שיעורי הרב שלמה אבינר

נ נח נחמ נחמן מאומן

שאלה: מאיפה האמירה החדשה "נ נח נחמ נחמן מאומן" שחסידיה טוענים שהיא פועלת ישועות לפרט ולכלל ומביאה גאולה לעולם? מה המקור לכך? ובכלל, האם אין זה מדרכי האמורי?

תשובה: אכן, בתוך חסידי ברסלב יש מחלוקת עמוקה בנדון, האם יש כאן סגולה גדולה או בדיחה בעלמא.

התומכים באמירה טוענים שמעשה שהיה כך היה: לפני תשעים שנה בערך, בשנת תרפ"ב, הרב ישראל אודסר למד בישיבת 'סלונים' בטבריה. היו לו קשיים גדולים של פרנסה, והוא גם היה בודד בתוך הישיבה בתור חסיד ברסלב, כי היו מעט מאוד חסידי ברסלב ובסלונים לא תמכו בחסידי ברסלב. היה זה צום י"ז בתמוז. מרוב חולשה הקרובה לפיקוח נפש, הרב אודסר אכל. היו לו נקיפות מצפון נוראיות. הוא התפלל, ניגש לספר 'לקוטי הלכות', פתח אותו ומצא את הפתקה המפורסמת המזכירה נ נח נחמ נחמן מאומן. אבל הוא שתק ושמר את הפתק בסוד. רק סמוך למותו גילה לקומץ חסידיו. הרב אודסר הראה אותו להם והם מאוד התקשרו אליו. שישים שנה לאחר מכן הוליד גילוי הפתק פלג חדש בברסלב: "נ נח נחמ נחמן מאומן". גם בתוך חסידות ברסלב ישנם כמה פלגים, כנהוג בכל הזרמים, שבכל זרם יש תת זרמים. האמירה הזאת "נ נח נחמ נחמן מאומן" - הם טוענים - היא סגולה, ויש בה כח לקרב את הגאולה של כלל ישראל. גם אדם פרטי שנמצא במצוקה, אמירת "נ נח נחמ נחמן מאומן" תביא לו ישועה. עד כאן טענת האנשים מהפלג "נ נח נחמ נחמן מאומן". אגב, ייאמר למעלתם שהם לא נוסעים לאומן.

אבל רוב חסידי ברסלב לא מקבלים את החידוש הזה ואומרים שאין ערך לפתק הזה. הם אומרים, שבזמנו של הרב אודסר היה תלמיד בישיבה בשם ר' יואל אשכנזי, שהיה למדן גדול, איש בדיחות ובקי בכל החסידויות, וכדי לנחם את הרב אודסר, הוא כתב את הפתק והטמינו בספרו 'ליקוטי הלכות'. כאשר הרב אודסר מצא את הפתק, הראהו לתלמידי הישיבה שכמובן לא האמינו. לאחר מכן, הראהו לראש הישיבה, שפרץ בצחוק ואמר: "זה הכתב של ר' יואל אשכנזי". אז, הרב אודסר גנז את הפתק ונגמרה הפרשה. בגיל שמונים, הראה לתלמידיו הקרובים את הפתקה והם מאוד התלהבו.

גם עשו בדיקת גרפולוגיות, וגיל הדיו הוערך בשישים שנה, שהוא זמן מציאת הפתק, ולא מאה ושבעים שנה לפני כן, בזמן רבי נחמן.

אמנם הראו את הפתק להג"ר משה פיינשטיין ואמר: "דבר נפלא מאד", אך זה לא אומר שיש בו אישור שזה גילוי שמימי. מי שמכיר את הג"ר פיינשטיין יודע שהוא ממש לא חסיד של פתקים וסגולות.

אגב, הפתק נגנב. הוא היה במשמרת אצל הבת של הרב אודסר עד שמישהו רצה לראות אותו וגנב אותו. אבל הצילום נמצא.

לכן, רוב רבני ברסלב אומרים שהפתק הזה הוא שום דבר. לפני זמן מה, מנהיגי חסידי ברסלב – הרב יעקב מאיר שכטר והרב אליעזר ברלנד – כתבו כרוז, שאין ערך לפתק הזה. א"כ, אין מקור לאמירה "נ נח נחמ נחמן מאומן", אלא זה דבר חדש.

לגופו של ענין האם באמת יש דבר כזה שאמירת נוסח מקרבת גאולת האומה או מביאה ישועה לפרט? לא ראינו. התורה היא תמיד עבודת ד' בעמל. אין בתורה, אין בגמרא, אין בראשונים ואין באחרונים, סגולות לגאולה. אם היו סגולות לגאולה, כבר מזמן היו מביאים אותו. הרי כל כך הרבה סבלנו ונרצחנו, מאות אלפים ומיליונים. לכן, אין דבר כזה שאם אדם אומר משפט, הוא כבר מביא ישועה. בספר הכוזרי רבי יהודה הלוי אומר, שאצל הנוצרים אומרים משפט וזוכים לעולם הבא. אצלנו צריך עבודת ד'. אין קיצורי דרך ותחבולות. נכון שבגמרא יש כמה סגולות, אבל זה דבר נדיר מאוד, ולא עליו עומד הכל. זה צירוף בטל באלף לעבודת ד'. אנו לא מבינים מה הן סגולות. לא מבינים מדעית, לא מבינים הלכתית, לא מבינים אמונית. אבל כיון שהגמרא מזכירה, אנו מקבלים. אגב, הסגולות האלו לא נפסקו ברמב"ם ובשו"ע. לפעמים בבית יוסף הוא כן מביא. אך אנו לא מבינים עניינים, לכן ודאי אין סברא להוסיף.

מאידך גיסא, שמא תאמרו: אמירה זו היא דרכי האמורי. דרכי האמורי בעברית רגילה: אמונות תפלות. כתוב בגמרא פסחים (קיב, א): אדם ששותה ממים שיש שם עלוקות ומחלות, יכול לחטוף מחלות, לכן צריך שיאמר: שברירי ברירי רירי ירי רי, והוא ינצל. לכאורה, זה אותו עקרון שיש בדרכי האמורי. אז איך הגמרא מתירה? אלא, מסביר הרשב"א (בתשובותיו א, קסז): אם חז"ל לא היו אומרים שצריך לומר אמירה זו, היא הייתה אסורה משום דרכי האמורי. הרשב"א לומד זאת מהגמרא שאומרת שכל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי. מה זה "משום רפואה"? יש מסבירים שהכוונה לדבר בעל אופי רפואי. הרופא נותן כדור לבלוע, שנראה כדרכי האמורי, אלא שיש לזה סברא רפואית ולכן מותר. יש מסבירים שב"משום רפואה" נכנס גם דבר נסיוני שמרפא גם אם לא מבינים. עדיף להיות בריא בלי לדעת למה, מאשר להיות חולה בלי לדעת למה. יש מסבירים "משום רפואה" - אפילו אם יש לו רק מטרה להתרפא. אין לחסום ממנו את הדרך, גם אם הוא הולך בדרכים כאלה (עיין אנציקלופדיה תלמודית ערך דרכי האמורי). משמע שהרשב"א הולך לפי השיטה השניה, שיש דרכי רפואה שלא מבינים איך הן מרפאות, אבל עובדה שהן מרפאות. אם כן, לולא חז"ל לא היו נותנים לנו אישור על שברירי ברירי רירי ירי רי, היה אסור לומר זאת משום דרכי האמורי. הסיבה היחידה שמותר לומר את האמירה הזאת, היא משום שחז"ל התירו. אינינו מתווכחים עם חז"ל, אבל עם מה שחז"ל, לא אמרו, יש לנו בעיה (אף על פי שזו מחלוקת ראשונים אחרת: יש אומרים שהכל דרכי האמורי חוץ ממה שחז"ל אמרו שמותר, ויש אומרים שהכל מותר חוץ ממה שחכמים אסרו, כגון חוט אדום).

שמא תאמרו: ראינו שלפעמים האמירה "נ נח נחמ נחמן מאומן" פועלת. התשובה פשוטה: יתכן שלאומר תבוא ישועה, אבל אולי מסיבה אחרת (עיין עבודה זרה נה א). מעשה בבחור בישיבה תיכונית, שחילק פתקים לנשים בהריון: "את רוצה בן או בת? מאה שקל ואת מקבלת ברכה ממקובל. אם לא יתמלא רצונך, אני אחזיר את הכסף". במחצית המקרים זה נשאר אצלו... כך גם פה. אולי הייתה לו ישועה, אבל לא בגלל האמירה.

שמא תאמרו: גם אם האמירה לא תביא ישועה במאה אחוז, יש לאדם לאומרה, שאולי זה יעבוד. אלא, שכבר אמרנו, שלפי תשובת הרשב"א, יכול להיות שיש בזה משום דרכי האמורי.

שמא תאמרו: יש אמירות אחרות שהן סגולות. בבראשית רבה (נג יט), ישנה סגולה בדוקה למציאת אבידה. יש אומרים שאדם יתן צדקה ויאמר שלש פעמים: "אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם. מן הכא, ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת". בוודאי שאדם צריך סייעתא דשמיא לראות דברים, אבל לא כתוב שאמירת הפסוק היא עצמה משיבה את האבידה. אדרבה, שימוש באמירת פסוק לפתור בעיות יש בו בעיה של לוחש על המכה (רמב"ם עבודה זרה יא יב. ועי' ספר 'טעמי המנהגים' תקסד בהערה).

אמנם גם מרן הרב קוק מזכיר באורות הקודש את השיר המרובע, אבל אין זה שייך כלל לענייננו, וגם לא נאמר שאמירת השיר המרובע עושה ישועות.

נלקח משאילת שלמה 207