שיעורי הרב שלמה אבינר

סיכום דבריו = הקשבה ואיזון (א)

[מ"ראשי יהודי"]

כאמור, אין להצדיק את הילד בשנאתו את המורה, ומצד שני, גם אין להצדיק את המורה. יש להקשיב, להזדהות עם כאבו של הילד: "אני יודע, כאב לך". ולאחר זמן, בשקט ובזהירות: "האמנם באמת המורה כל-כך רע?". כל זה לא בשעת כעסו, שהרי אמרו חז"ל: "אל תרצה את חברך בשעת כעסו" (אבות ד יח). עכשיו הוא נרגש, הוא כועס. עכשיו אינך יכול להשתיקו בטענת לשון הרע. זה לא יישמע. לאחר זמן, בשעה מתאימה, יש לשוחח עמו. בתחילת השיחה כדאי לסכם את דבריו: "נכון, אני זוכר, אמרת כך וכך". הוא רואה שבאמת הקשבתי, שהתייחסתי לכאבו. הסיכום מאפשר לי גם לכוון את הדברים ולהעמיד אותם במקומם. אני מגיש לו מראה: "ראה, זה מה שאמרת". במבט מהצד, כשהוא נפגש עם האשמותיו החריפות, המציאות מתמתקת, התייחסותו משתנה, מתרככת, מקבלת פרופורציה.

• פורסם בשאילת שלמה 285