שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

סיום תפקידו של אדם בעולם (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־15:47, 30 בינואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (Maale העביר את הדף סיום תפקידנו עלי אדמות (מאמר) ל־סיום תפקידו של אדם בעולם (מאמר))

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

סיום תפקיד עלי אדמות?

[מ"באהבה ובאמונה"]


שאלה: מדוע להתפלל על חולה? הרי ברגע שד' מחליט כי הוא מסיים את תפקידו, ממילא ימות!


תשובה: יש בשאלה הנחה מובלעת שכשאדם מסיים את תפקידו הוא מת, אבל אין לזה מקור.

פעם במסיבת יום העצמאות או יום ירושלים בישיבת מרכז הרב, חגגו באותה הזדמנות שמונים שנה לרבנו הרב צבי יהודה. כולם שיבחו את רבנו ואת כל אשר עשה בחייו.

קם הג"ר שלמה יוסף זוין לדבר, ואמר: איני מסכים עם כל השבחים. וסיפר שפעם באו לרבי מנחם מנדל מקוצק עם ילד חולה וביקשו ממנו שיתפלל על ילד צדיק חמוד ונפלא, ומנו את כל מעלותיו הגדולות. אמר הרבי מקוצק שהילד אינו במדרגה מיוחדת. תמהו, במקום לעורר זכות הוא מקטרג, אבל הילד נתרפא.

הרבי מקוצק הסביר שכתוב בגמרא שאימו של רבי טרפון באה לבית המדרש וביקשה: התפללו על בני שהוא צדיק גדול. שאלו: במה הוא צדיק גדול? אמרה: פעם איבדתי נעל והוא שם את ידו תחת רגלי כל הדרך. אמרו לה: זה שום דבר, אפילו היה עושה פי מאה לא היה מגיע לחצי מצוות כיבוד אב ואם (קידושין לא ב). מדוע המעיטו חכמים כל כך מגדולתו של רבי טרפון? שאל הרבי מקוצק, ותירץ כי מה שעשה רבי טרפון היה במעלה גדולה ביותר, ואם כן אז אולי הוא סיים את תפקידו והגיע זמנו ללכת, לכן חכמים ביטלו את מעלותיו. באמת יש לרבי טרפון מעלה עליונה אבל עדיין לא מושלמת, כמו שאמר לגבי הילד.

ולכן סיים הג"ר זוין: "הוא לא עשה שום דבר". רבנו הרב צבי יהודה חייך. ואמר הג"ר זוין: "עוד לו הרבה הרבה לעשות", וכן היה.

אבל לסיפור הזה אין מקור. אמנם הרבי מקוצק הוא בעצמו מקור אבל אין לזה מקור בתורה, במשנה, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. לא כתוב בשום מקום שכשאדם מסיים את תפקידו הוא מת.

עובדה שיש רשעים שמתים ובודאי לא סיימו תפקידם כי אי אפשר לומר שתפקידם הוא להיות רשעים.

אלא אדם ימות כשד' יחליט שימות, בין אם סיים את תפקידו בין אם לאו, ולכן עליו להתאמץ לסיים תפקידו. מכאן לומדים שאדם צריך להתאמץ לעשות כמה שיותר דברים, כי כשיבוא זמנו הוא ילך, כמו שכתוב בגמרא: "רבי יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר הכי: סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה (קהלת ז א): 'טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו'." (ברכות ז א).

וכך כתב מרן הרב קוק בסידור עולת ראיה: "עד שלא נוצרתי איני כדאי", כלומר לפני שנולדתי לא היו צריכים אותי, וברגע שהיו צריכים אותי נולדתי, אך עכשיו שנוצרתי עדיין איני כדאי כי לא מילאתי את תפקידי (ח"ב עמ' שנו). אז רואים שמילוי התפקיד או אי מילוי התפקיד הוא בבחירתו החופשית של האדם, ואם יעלה על הדעת שכל זמן שאדם לא מילא את תפקידו הוא לא מת, אז הוא לעולם לא ימות ויחיה לנצח. אך אנו רואים שזה לא פועל כך, אלא אדם מת כשהוא צריך למות, על פי החלטה אלוקית, בין שהוא צדיק בין שהוא רשע.

שמא תאמרו שיש ראיה מהמדרש על משה רבינו ויהושע בן נון שכשאדם גומר את תפקידו הוא מת, שכתוב (במדבר רבה כב, ו): "אמרו רבותינו כתיב ביהושע (יהושע א, ה): 'כאשר הייתי עם משה אהיה עמך' והיה צריך יהושע לחיות ק"ך שנה כמשה רבינו ולמה נתקצרו שנותיו י' שנים? בשעה שאמר הקב"ה למשה (במדבר לא, ב): 'נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך', ואף על פי שנתבשר בשורת מות לא איחר הדבר אלא נזדרז 'וישלח אותם משה' אבל יהושע כיון שבא להלחם עם ל"א מלכים אמר: אם אני הורגם מיד אני מת כשם שעשה משה רבינו. מה עשה? התחיל מעכב במלחמתם שנאמר (יהושע יא, יח) 'ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה' אמר לו הקדוש ברוך הוא וכך עשית הריני מקצר שנותיך י' שנים. אמר שלמה (משלי יט, כא): 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום'" (עיין גם ס' אם הבנים שמחה ג, נא, שמדרש זה מובא שם).

אלא שזה דבר מיוחד ויוצא דופן, אי אפשר לעשות מכל דוגמא או שתי דוגמאות בניין אב, אילו היה זה כלל, חכמים היו צריכים לומר לנו זאת.

אם כן השאלה נותרת בעינה, אך צריך לנסחה אחרת: "למה להתפלל על חולה? הרי ד' החליט שהוא ימות בכל מקרה, לא חשוב למה, אבל זה ברור שד' מחליט "מי יחיה ומי ימות".

אכן כתוב בגמרא יבמות (נ, א): שנות דור - ד' מחליט כמה זמן כל אחד יחיה. ויש מחלוקת תנאים: לפי דעה א', אם יש לו זכויות מאריכים, ואם יש לו עבירות מורידים. לפי דעה ב', אם יש לו זכויות משלימים, ואם יש לו עבירות מורידים. כלומר, לפי הדעה הראשונה, חייו לא קצובים לגמרי, משום שזכויות יכולות להאריך ועבירות להוריד שנים. ולפי הדעה שנייה, אי אפשר להוסיף על השנים שד' נתן, אבל העבירות יכולות להוריד, ואם יש זמן שהורד בגלל עבירות, זכויות יכולות להחזיר אותו, אך זכויות לא יכולות להתווסף מעבר למה שהוקצב.

והתוספות הקשו, שכתוב בגמרא במועד קטן (כח, א): "בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא", אם כן זו סתירה? אלא תירצו שהמשנה (יבמות) מדברת על זכות גדולה מאוד, זכות עצומה, אדירה, ולא על זכות קטנה.

ויש שואלים: האם התפילה מוסיפה זכויות? ויותר מזה איך בכלל התפילה של אחד מוסיפה זכות לשני?

אלא זהו סוד אחדות הנשמות, הנשמות מחוברות. יש נשמות מחוברות יותר ויש פחות: עם ישראל, משפחה, חברים. אם אחד מוסיף לעצמו זכות, בזה מוסיף זכות לכל המין האנושי, ולכן התפילה באמת מוסיפה זכות.

האם בגלל שאחד מוסיף זכות זה מחייב שהאדם יחיה יותר ממה שד' גזר עליו שיחיה? תשובה: כתוב בספר העיקרים (ד, ח-ט), יכולות להיות שלוש החלטות של ריבונו של עולם: א. ד' החליט שתמצא אוצר גם אם תהיה בטלן. ב. ד' החליט שתמצא אוצר בתנאי שתתאמץ למצוא. ג. ד' החליט שתמצא אוצר אם תתאמץ, והאוצר יהיה בפרופורציה למאמציך.

לפעמים ד' מחליט שהאדם הזה ימות ויהי מה, שום דבר לא יעזור. לפעמים ד' מחליט שהאדם זה יחיה, ויהי מה, גם אם הוא חוטא ופושע. לפעמים ד' מחליט שזה תלוי, ואם הוא יתפלל או אחרים יתפללו הוא יחיה. אי אפשר לדעת מה ד' מחליט.

הקץ הקצוב שד' מחליט יכול להיות קץ עם אפשרויות שונות על ידי זכות גדולה או על ידי גורמים אחרים שאיננו מכירים. אין אנו יודעים אם התפילה שלנו תועיל או לא תועיל לגבי המבוקש שלנו, אך אנחנו מתפללים. התפילה אף פעם אינה לשווא ואף פעם לא חוזרת ריקם, יכול להיות שהתפילה תביא ברכה אחרת, אולי תועיל לו בעולם הבא. אנו לא מכתיבים לרבש"ע מה לעשות. אלא אנו מתפללים בענווה ובתחנונים והקב"ה עושה את רצונו.


  • פורסם בשאילת שלמה 334