שיעורי הרב שלמה אבינר

האם הספרות היפה היחידה שקיימת היא ספרות התורה וסיפורי חסידים?

לא. לספרות יפה יש מקום בהחלט, אבל הכול תלוי מה היא פועלת על הקורא. ספרות אינה דבר נייטרלי כמו שולחן שאני קונה, אלא יש לה תוצר רוחני חינוכי מוסרי על האדם. אז אם הספרות מעוררת רגשות טהורים, עילאיים, מה טוב. אם היא מעוררת רגשות נמוכים ושליליים אז היא לא טובה.

יש לך דוגמא לספרות טובה?

יש בחנויות עשרות ספרים. למשל, הרב חיים סבתו, כתב כמה ספרים שהם ספרות בעלת ערך ספרותי אבל המסר הוא מסר חיובי וטוב.

האם אפשר להסיק מכך שבעצם עדיף שרבנים יכתבו?

לא חייבים להיות רבנים. יוכלו להיות אנשים יראי שמיים. כשאני רואה אדם ירא שמיים, ונדמה לי שיש לו כישרון ספרותי, אני מעודד אותו, אני אומר לו לבדוק האם יש לו כישרון ספרותי ואז תוכל להועיל לעם ישראל. פעם הייתה לי שכנה - הרבנית אלון, אשתו של הרב בני אלון ז"ל. יום אחד במקרה ראיתי ספר ילדים שהיא כתבה, ואמרתי לה: ספר זה הוא ספר מעולה, למה הפסקת לכתוב?היא השיבה שיש לה הרבה דברים לעשות ואין לה זמן, אבל חזרתי על כך, ואז היא כתבה ספר לילדים, ועוד ספר, היא כתבה הרבה ספרים. לא קראתי את הספרים שלה, אין לי זמן לקרוא ספרים, אבל אני מנחש שזה ספרים טובים.

למה זה לא ביטול תורה?

זה לא ביטול תורה, אם זה מעורר רגשות חיוביים, אז זה עוזר לתורה, זה עוזר לעשות אדם יותר מוסרי. כמובן, אם אדם ישאל אותי מה לקרוא - סיפורים מוסריים או ללמוד חומש רש"י, וודאי אגיד לו לו ללמוד חומש רשי, כי הוא במדרגה יותר גבוהה לאין ערוך, אבל יש אנשים בדור שלנו שכן צורכים ספרות, ואם לא נספק להם ספרות טהורה אז הם ילכו לבורות נשברים, ויש גם אנשים שהסיפור הוא הכלי ש מושך אותם להיות טובים יותר, אז זה טוב מאוד שתהיה ספרות.

אז הספרות חייבת להיות דידקטית?

לא דידקטית, אלא מושכת אל הטוב. לכל ספרות יש מסר. המסר גלוי או סמוי, אבל תמיד יש מסר, והמסר צריך להיות חיובי. הספרות מצטיינת בארבע גורמים: 1. העלילה, המתח. 2. הסגנון: יפה ולא רדוד, שאינו תופס אנשים. 3. רקע. על מה הוא מדבר? תקופת החלוצים, וזה מעניין אותי. או על בית ספר, וזה מעניין אותי, כי אני תלמיד. הרקע צריך להיות דבר שקרוב לקורא. 4. אבל הדבר הכי חשוב הוא המסר. מה הסיפור מהלל? דברים טובים, או דברים לא טובים? זו כל השאלה. אלו דברים פשוטים: מה זה מעורר אצל האדם.

יתכן רומן מתח, עם עלילה מאוד מאוד חזקה, אבל יכול להיות שאין שום תוכן. או יתכן תוכן הכי חשוב שבעולם, אבל זה לא די בכך כדי להיקרא ספרות יפה. לחומש רשי יש תוכן, אבל הוא לא נחשב ספרות יפה. ספרות יפה זו ספרות שהיא פועלת לא רק על השכל, אלא גם על הרגש ועל הדמיון. אבל היא פועלת בכיוון החיובי, מרוממת את האדם. האדם לפני שהוא קרא ואחרי שהוא קרא, אינו אותו אדם: הוא יותר טוב. לא קוראים לזה ספרות דידקטית, אלא ספרות מגוייסת. כלומר היא לא מיועדת רק להסב לבן אדם הנאה, אלא לעורר אותו לכיוון מסוים.

אז אין מקום לספרות שאינה מגויסת?

לא. כי זה לא נכון לומר שאינה מגויסת - היא תמיד מגויסת, אלא המסר הוא מסר סמוי. תמיד יש מסר. מסר סמוי הוא יותר מסובך, כי הקורא התמים לא רואה את המסר.

יש מקום לסיפורי אהבה?

יש מקום, אבל שוב, בתנאי שהמסר הוא חיובי. השאלה אם הסגנון נקי, אם המסר הוא חיובי, השאלה היא על איזו אהבה הוא מדבר? איזה סוג אהבה? אהבה בין איש לאשתו? אהבה זולה? ואיך הוא מתאר אותה - בצורה נקייה או בצורה לא נקייה.

אין הבדל בין אוכל שמגישים לשולחן לבין ספר שמגישים לעיניים. הוא צריך להיות כשר. דברים שאת לא עושה, שהם לא מוסריים - לגנוב, לנאוף, לרצוח, את לא יכולה לתאר אותם בצורה סימפטית. אלא לתאר אותם בצורה שמעוררת אצל האדם דחייה.

האם אפיק היצירה האולטימיטיבי עבור רבנים הוא פרוזה? אם רבנים רוצים ליצור, עדיף שיצרו פרוזה על פני צילום וקולנוע?

וודאי, ספרות פועלת יותר מאשר פיסול וציור, וגם הם הרבה יותר מסובים. ובכלל, האם יש רבנים שמוכשרים גם בציור, גם בפיסול, גם בספרות? אבל הספרות וודאי פועלת הרבה יותר על האדם. מרן הרב קוק מדבר רבות על כך, ונותן תפקיד חשוב מאוד לספרות שתחדיר לדור אמונה ומידות טובות. הוא בעצמו כתב בסגנון מאוד ספרותי.

עוד משהו שתרצה להוסיף בעניין?

מרן הרב קוק אומר שהסופר צריך להיות אדם טהור. כמו שיש מצוות טבילה - הוא צריך להטביל את קולמוסו. ב"ה, יש רבנים עם כישרון לספרות. לי אין כישרון לספרות, במובן הזה של ספרות יפה. אמנם כתבתי כמה סיפורים לילדים, אבל הם לא ממש בעלי ערך ספרותי, אלא שהילידם לא באים בדרישות גדולות... אבל אם יש רבנים בעלי כישרון ספרותי היכולים לכתוב ספרות יפה, זה חשוב מאוד... או רבניות, או תלמידי חכמים יראי שמיים, או נשים תלמידות חכמות יראות שמיים.

• פורסם בשאילת שלמה 603

==

==