שיעורי הרב שלמה אבינר

סוד הקמע

[שיחת הרב בישיבה בליל יום העצמאות תשע"א]

רבנו הרב צבי יהודה כותב על חלומו הראשון לאחר מלחמת השחרור ('אור לנתיבתי' עמ' ע"א ועמ' של"ג): "ביום חמישי ראש חודש תמוז תש"ח, קמתי בבוקר עם בירור (בהרהור שלפני ברכת התורה שהיה נמשך מאליו מתוך דברי החלום) מה שאמרתי בחלומי על מאמר חז"ל שגאולתם של ישראל היא קמעא קמעא (ירושלמי, ברכות א, א), שיש לו המובן של קמיע".

[אמנם השו"ע (או"ח מז, ד) פוסק שמותר להרהר בדברי תורה ללא ברכה, אך אין זה אומר שהרהור דברי תורה לא נחשב לימוד תורה, רק שאין על זה חובת ברכה, ולכן מותר להרהר בדברי תורה לפני ברכות התורה לפי השו"ע. הגר"א (שם בביאור הגר"א ומובא במ"ב סק"ז) פוסק שאסור להרהר בדברי תורה לפני ברכות התורה, וגם הרהור חייב ברכה. מעשה בגר"א שחלם דברי תורה, התעורר והרהר על דברי התורה שחלם והם נעלמו מזיכרונו. כך גם בפעם השנייה ובפעם השלישית, ובפעם הרביעית הוא התגבר, דחה את הרהורים, בירך ברכות התורה וההרהורים חזרו לו. כלומר, ההרהורים פסקו על פי הגר"א.]

בהתחלה רבנו מסביר מה זה קמיע. במשנה במסכת שבת (ו, ב) כתוב שמותר לצאת בשבת עם קמע שהכין אדם מומחה. אמנם בספר חסידים כתוב שקמעות זה שטויות ובמקום אחר כתוב שהמשתמש בקמעות ייתן על כך את הדין. אם כן לא מובן, הקמעות פועלים או לא? אלא, יש שני סוגי קמעות, כאלה שהם סתם שטויות וכאלה שפועלים, כמו קמע שכתב האריז"ל וכמו שבזמן שדוד המלך חפר את השיתין בשביל בית המקדש ופתאום המים פרצו ואיימו להציף את כל העולם, לקחו חרס, כתבו עליו את השם המפורש וזרקו לשם (סוכה נג, א-ב). על קמעות כאלה נאמר שמי שמשתמש בהם ייתן על כך את הדין.

המקובלים אומרים שבדורות האחרונים אף אחד לא יודע לכתוב קמיע. אך אין זה הנושא שלנו.

"שיש בקמע בפועלת המקושר והמכוסה ומוסתר בה צירופי שמות, שמצטרפים מכתובים שונים שבתורה ונביאים וכתובים" – בקמיע יש צרופי שמות מקושרים יחד, אך הם מכוסים, לא מבינים אותם. פסוק אפשר להבין: “וידבר ד' אל משה לאמר", אבל צרופי שמות אין אפשרות להבין. בסוף מסכת סוכה (מה, א) רש"י מסביר מה הכוונה "אני והו": "בגימטריא: אנא ד', ועוד: משבעים ושתים שמות הן, הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח: ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו, ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש: אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן, השם הראשון והו: וי"ו של ויסע, ה"א דכל הלילה, וי"ו דויט, ושם השלשים ושבע הוא אני: אל"ף דמאחריהם, ונו"ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע, ויו"ד דרוח קדים". כלומר, הפסוק מובן, אך הצרופים אינם מובנים. אמנם זה מקושר, אבל זה גם מכוסה ומוסתר בצרופי שמות שמצטרפים מכתובים שונים בתנ"ך. כל התורה היא שמות של הקב"ה. עיין בספר 'אורות התורה', שם מובא ש"בראשית" זה שם, "ברא" זה שם, הכל שמות של הקב"ה. כל התורה היא שם אחד, וכך מסביר המהרש"א את הפסוק "כי שם ד' אקרא הבו גודל" - התורה היא שם ד' המורכב מהרבה שמות.

"וכל אחד מהם הלא יש בו עניין אלוקי מיוחד"- כל פסוק מובן. הקמיע לוקח פסוקים מובנים ומרכיב אותם בצורה מוזרה ולא מובנת. בכל אחד מהפסוקים הראשונים יש עניין אלוקי מיוחד, כל פסוק הוא גילוי אלוקי "שמופיע בו כשהוא בסדרו". אז למה לקחת פסוקים מסודרים, לערבב אותם וליצור מילים לא מובנות? תשובה: ”אבל ערך מיוחד יש להם דוקא בשינויי הרכבותיהם וצירופיהם כמו שהם בקמיע"- יש ערך מיוחד בפסוק כסדרו ויש ערך מיוחד בהרכבה הזאת. מי מכריח את רבש"ע להרכיב את האותיות ואת המילים דווקא בצורה מסוימת? ואם הוא רוצה להרכיב אחרת? הקב"ה יכול להרכיב כ"ב אותיות שבהם נברא העולם באין סוף הרכבות. בצלאל ידע את האותיות שבהם רבש"ע ברא את העולם, אך אין בכוחו להרכיב אותם אחרת. "אדון עולם אשר מלך, בטרם כל יציר נברא" - על מה ד' מלך בטרם כל יציר נברא? מסביר מרן הרב קוק ב'עולת ראיה' (ח"א עמ' מו-מז), ש-ד' מלך על אין סוף עולמות שיכול היה לברוא. שמא תאמר: כיוון שאותם עולמות לא נבראו, ד' לא מלך עליהם באמת? תשובה: הם נמצאים בכוח, ואצל הקב"ה אין הבדל בין הכוח לפועל. הוא יכול לברוא אין סוף עולמות, הוא היה בונה עולמות ומחריבן ואולי גם בעתיד הוא יברא עולמות חדשים, שמים חדשים, ארץ חדשה.

”אבל ערך מיוחד יש להם דוקא בשינויי הרכבותיהם וצירופיהם כמו שהם בקמיע"- סדר אחר מהסדר שאנו רגילים, סדר מופלא שנראה לנו משונה, אבל הקב"ה יכול להרכיב בצורה כזאת. "שכאילו מתחלקים בהם לחלקים ושברים מעורבבים ומתחברים בסדר משונה ומיוחד ומחודש - זה נראה לנו חלקים, נראה לנו ש-ד' שבר חלקים והדביק. והדביק. “לחלקים ושברים", שבר פסוקים, חצי פסוק וחצי מילה. זה לא מובן, זה מיוחד ומחודש. אבל "המגלה דרך מגלי הנתיבות הללו את מפלאות הארותיהם ופעילהם" - יש סדרי בראשית אחרים. "סדרי בראשית" הוא ביטוי מהגמרא, יש את סדר שאנו מכירים, אך לקב"ה יש עוד סדרי בראשית. הקמיע פותח פתח ונתיבים לסדרי בראשית אחרים שאינם הסדרים שלנו. לפעמים צריך לעשות ניסים על ידי צירופי שמות. ב'שולחן ערוך' (יו"ד ס' קעט) מובא, שהנביאים מצרפים שמות בצורה אחרת ובזה מפלסים נתיבים לסדרים שונים מהסדרים שאנו רגילים אליהם. אלו אותן אבני בניין, כמו ש'ספר הכוזרי' מביא בשם 'ספר יצירה' (כרך ד'), שרבש"ע מרכיב מילים מכ"ב האותיות. מכ"ב אותיות אפשר להרכיב רל"א מילים. מילים של שתיים, של שלוש ושל ארבע. יש מילים המופיעות בתורה ואני רגילים אליהן, אך יש גם מילים אחרות, צירופי אורות אחרים. זה עניינו של הקמיע. עד כאן אין חידוש.

החידוש הוא שהקמיע קשור לכך שהגאולה באה קמעא קמעא. "וכן הוא במהלך הגאולה ובחלקי השמות האלהיים וצירופיהם הרכביהם והופעותיהם הנפלאות וסדורי חלקיהם" – הגאולה אינה חייבת לבוא כסדרה. היה מתאים שיבוא איש עם זקן גדול, יחזיר את כל עם ישראל בתשובה ויהיו ניסים כמו ביציאת מצרים. אך לפעמים רבש"ע מרכיב את המציאות בצורה אחרת, וזה דווקא פועל. היה מתאים שרב גדול עם זקן שקראו לו רבי עקיבא והיה גדול הדור, יגיד: "אני המשיח". אבל הוא אמר שהמשיח הוא בר כוכבא. בר כוכבא לא היה תלמיד חכם, לא היה נביא ולא היה גדול הדור. אמנם הוא היה יהודי ירא שמיים שומר תורה ומצוות (עיין אגרות בר כוכבא, שהוא הזמין 'ארבעה מינים' לצבא, וכן יש אגרת שמשמע ממנה להפריש תרומות ומעשרות), אך הוא היה משונה ועשה דברים מוזרים, כגון מבחן אומץ שכל מי שקוטע לעצמו אצבע מתקבל (איכה רבה ב, ד).

"כה אמר ד' למשיחו לכורש", עיין ישעיהו פרק מ"ה. כורש הוא מוזר, מלך גוי, עובד ע"ז, איך אפשר לומר שהוא משיח? זה לא מצא חן בעיני הרבה אנשים. אמרו לקב"ה: "ככה לא עושים גאולה!". “הוי לרב עם יוצרו" - אתם נותנים ל-ד' הוראות איך לעשות גאולה? “כה אמר ד' קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני"- אתם מקשים עליי מהאותיות? אלו אותן אותיות, רק הסדר שונה. “על בני ועל פועל ידי תצווני", כדאי שתדעו: “אנכי... צויתי", "אנכי העירותיהו". זה לא תמיד כמו שחשבתם, יש צירופי אורות וישועות לפי סדרים אחרים. כך מהלך הגאולה.

"ובחלקי השמות האלהיים וצירופיהם הרכביהם והופעותיהם הנפלאות וסדורי חלקיהם" - כל מה שקורה באומה זה סדרים אלוקיים ואותיות אלוקיות, אך לא כפי שאנו רגילים. יש הרכבות מיוחדות שלא היינו חושבים שהן מתאימות, כמו שמסביר הנצי"ב על משה רבנו שאמר (שמות ד, א): "והן לא יאמינו לי", שהם ודאי מאמינים בגאולה, אך אינם מאמינים שמשה רבנו יביא את הגאולה ('העמק דבר' שם). אהרון הכהן מתאים, יש לו זקן גדול ופאות מתגלגלות, מעיל של רב, ציציות לא באותו גודל עם חוט עד הרצפה, מדבר קצת עברית וקצת מצרית במבטא ידייש, זה גואל. אבל משה רבנו גדל בבית פרעה, היה לבוש כמו מצרי וחשבו שהוא מצרי, היה מדבר עברית צחה בלי מבטא ידייש, כמו שלמד באוניברסיטה של מצרים. אך הקב"ה אמר שילך ובסוף הם יאמינו, למרות שעל פי מראהו הראשון הוא נראה מוזר. עוד אומר הנצי"ב: אל תגיד שככה לא עושים גאולה, שזה מבולבל ולא מסודר. הכל שמות אלוקיים וסדרים אלוקיים רק שהם בצורה אחרת, לא מובנת, מוזרה, כמו קמיע. רבש"ע מרכיב כמו פאזל נפלא חלק ועוד חלק, וכל החלקים של הפאזל מוזרים. הכל מצטרף יחד "עד השתלמות כל ענינם השלם ממקור אחדותם, בכל אמתתה ותפארתה" - הכל נובע מד' אחד ושמו אחד, ומזה מתפצלים שמות והרכבות, שמצטרפות ומתרכבות יחד עד הגאולה השלמה.

כל מה שאמרנו הבזיק אצל הרב צבי יהודה באלפית שניה, כשהוא נזכר מה היה בחלום. כשאדם מתעורר הוא זוכר רק את החלום שהתעורר מתוכו ואם הוא מתעורר שני שניות אחרי זה הוא לא זוכר כלום. באותה שנייה שהרב צבי יהודה אמר בחלום "קמעא קמעא זה קמיע" הוא התעורר והפסיק לחשוב. זה הפירוש של קמעא קמעא.

כבר בפירוש ספר חרדים על ירושלמי (שם) כתוב שהגאולה היא קמעא קמעא. בהתחלה מרדכי יושב בשער המלך ושומע מה מתכננים בגתן ותרש, וזה המפתח לגאולה. אך אח"כ מגיעה גזירה להרוג, להשמיד ולאבד את כל היהודים, זה יותר גרוע מהשואה! אין מחנות השמדה, הכל ביום אחד! זה נקרא קמעא קמעא? כן. מה שמרדכי עשה נרשם בספר דברי הימים, נשכח ולבסוף המלך ייזכר. לאחר שהמלך נזכר הוא קרא למרדכי, העלה אותו על סוס וזה הכין את כל הישועות. זהו צירוף אותיות, הקמיע של מגילת אסתר. קמיע מופלא שאינו ידוע מראש. אסור לקרוא את מגילת אסתר מהסוף להתחלה, צריך לקרוא לפי הסדר, באופן שאינך יודע מה יקרה אח"כ. כך בנוי הקמע, באופן נסתר.

חכמי הרזים מבינים את הסדרים המופלאים שרבש"ע עושה, אך אנו איננו מבינים מה רבש"ע עושה. בסוף הכל מצטרף לחשבון גדול, גם מה שמבינים וגם מה שלא. כל הגאולה היא קמעא קמעא. קמיע סודי, קמיע רזי.

נראה לפעמים שמה שבנינו נהרס ושהכל נשבר, אך באמת מכל השברים רבש"ע מרכיב צורה אחרת יותר מחוכמת, כמו הקמיע שהוא שמות שבורים ופסוקים.

רואים זאת גם בסיפור של השבטים: ראובן ויהודה חטאו, שמעון ולוי חטאו וננזפו, יוסף נעלם ובנימין שבוי במצרים, כל העסק מתפורר. בית ישראל נהרס, איפה הקב"ה? המדרש אומר שהקב"ה אורג את אורו של משיח. מכל הדברים האלה תבוא גאולת מצרים (בראשית רבה פה). כשאורגים מאחורה זה אנדרלמוסיה, חוטים בכל הכיוונים. אך בצד השני האריגה נפלאה, “אורג אורו של משיח" גם היום רבש"ע אורג אורו של משיח בדרכים שאיננו מבינים. גם הגויים אינם מבינים ואינם יכולים לעכב.

בזמנם, הבריטים אמרו שנקבל בית לאומי בארץ ישראל משום שלאחר מלחמת העולם השנייה היינו כ"כ מסכנים. הערבים לא הסכימו שנקבל בית לאומי והבריטים שיקרו ולא נתנו לנו לעלות לארץ. לבסוף דעת הקהל באנגליה התרעמה ולא היה נעים לבריטים, אז משרד החוץ הבריטי הציע רעיון שטני למסור את ההחלטה לידי האו"ם, כך הם יהיו הרעים. כדי שמשהו יעבור באו"ם צריך רוב ואף פעם אין רוב. כל פעם הגוש המערבי מתנגד לגוש המזרחי וכן להפך. הבריטים עשו חישוב: הערבים נגד, המוסלמים נגד, הרוסים והנוצרים נגד. על כל פנים, הצביעו הרוב בעד! מה קרה? פשוט מאוד, הרוסים תכננו שמדינת ישראל תהיה נקודה קדמית נגד אמריקה. האמריקאים תכננו לפנות את כל מחנות העקורים מגרמניה לא"י, למלא אותם וכך תהיה לה נקודה קדמית נגד רוסיה. ככה הושג הרוב. הקב"ה שיטה בהם, זה ממש קמיע גאוני, תכנון מופלא! לאחר שהושג הרוב רקדנו ברחובות. למחרת האמריקאים אמרו שהם שינו את דעתם, אבל היה מאוחר, את הנחתם בטבעת המלך אין להשיב. בהחלטת האו"ם קיבלנו שטח קטן בגליל ושטח קטן בדרום. בל' בנובמבר הערבים תקפו מכל הכיוונים, ובמלחמת השחרור קיבלנו פי חמש ממה שהאו"ם נתן. תרגיל אלוקי מעניין, בזכות הערבים. “ברוך אתה ד' המעריב ערבים".

כך גם בהמשך, חסמו לנו את מצרי טירן ולא נתנו לנו לעבור. המצרים קדמו כוחות, אח"כ פרצה מלחמת ששת הימים ו"מן המצר (טירן) קראתי יה, ענני במרחב יה". לפני מלחמת ששת הימים, כשהמצרים קדמו כוחות, ראש ממשלת ישראל שאל את ראשי המוסד מה הכוונות של מצרים וכל אחד אמר את דעתו. רה"מ החליט שלא הולכים על פי כוונות אלא ע"פ יכולות, הם יכולים לכבוש או לא? אחרי המלחמה מתברר שטעינו, המצרים רק רצו להביא כוחות וליצור לחצים. הייתה טעות הערכה של המוסד ורה"מ. במלחמת יום הכיפורים שאלו מה כוונתם. בפעם הקודמת דנו על פי יכולות ונכשלו, הפעם דנו ע"פ כוונה. אך בסוף הם כן התכוונו לתקוף.

עכשיו נערכים גם ע"פ כוונות וגם ע"פ יכולות. אך גם במלחמות האלו רבש"ע לא טעה, הוא משתמש גם בדרכים האלו. זה קמיע של אורות המורכב משמות אלוקיים שבורים, הקב"ה שובר את האורות ומרכיב אחרים.

כל זה ויותר הבריק לרב צבי יהודה תוך שבריר שנייה.

נלקח משאילת שלמה 188