שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

נשא ע'''ה- מדוע מי שרואה סוטה מתנזר

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

שיעור שהועבר בתאריך: י סיוון התשע"ה

שכתוב השיעור:

מדוע נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? רש"י – הראוה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. כלומר, כשם שאנו לומדים בתורה ממה שכתוב אנחנו לומדים גם מהסדר. הסדר אינו מקרי. והתשובה היא שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.

קושיא א: מה זה נוגע לו, שהיא תזיר את עצמה מן היין! או המשפחה שלה תזיר את עצמה מן היין. שיש קשר בין אישה סוטה ויין – זה ברור. שהרי כתוב במשנה סוטה שלפני שמוחקים את שם ד' על היין אומרים לה: תראי, אם עשית עבירה, תודי. הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים רעים עושים". אנחנו לא מאשימים אותך זה מדרון חלקלק, מדרון מדרדר. מי ששותה יין, משתכרת לא שולטת על עצמה- נואפת. או צחוק, צוחקים מתקרבים, בסוף מתדרדרים. או ילדות, אולי היא ילדה קטנה האשה הזאת פעם התחתנו בגיל צעיר 15, 10 אפילו פחות. הרבה שכנים רעים עושים. השכני גוררים אוירה שלמה, הרחיקינו משכן רע" כדברי הרמבם הלכות דעות א "דרכו של אדם להיות נמשך אחר רעיו ולעשות כמעשיהם שנאמר .. ירוע", תראי גם ראובן קרה לו דבר כזה. זה קורה, אנו לא מלאכי השרת. תודי, ונגמר.

אם כן יש קשר בין שתיית יין וסוטה.

אגב הבעל הזה הוא לא בעל שחולה רדיפה. יש עדים. יש עדי כינוי ויש עדי סתירה. כלומר הוא עבר לפני עדים ואמר לה בפניהם אני מבקש שלא תהיי ביחד עם פלוני. מה אתה מקנא? כן אני מקנה. יש עדי כינוי. ואח"כ יש עדי סתירה, שהיא הייתה איתו וסגרה את הדלת. לא בטוח שחטאו, אך בעל שיש לו חשדות הוא לא חולה נפש.

אך מה אשם מי שראה? מדוע הוא צריך להזיר את עצמו מן היין? אולי המשפחה שיש להם אוירה של יין, מה רוצים ממנו? – זאת הקושיה של כל המפרשים.

לקושיא הזאת יש כמה תשובות:

מדוע אתה אומר שאתה לא אשם? בוודאי אתה אשם, כל ישראל ערבים, ולכן אומר האר:י ז"ל אומרים אשמנו בגדנו גזלנו בלשון רבים. מה כל יום אשמת בגדת וגזלת? לא, כל ישראל עשו. וישראל ערבים זה לזה. במיוחד מה שאומר הרמ"ק בספר תומר דבורה, ערבים- מעורבים, חלק מהנשמה שלך בי וחלק שלי אצלך. אדם שחוטה משקיע שם את הנשמות של כל ישראל ושל כל העולם האנושי וגם של הבהמות בצורה מסויימת כמו בזמן המבול.

לכן תעשה טובה, אל תתקן אחרים, תתקן את עצמך. אתה תתקן את עצמיך וזה יתקן את כולם בצורה מסויימת. פתגם ידוע של הרב קוק "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעות אלא מוסיפים צדק בעצמם.. אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה בעצמם" 'בעצמם' זה כתוב בסוף וזה מתייחס להכל. החידוש שזה שהם מוסיפים בעצמם. אז אל תוסיף לאחרים, אל תחנך את כל המין האנושי אלא את עצמיך. בזה שאתה תתקדש ותתעלה זה גם יביא ברכה לאחרים.

אם אני חוטא ברור לי מדוע לעשות תשובה. זה ידוע. שיטת הרמבם הידועה, שלמרות שהסג-נות לא דרך לרבים, אבל מותר לרבים ללכת בדרך של סגפנות בתור הדרכת מעבר זמנית. כיוון שאני שתיין ונכשל בזה אז במשך חודש או שנה אני הולך לקיצוניות השניה כדי להתאזן, זה כולם יודעים. החידוש הוא מובא בערפילי טוהר, שיש גם חשבון לאומי, כלומר אם יש הרבה אנשים מקולקלים בדבר מסויים באומה אז נחמיר אחרים יחמירו בדבר הזה למרות שלהם אין בעיה בזה, אך זה עושה איזון לאומי, באומה. יש דוגמא, במסכת ברכות יד, אחד גידל זקן, שאלו אותו מדוע? יהיה נגד המשחיטים (את הזקן) מה זה קשור? אם אני מתגלח אז הוא לא? כן, אומר הרשב"א, מותר להתגלח במשחה או במספריים, אך כיוון שיש אנשים שמשתמשים בתער, אז כדי לאזן, יהיו אחרים שיגדלו זקן באומה, יהיה נגד המשחיטים, זה יחזיר.

אגב ביערות דבש יש אומרים ב"ה לא נגדל זקן, הם שם מגלחים בתער. אמר אתה תועה, אם אתה עם זקן והוא מגולח בתער אז אתה חצי מגולח וחצי עם זקן כי כל ישראל מעורבים. זה הכוונה יהיה כנגד המשחיטים, אם יש קלקול צריך לתפוס את הבעיה ולעשות הפוך כדי לאזן.

זה עקרון העריבות והאיזון.

יש דבר דומה במסכת שבת דף פ לגבי הכוחלת. מי שמטלטל כחל בשבת מה הכמות המזערית? לכחול עין אחת. מי כוחל עין אחת? אומרים שם הגמרא, הנשים הצנועות הם הולכות עם רעלה, ורק מגלות עין אחת. אומרת הגמרא, שתירה הרי שם כוחלות שתי עיניים? אומרת הגמרא, שם זה בכפרים, בכפרים הולכות מגולות פנים בעיר הולכות עם רעלה. רש"י, כי בעיר יש פריצות, בגלל הפריצות נשים מחמירות ללכת עם רעלה שרק עין אחת מגולה, בכפרים זה קיבוץ מושב, אנשים צנועים אין פריצות. לכן הולכות מגולות פנים, אע"פ שמן הזין לא חייבים ללכת עם כיסוי על הפנים, אך זה תגובה נגדית בגלל שיש הרבה פריצות, אז הפוך – כל הפנים. מה שכיום נשים התחילו ללכת עם כיסוי על כל הפנים גדולי ישראל אמרו שזה לא טוב כיוון שאף אחד לא עושה זה חריג וזה מושך תשומת לב.

לכן סוטה ונזיר אלו דברים הפוכים, סוטה זה שחיתות, זה ניאוף וכו'. זה הורת את המשפחה וזה דבר נורא. ונזיר הוא מוסיף, הוא מחמיר. כיוון שיש דבר כזה, עושים הפוך. הוא שואל אז מדוע לא כל עם ישראל ילך? כי לא כל עם ישראל יודע שיש אישה סוטה. לא היו מודיעים, גם אסור להודיע. היום זה בעייתי כל עבירה שעושים מפורסמת בעיתון. זה אסור. לא סיפרו. אך הוא ראה! אז הוא לא יכול לומר אני לא יודע.

כל ישראל ערבים זה לזה, ראית את זה , אז עכשיו אתה תצריך להכניס קדושה וטהרה ולהיות נזיר. אנו לא חושדים בך שתעשה דברים כאלו. למרות שאגב, פרשת סוטה ואח"כ פרשת נזיר, מניין? אם הוא רואה סוטה יזיר עצמו מןה יין. אך בגמרא נדרים ,נזיר, סוטה. הפוך. מדוע? זה כתוב בגמרא, בכתובות יש פרק המדיר, ואח"כ נדרים, אחרי נדרים נזיר. ואחרי נזיר סוטה. אך אפשר לתרץ תירוץ נוסף, אין איסור. מה שיש רש"י, התורה מתארת מצב דיעבד היה סוטה עכשיו יהיה נזיר. אך ר' יהודה הנשיא אומרת לכתחילה כולם יהיו נזירים ואז לא יהיה סוטות. זה הדרך החינוכי, יהיו נזירים לא שותים יין מחמירים ואז לא יחטאו.

אם כן זו השיטה הראשונה של רבותינו הראשונים שבגללה יזיר עצמו מן היין. שיטת העריבות.


שיטה שניה (הרמז האלוקי): שום דבר לא בטעות, אם ראיתה אשה סוטה, שזה אירוע נורא ומזעזע, הקב"ה רוצה לזעזע אותך, זה לא במקרה. זו שיטת הבעש"ט, אם אתה רואה רוצח, סימן שאתה גם קצת רוצח, זה ראי, אתה מעליף חבר ברבים. אתה רואה בשני מה שיש בך. תורת ההשלכה של פרויד. הכוונה שזה מה שיש בו בדקות. אם ראית, ד'ד זימן לך לראות אישה סוטה סימן שזה גם בך בצורה דקה. עי' מסל"ש י"א שיש זנות כזאת ויש זנות השכל ויש זנות המחשבה, העניים, האף, המגע, יש הרבה. זה לא חמור כמו אך זה גם זנות. לכן אם ראית דבר כזה זה לא בטעות שרבש"ע גלגל לך, שום דבר לא במקרה. ד' יודע שזה כן נוגע לך, זה דקות. יש כל מיני.

יחזקאל הנביא אומר "אשת.. לא טימאתי" מה הכוונה? זה משיג גבול. יש חנות ופותחים מולו חנות תחרותית שגוזלת לו את הפרנסה. זה גם כמו אישה, זה לוקח לו את הפרנסה. מריח בשמים של אישה, לא תנאף=תהנה אף. זה בעיה לפעמים יש אנשים מגיעים עם מלא בשמים. לכן זה כן קרה לך הדבר הזה. לכן אתה צריך לתקן.


שאלה ב': הוא צריך להתנזר מן היין, נזירות מן היין שומרת עליו מחזקת אותו, מרוממת אותו. קושיא: אך הוא ראה מה שקרה לאשה סוטה, ראה אותה בקילקולה, ראה איך בטנה צבה ורוחה נופל הוא רואה דברים כאלו הוא כולו מזועזע, הוא עכשיו צריך להזהר לשתות מעט יין, הזעזוע הנפשי של מה שראה כתוצאה מן הניאוף זה פועל יותר מלא לשתות יין! זו קושיה נוספת שהקשו רבותינו.

תירוץ א: ראייה בעלמא לא קניא" ראיה בעלמא לא קונה. כלומר יש מציאה, ראיה לא קונה. ע"פ זה הספיר האדמור משויצה ותלמידיו ר' צדוק, שגם בעולם הרוחני ראיה לא קונה. לא מה שאני רואה שומע וכו' זה לא מחדיר את זה באישיות כקניין הנפש. והנה אתה רואה היינו במתן תורה, יש יותר ראייה מזה? יש אירועיותר אדיר מכך? כמו שהרציה נפגש עם הצנחנים ושאל מה הייתה הפלישה הכי גדולה בהסטוריה? וירד ד' על הר סיני, קולו וברקים והר ד' עולה באש וכל עם ישראל שומע ואח"כ מיד יש חטא העגל. מדוע? ראיה בעלמא לק קניא. זה לא מספיק ללמוד ולדעת ולהתרשם וחוויה, זה לא מספיק. צריך שיהיה קניין חזק בנפש.

מסל"ש מדת הזהירות, כללי, פרטי, דרכי קניין ושמירה מן המפסידים. ששוחקים דרכי הקניין, כי גם מה שקנית אפשר לאבד. כלי זכוכים קשה לעשות קל לשבור. כמו שקרה ל ירבעם בן נבט שהיה ת"ח גדול, כמו שקרה לר' יוחנן כהן גדול שהיה כהן 80 שנה. ולהבדיל משה רבינו שגם כעס למרות שלא היה כעסן. זה לא מספיק. הוא ראה סוטה בקלקולה הוא מזועזע עד עומק הנפש אחרי מספר ימים הכל נמחק. כמו ר"ם בישיבה תיכונית דיבר שנוסעים לפולין, אמרתי לו, אחרי חודשיים, כל הרושם נמחק. צחק עלי, אמר לי אחרי שבוע. אחרי שבוע זה נמחק, כי זה ראייה בעלמא. זה לא קונה. ולמרות שהר"ם שם ונותן שיעורים. ראיה בעלמא לא קונה. אין מה לעשות. אחד אמר לי היה הצגה של תיאטרון מעלה על סיפור של ר' נחמן והיה שם המון אנשים וכו שכינה שרתה שם וכו'. אמרתי עצור עצור, שכינה לא הייתה.

צריך קניין, אדם לא שותה יין, הוא אוהב יין, גם ענבים גם חרצנים הכל, הוא לא שותה שום דבר יום יום הוא לא שותה יין. זה מלחמה זה קניין. זה עבודה קשה תמידית, זה עושה שינוי באדם. כשהייתי בחו"ל בצבא הגויי מדי פעם היו מראים לנו סרטים של הצבא, להעלות את המורל לראות איך כובשים וכו' אך זה לא מלמד איך נלחמים, כדי ללמוד צריך לעבוד קשה להלחם בחול להתאמן בשמש וכו'. צריך קניין, עבודה עוד קצת ועוד קצת וזה מחזיק מעמד. לכן ראה את הסוטה בניוולה הנורא, זה בוודאי עושה עליו רושם אדיר אך זה נמחק לאחר כמה זמן. צריך קניין.

הרמב"ן מסביר הרבה את היסוד הזה. הוא אומר" כל התעוררות נפשית גדולה היא צריכה כלי שתפעל", הרוחני צריך כלי אורות וכלים. אורות בלי כלים זה הולך לאיבוד. צריך אורות בכלים. אורות בלי כלים זה קשה משעמם וזה הורג, צריך אורות בכלים. אם לא האורות מתפזרים. כמו מרק שאין לאף אחד קערות, אין איך לאכול. צריך כלי כדי לקלוט. זה אפילו נכנס לשפה המדוברת. אורות וכלים זה שפה רזית. אך זה נינכנס לדיבור, אין לי כלים לקבל את זה. כל האורות הכי גדולים הם צריכים כלים. ולכן אם הוא ראה סוטה זה מד', כדי לעורר אותו שיעשה כלים. והכלים זה ע"י שהוא מתנזר מן היין.

כמובן שההתנזרות צריכה להיות עם השלמה, אם הוא עצוב על כך אז מה זה שווה? עדיף שלא תידור משתידור.ולכן ד' מגלגל לא שיטמא וזה יפסק ואז יתן קורבן. לכן אדם צריך להיות שלם עם זה, כי זה לא הלכה, אין הלכה שמי שרואה סוטה חייב להיות נזיר. אלא נכון, יש מי שלא מתאים לו. גם בפרקים הארוכים באורות הקודש ג', האדם הפרוש מוצא בפרישות שלו אושר ויותר אושר ממי שמוצא לא פרוש ומוצא בתענוגות בני אדם.

אם הוא רואה את הסוטה בניוולה זה עושה רושם אדיר, אז הוא צריך להיזהר מכוס יין? כן כי זה קניין, וכל יום, ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול, וצריך לעשות כלים, וזה מה שניקרא עשו סייג לתורה. צריך לעשות סייגים וסידורים כדי לכלוא את האור. אנשים שואלים, בליל שבועות למדתי כל הלילה וחוויתי חוויה עצומה, ולמחורת חזרתי לאותו מצב שהייתי קודם. ועשרת ימי תשובה ואח"כ שוב נפלתי, ועשרת ימי תשובה ואח"כ שוב נפלתי. כיצד? לא מספיק החוויה, צריך דרכי קניין. זה הסיפור שכתוב בספר על פרופסור נחמה ליבוביץ כשהייתי ילדה קטנה, בעשרת ימי תשובה החלטתי לעשות תשבוה, הגיע אבא שלי הביתה הבאתי לו נעשלי בית וכוס קפה, ואבא שלי שהיה יקה חכם אמר לי במקום להיות ילדה טובה מר"ה עד יוה"כ תהיה ילדה טובה מיוה"כ לר"ה. פעם שאלו את הרצי"ה איך עושים אוירה של אלול? אמר לא יודע, אם כל השנה עובדים על כך, אז בסוף יש אוירה של אלול, אך אם עושים אוירה רק באלול, אז אח"כ הכל נעלם. זה מזויף, זה לא נקנה. יכול להיות שבליל שבועות אני לומד כל הלילה, ואח"F לאור זה אני ימשיך ואני אעשה לעצמי סייגים, אני אלמד כל יום רבע שעה כמו ברזל, או חצי שעה, ואעשה תשובה. זה בסדר

היין זה נזירות, זה סגפנות. מותר לשתות יין, והוא מתנזר מן היין, וזה קשה לו והוא לוחם.

א"כ, צריך קנייני נפש, וזה עבודה ועמל ולא דברים באויר. וודאי אח"כ הרחבה, חויה גדול כמו מתן תורה אישה סוטה אח"כ צריך החלטות מה הוא עושה, איך הוא יבנה את עצמו.

הקדמת הכותב לעין יעקב. פירוש הכותב. הוא כותב מדרש שאינו מוכר. הרב שאל מה הפסוק הכי גדול בתורה? אמר תלמיד אחד: ואהבת לרעך כמות. אמר השניL אני ד' אלוהיך. אמר השלישי: כבש אחד בבוקר כבש אחד בין הערבים. כותב הנתיבות עולם זה ההתמדה. כבש ועוד כבש, ההתמדה. הכל ניבנה ע"י התמדה גדולה. זה הנזיר הוא מתמיד בזה. הוא מתמיד בנזיר או במשהו אחר, לא משנה. אך העיקר שהוא מקבל על עצמו. זה התשובה לשאלה.

תשובה ב' (יותר חריף): ר' מנחם מנדל מליטפסק מספרי פרי הארץ, שאומר מי שראה חוויה גדולה, ראה דבר גדול, חוה דבר גדול, והוא לא בונה מזה כלים, לא רק שזה לא מועיל,זה מזיק. מדוע? כי כל שהוא בגדר חכמתו מרובה ממעשיו. כל מי שחכמתו מרובה ממעשיו, חכמתו נהפכת לרועץ. הווא מדייק, הבעיה לא שמעשיו פחותים, אלא שחוכמתו גדולה ממעשיו. דומה לעץ שיש לו הרבה נוף ואין לו שורשים באה רוח הופכתו על פנייו. זה מסוכן, שאדם רואה דברים גדולים וחווה אותם אך זה יותר גדול ממעשיו, יוצא שהאדם הזה שראה את האישה הסוטה בניוולה,ה וא למד בזה דבר גדול אך הוא לא עושה מכך כלום. הוא בסכנה יותר גדולה מאדם רגיל. וצריך מהר לעשות מעשים.

הרואה סוטה בקלקולה נזיר, אך אם לא ראה, לא. תירצנו. אך לפי הרמ"מ מליטפסק. זה יותר חזק, כיוון שהוא ראה הוא בבחינת חכמתו גדול ממעשיומהר תקבל על עצמיך נזיר, כדי שמעשיך גם יהיו גדולים. כי הפער בין החכמה והמעשים הוא אסון לאדם. מדבר יפה, מדבר יפה, וכו'.

א"כ שני תירוצים. א. ראיה בעלמא לא קני. ב. ראיה בעלמא לא רק שלא קני, אלא מקלקל. מדבר דברים גבוהים, אז אתה חייב עכשיו לקבל על עצמיך, לקבל את זה במעשה.

יש בן אדם מדבר קטן עושה קטן, אך יש אדם מדבר גבוה וזה לא בא לידי ביטוי, זה אדם מסוכן, כי הוא יוצא ידי חובה בדיבורים ולא במעשים.


חזרה לשאלה הראשונה. מה הוא אשם? מה הוא עשה. תירנו 2 דברים. א. עריבות. ב. בעש"ט. תירוץ שלישי: בזה שראית אתה בסכנה ע"פ הרמ"מ מליטפסק, כי ראיתה. אז מה אם ראיתי? זה מזעזע, אך ראיתה עוד משהו, ראית שיש אישה סוטה. נודע לך שיש אישה סוטה. והידיעה הזאת מטמאה אותך. הידיעה שיש אנשים חוטאים היא גוררת אותך לחטא. מדוע? יש חוטאים, זה קורה, זה לא כ"כ נורא. אז צריך להסתיר? בוודאי . רמבם הלכות תשבוה: אשרי כסוי פשע נשוי חטאה, אם אתה חטא צריך להסתיר. כי בזה שאתה מספר אתה גורר אחרים לחטוא, אלא אם כן זה בן אדם לחבירו צריך להודיע ולבקש סליחה. אך עקרונית צריך לא לספר. להסתיר. פעם אמרתי לעיתנאי למה אתה מספר על חטאים? אמר לי זה לא לשון הרע, זה מה שאנשים רוצים לשמוע, הם רוצים מזה לגיטימציה, אם השר הזה עשה את זה, אז גם אני יכול לעשות. זה נותן לו לגיטימציה. זה מקרר את יראת השמים. כמו עמלק. אבטיה חמה, אחד נכנס נכווה, אך אפשר עכשיו להכנס לאבטיה. הרב הזה יש לו כוונות טובות,הוא מספר כשהייתי בגיל שלכם עשיתי עבירות אלו ואלו והגעתי למסקנה שזה בעייתי. תודה הרב, גם אנחנו נעשה אותו הדבר. אל תספר דברים כאלו. למה אתה מספר? זה מצנן, זה מקרר. גם אם זה נכון. אל תספר. מה שרבי יהודה בין בתירה צעק על ר"ע שאמר שהמקושש זה צלפחד, אתה מקרר יראת שמים התורה לא סיפרה. צלפחד היה אדם מכובד, למרות זאת עבר, אתה מקרר יראת שמים. מכיון שראיתי אותה מנוולת צריך להתנזר.


מזכיר את דו"ח קינסי על הרגלי האנשים בעריות. סטטיסטיקות. חטפו ביקורת מהכנסיה. הם אמרו אנו יודעים את כל זה, כי באים להתוודות לפני הכומר. והכמרים מנהלים רישום וסטטיסטיקה ואנו יודעים את כל זה. בפירסום הזה זה יוצר לגיטימציה. הרבה שנים אח"כ גילו שהדו"ח היה שקרי, הוא ניפח את הסטיות לתת לגיטימציה. לא לספר דברים כאלו. לא צריך לכתוב בעיתון על כל חטא רשעות ופשע, אפילו אם תכתוב שנכנס לבית הסוהר. הוא גנב ונכנס לבית הסוהר. אך אני אגנוב ולא אעשה את הטעויות שלו ולא אכנס לבית הסוהר. אפשר להכניס את רה"מ לבית הסוהר אם פשע, אך מדוע לספר.

א"כ עצם הראיה מייצר ת יצרים, כי קודם הייתי תמים, חשבתי שאין דבר כזה. אין דבר כזה אישה סוטה, בתורה, אך בפועל אין. ופתאום נודע לי שיש. אמנם היא חטפה, אבל, זה מקרר לי את היראת שמים. היה כינוי וסתירה בפני עתים, היא טיפשה. אני אדע להסתתר מזה. מסופר על אשה שאמרה לביתה אל תנאפי זה יתגלה, תעשי בצנעה. אני למשל מתוך ילדים עשרה הם לא של בעלי, אך הוא לא יודע, כי כשנואפים צריך בצניעות. טעות הבעל היה מאחורי הדלת אך לא אמר כלום. אך כשכתב צוואה כתב את כל הרכוש לאדם אחד. כשהוא מת שאלו את הרב לא ידעו למי, הלכו לקבר הרב אמר להכות על הקבר, בן אחד לא הסכים להכות על הקבר, זה הבן שלו. הרב הבין. יש לו הרגשה שהוא לא יכול. ממזר לא מפריע לו נפשית.

לכן עצם הדבר שהוא ראה, זה מעורר אצלו יצרים.

שאלנו מדוע הוא אשם? לא אמרנו שהוא אשם, הוא ראה קרר לו יראת שמים.

שהרי למדנו שהידיעה ללא המעשים מקררת.

יתר על כן, הוא חושב עפ הרמ"ם מליטפס שהוא מחווסן, אני ראיתי סוטה בקלקולה בטנה צבה וכו', לי זה לא יקרה. טעות, אתה לא מחוסן. מדוע לא? כי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום. אתה מחוסן, אתה יודע מה קורה לחיידקים שמקבלים חיסונים? נעשים עמידים לחיסונים. קידושין ל' יצרו של אדם מתחדש בכל יום. אתה לא מחוסן. כיוון שהוא ראה. הוא חושב שהוא מחוסן. לא נכון. אדרבא, אתה בסכנה. לכן, הקשנו קושיה, 2 תירוצים. קושיה 2 תירוצים. תירוץ שלישי שמגיע מהשני לראשון. ואח"כ תירוץ נוסף סה"כ 6 תירוצים.

שאלה: אכ התורה מספרת מה זה סוטה והיא שוברת את התמימות! ת: ידוע, כשהייתי בשיעור א' שמעתי סיחה בין שני תלמיידם, ע"פ רוב לא שמעתי מה שאומרים אחרים. אחד אמר לשני, למה בגמרא מספרים לנו דברים כאלה מגעילים? אז הוא ענה לו, בזה שזה מסופר בגמרא, הגמרא מנקה. הסוטה שיש בתורה היא לא סוטה, זה פסוק קדוש, אם חסר המילה סוטה כל הספר פסול. בזה שלומדים תורה וזה במסגרת של לימוד תורה הכל נעשה טהור. כל מה שכתוב בתורה הכל מעולם האצילות שם הכל טהור. בעולם העשייה יש בעיות. בחצי היצירה חצי קליפה וחצי טהור, בעולם העשיה הכל קליפה. אך בעולם האצילות הכל טהור. הגנב לא גנב, זה מושג.

ברכות כ: כה דברי כאש, דברי תורה אינם מקבלים טומאה, כמובן בתנאי שלומדים בצורה של קודש.