שיעורי הרב שלמה אבינר

ההופעה המטאורית של מפלגת נועם בשמי המדינה, הייתה מאורע אדיר, הגונז בקרבו תקוות עצומות, ומוכיח עוד פעם אחת ולתמיד שמשה אמת ותורתו אמת. שישו ושמחו בני ישראל היקרים, הגיע זמן גאולתכם.

אמנם יש שלא אהבו כל כך את הסגנון הביקורתי, ושכחו שבנביאים היו ביקורתיים, שמשה רבנו היה ביקורתי, שריבונו של עולם הוא ביקורתי. אותם אנשים סובלים ממגפת הפינוק הרגשי העולמית, רק רוצים שילטפו אותם ויחניפו להם, ואינם מוכנים לקבל תוכחה. הם שכחו שאת אשר יאהב יוכיח. הם שכחו שמצות תשובה אמנם חושפת מרירות בתחילתה, אך מלאה נועם בסופה.

אולי יש מקום להשתמש בכלל הגדול של הוכחה בדרך השלילה, ובדרך מליצה "מאויבי תחכמני" – מה לא 
נכון. וכבר הביא המהר"ל שידיעת ההפכים אחת. לעיתים מבינים טוב דבר מתוך הצגת ההיפך.

וכיון שלצערי, למדתי ספרות לועזית בתיכון, אציג בקיצור כמה דברים של הסופר גי דה מופאסאן Guy De Maupassant, ברומן שלו בל-אמי Bel Ami. הוא מה שמכונה סופר ריאליסטי, המתאר את המציאות ללא כחל וללא שרק.

ספר זה שנכתב לפני קצת פחות מ-150 שנה מתאר את החברה באותה תקופה, ולצערנו המצב לא השתנה בעולם הסובב אותנו:

- רדיפת קרירה

- תאות כסף

- בגידות על ימין ועל שמאל

- תשוקה לעמדות פוליטיות

- אמביציה

- נקמנות

- ליברליות ללא גבול

- ריקנות של התקשורת

- רמיה וקומבינות ואינטריגות

- רדיפת כבוד ומעמד

- Marketing ו-Selling Point

- הון שלטון

אבל כל הפושעים האלה אינם יורדים לגהינם, אין צדק אימננטי, אין "זה סופו של כל ברנש, כל פושע 
נענש", אין אלהים חלילה.

זהו האנטי-נועם! אני כילד קראתי כל זה לאונסי וסבלתי, עתה אני רואה שכך סידר רבונו של עולם כדי 
שאבין מה זה נועם מתוך אנטי נועם.

הרי הרוח הטמאה הזאת נושבת גם אל עבר ארצנו, לפעמים בגלוי, לפעמים בסמוי, מאחור מסך עשן הכי 
גדול בעולם שהוא התקשורת. ב"ה, העם היושב בציון לא נפגע כל כך, כי יש בו הרבה תורה – גם אצל 
החילונים, - והרבה ארץ ישראל, והרבה צבא – גם אצל הימניים וגם אצל השמאלנים.

אך אסור להירדם בשמירה, מול אותו עולם בקלקלתו האיומה, "איש בשר זרעו יאכל", "אין אמת ואין חסד 
ואין דעת אלהים בארץ", "דמעת העשוקים ואין להם מנחם". ב"ה בארצנו יש הרבה קידוש השם. אמנם יש 
גם חילול השם, אך קידוש השם הוא יותר גדול לאין ערוך.

מכאן אתה למד שנועם בעצם אינה רק מפלגה, אלא תנועה, או יותר מדוייק לב כל המפלגות, או עוד יותר 
מדוייק, היא העם. נועם היא העם! היא העם האמיתי, הפנימי, הטוב, הנצחי. היא העם שקם לתחיה בארצו 
כאשר במסתרים רוח ד' נושבת בו.

לצערנו, כל המפלגות נגועות במומים חמורם. כמובן אנו אוהבים את כולן, כי הן המפלגות שלנו, ולא של 
בריטים או תורכים. ובינתיים זה מה שיש לנו. אבל אין ספק שבקרוב נועם תהיה מפלגה.

אבל נועם היא מפלגה יותר ממפלגה. אחרי עשרות שנים סוף סוף זכינו לה. אשרינו, אשרי גדולי עולם 
היוזמים, אשרי הפועלים. היא האמת, האמת הפנימים שלנו, והאמת תורה דרכה.

כי העם היושב בציון, הוא הרבה תורה וארץ ישראל, מכל המפלגות גם יחד, הן בגלוי הן בסמוי.

נועם, זה העם.

* פורסם בשאילת שלמה 617

==


















































==

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: פוליטיקה ובחירות (מאמרים)]]