שיעורי הרב שלמה אבינר

סיכום דבריו = הקשבה ואיזון (ב)

[מ"ראשי יהודי"]

דוגמה: אדם אחד מתפרץ לדירת שכנו: "אתה בכוונה מרעיש כל יום בין שתיים לארבע, כשאני רוצה לנוח! אתה כל הזמן בא ומרעיש!". "אתה באמת חושב כך, שאני בכוונה הרעשתי, כדי שלא תוכל לישון? אתה טוען שידעתי שאתה ישן". "לא אמרתי שידעת שאני ישן ושלכן בכוונה רצית להפריע לי לישון, אבל אתה צריך לחשוב שאנשים ישנים בשעה הזאת – אז מדוע אתה עושה בכוונה רעש". "אתה אומר שבכוונה עשיתי רעש?". "לא אמרתי שעשית רעש בכוונה, אמרתי שאתה מרעיש, וכשעושים רעש, צריך לחשוב". לאט לאט הוא מתאזן. יכולה להיות גם תגובה הפוכה: "אני עושה רעש?! אתה סתם טופל עלי. אל תהיה כל-כך רגיש. אם מפריע לך, קנה לך אטמי אוזניים, ובכלל– אתה אינך מרעיש?!". כך אין יותר פתחון-פה לשיחה. תם ונשלם. לכן, עדיף להשמיע לאוזניו את טענותיו כלשונו". אני בכוונה עושה רעש כדי להפריע לך לישון? אתה אומר שאני עושה בכוונה". "לא, לא אמרתי דבר כזה...". אני משיב בדבריו שלו, מבלי לערב את דברי". אז אתה אומר שהמורה כל הזמן מתנכל לך"? "לא, לא אמרתי את זה, לא התכוונתי לזה". זה נקרא: לדוֹבב. אני מחזיר לו במילותיו, ועוזר לו על-ידי כך להתייחס התייחסות חוזרת.

אם כן, הוספנו דבר חשוב – חלק מההקשבה הוא לסכם את טענותיו של הילד. להשיב לו בשידור חוזר כל מה שאמר. במילים אחרות – להעמיד מולו ראי. כמובן, לא לעשות בהם שימוש לרעתו: "אכול את המרק!". "לא טעים לי". הוא אוכל. "נו, אתה רואה שזה טעים?! מכאן ולהבא...". מעתה, הוא כבר יחשוב פעם נוספת לפני שהוא יאמר משהו.

• פורסם בשאילת שלמה 286