמירה. לגרש"ז היו הרבה חידושים, מדי פעם אפשר למצוא את דעתו שאוסרת ובהערות הוא מוסיף שהגרש"ז מתיר.

לעניות דעתי אין להתרשם מההבדלים בין המהדורות, יש דברים שהוא מקל בהם ויש דברים שבהם הוא מחמיר.

היום ספרו הוא הספר בהלכות שבת, וכעת ספרו מתורגם לשתים עשרה שפות ומופץ בכל העולם. כבר בהקדמה למהדורה השניה בשנת תשל"ט מציינים המו"לים שכמעט ואין בית יהודי בעולם שבו לא נמצא הספר.

מלבד גאונותו וענוותנותו של הג"ר נויבירט הוא היה גם בעל חסד ענק.

הג"ר נויבירט פתח גמ"ח כספים בעקבות תינוקת שמתה בעריסה, לא עלינו. אנשים היו נותנים לו כספים והוא היה מחלק. אולם הוא לא חילק לכל אחד, היו לו כללים מאוד נוקשים למי מחלקים וכמה. מי שרצה לקבל מהכספים היה צריך להביא חתימות מעשרה רבנים. לאחר מכן סיווג את המקבלים לרמות שונות, וכל רמה הייתה מקבלת סכום ידוע מראש.

יום אחד הגיעה אליו אישה בשעה שהיו אצלו מספר רבנים צעירים ששימשו אותו ללמוד הוראה, ובקשה כסף לצדקה. משום שלא הייתה לה אלא המלצה אחת, מלפני שנה, דף בלוי וקרוע. השיב הרב שלצערו אינו יכול לתת. האישה התחילה לצעוק. למרות זאת אמר: מצטער, אנשים נותנים לו כספים משום שיודעים שאני נותן לפי כללים מסויימים. בסופו של דבר הביא לה מאה שקלים ואמר שזה מכספו הפרטי ולא מהגמ"ח. אז היא קללה אותו בקללות מרובות. הוא עמד, ראשו מורכן ולא הגיב, היא המשיכה להרים את קולה עד שהרבנית הוציאה אותה. לאחר שיצאה פנה לרבנים הצעירים ואמר: מה שראיתם זה "שימוש חכמים", אל תחשבו שלהיות רב זה תענוג וכבוד, זה גם ביזיונות, גם קללות, וגם לחצים כבדים.

הוא לא הבדיל בין ת"ח חרדים לת"ח ציונים. הרבה תלמידים ציונים היו לומדים אצלו שנה-שנתיים-שלוש, שימוש ת"ח. נעשו רבנים. בשלב מסוים הוא הפנה אליהם אנשים עם שאלות, גם כדי להקל על עצמו וגם כדי לקדם אותם, ולתת להם ביטחון. הוא היה אומר תשאלו את הרב הזה והרב הזה, אני סומך עליו. היה שולח חרדים לרבנים הצעירים הציונים, ואמר שהוא סומך עליהם. אמנם לא היה להם נוח אבל הוא לחץ. ככה הוא היה נוסך בהם בטחון והרגל לפסוק הלכה.

גם בקבלת קהל היו לו כללים מדויקים, כי לא היה לו זמן אין סופי. היו לו כללים כמה זמן הוא מקבל כל אחד, מי הוא מקבל, במי הוא משקיע הרבה זמן ומי מעט זמן. היו באים לומדים צעירים שואלים אותו שאלות, למה הרב פסק כך בשש"כ וכו', והכל היה מסביר בסבלנות. היו מקשים "במשנ"ב כתוב אחרת" לפני שסיימו להקשות כבר ידע למה התכוונו והיה מתרץ. אם מישהו שאל אותו על פסק הלכה שכרוך בעניינים ציבוריים ומחלוקות, היה שם ידו על פיו ואומר שלא כדאי לדבר על דברים אלו.

הג"ר נויבריט היה אוהב ישראל עם רגישות חדה לצרכי אנשים, לפעמים כהלל ולפעמים כשמאי. דומה לדברי רבנו הרב צבי יהודה. לאחד אמר דבר אחד ולשני הפכו. ולשאלה מדוע, אמר שבעבר היו הלל ושמאי, שמאי דחף באמת הבנין משום שהיה גם הלל, והלל לימד על רגל אחת משום שהיה גם שמאי, "ומה אפשר לעשות שאני צריך להיות גם הלל וגם שמאי"? (גדול שימושה עמ' נא).

לפעמים כשמאי: יום אחד בבית כנסת "המגדל" עשו מסיבת גיוס לבחורים בני המתפללים שם. אך ביניהם הייתה גם בת אחת שהתגייסה. כשזה נודע בישיבת 'קול תורה', קנאי אחד, הוציא המון צעירים מהישיבה, וכשהגיעו למסיבה בבית הכנסת התחילו לצעוק, לזרוק אבנים ולפוצץ חלונות. אז חותנתי שהייתה גרה ב'בית וגן' עם בנה (גיסי) רצו לרב נויבירט לספר לו על המתרחש. הגיע הרב נויבירט ואמר לתלמידים שילכו משם מהר, התחיל לצעוק עליהם, לדחוף אותם, להכות אותם, ואפילו שבר לאחד מהם את משקפיו. כמובן שאין זה בגלל שתמך בגיוס בנות... הרב נובירט יודע מה שהוא עושה.

היה תלמיד בישיבה הקטנה 'פני שמואל' שהקים. קרא לו פעם ואמר לו: ”אתה חייב לקום בפני ההורים שלך". "לא רוצה" השיב התלמיד. הג"ר נויבירט תפס אותו בצוואר וחנק אותו, התלמיד אמר "לא”, והרב נובירט הידק, הידק, הידק, עד שלבסוף התלמיד הסכים וביקש סליחה מהוריו.

כך גם לפעמים התנהג כהלל: מעשה בבן אדם ששאל אותו האם מותרת תומכת לידה, המכונה: דולה, השיב שלא צריך. על כל פנים, כדי לבדוק האם זה באמת נצרך בדק את הנושא ומשום שראה שנשים מוכנות לשלם על זה הרבה כסף התיר, והסביר שאם מוכנים לשלם על זה הרבה כסף סימן שזה חשוב לנשים, לכן נטה להקל בזה בכמה דברים.

הוא קיבל כל אדם בסבלנות. לאנשים עם אישה בהריון היה מוסר את מספרו החסוי ואומר להתקשר כל פעם שצריכים ולהודיע על הלידה. היו אומרים לו, אבל זה יפריע לרב? היה משיב להם: זה לא יפריע. טילפנו ואמרו שנולד, שאלו אם לא מפריעים לרב, הרב השיב: לא, באים אלי כל הזמן עם צרות, מותר לפעמים לבוא עם שמחות...

כשילד בר מצווה היה בא להתברך, היה שם את ידיו על ראשו, אך אם זאת הייתה בת מצווה, היה שם את ידיו מעל הראש, יותר גבוה.

כל זה רק מעט מזעיר. כדי לדעת יותר צריך לשאול את תלמידיו. שנזכה ללמוד מתורתו, ללמוד ממידותיו, ללמוד מהיקיות שלו, ויחד עם זה, שניזכה לקבל מהעדינות, הענווה, ואהבת הבריות שלו.

תהיה נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.

• פורסם בשאילת שלמה 284