שיעורי הרב שלמה אבינר

ניחום אבלים - כיצד?

מצוה קשה היא זו. מצוה עצובה. גם אין לה הגדרות מדויקות בכל פרטי הפרטים. כתב רבינו הגדול הרמב"ם: "מצות עשה של דבריהם [=תקנת חכמים] לבקר חולים ולנחם אבלים וכו' ואלו הן גמילות חסדים שבגופו, שאין להם שיעור. אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך וכו'" (הלכות אבלות יד א).

כיוון שכך, אין לקבוע מסמרות, והכל תלוי בגיל הנפטר, אם עלה למרומים זקן ושבע ימים או נקטף בדמי ימיו, האם נלקח פתאום או כתוצאה ממחלה ארוכה וכדומה. גם אין לדמות אבל לאבל, פרצופיהם שונים, דעותיהם שונות וסגנונם שונה, ויש לפתח רגישות כלפי כל אבל וסגנונו. זה הכלל - במצווה זו, ובעוד מצוות של אהבת לרעך, יש צורך ברגש ובדמיון. לכן כל הנכתב להלן אינו אלא ציוני דרך.

1. קבוצות גדולות. על פי רוב אין זה רעיון טוב לבוא בקבוצות גדולות המציפות את החדר וגם חוסמות את הגישה למנחמים אחרים.

2. ילדים. עדיף לא להביא ילדים. גם תינוקות אין להביא. טוב לארגן תורנות אמהות בחוץ.

3. שעת ביקור. אין לבוא מוקדם מדי. בשעה שמונה האבלים צריכים לאכול ארוחת בוקר. אין לבוא בשעת מנוחת צהרים בין שתיים לארבע, האבלים צריכים לנוח פיסית, גם לפוש מעט מהביקורים ולהיות בינם לבין עצמם. אין לבוא מאוחר בלילה, האבלים צריכים לסדר, לדבר ביניהם, ללכת לישון כדי לקום מוקדם.

4. משך השהות. אם יש הרבה מנחמים, הישאר זמן מועט ותן מקום לאחרים. אם יש מעט מנחמים, הישאר זמן רב. אם אינך קרוב משפחה או חבר, אל תעמיס בנוכחותך על האבלים. אם אתה קרוב, אתה חיוני.

5. פתיחת השיחה. אל תתחיל לדבר לפני האבל, כך ההלכה. אולי השיחה מכבידה עליו והוא רוצה שקט. חכה להזמנה. גם אנחה זו הזמנה. אך לפעמים האבל רוצה שתדבר, אך אינו יודע איך לבטא זאת ועליך לפתוח ולדבר ולדבר. כיצד נדע? אמרנו: צריך שכל ורגש.

6. שיחת חולין. אין זה המקום לשיחות חולין או שיחות על המצב המדיני, קל וחומר לא לבדיחות, כל אלה מביכים. אם כי לפעמים בדיחה הכרחית כדי להפשיר אווירה כבדה.

7. צרות עצמו. אין זה נבון מצד המנחם לספר על יסורי עצמו וצרות עצמו, מתוך תקווה שצרת רבים היא נחמה. עכשיו הנושא הוא צער האבל ולא צער המנחם.

8. מוקדי דיון פרטיים. אין לקיים מוקדי דיון אלא רק לדבר עם האבל. זה גם בלתי מנומס. אם יש כמה אבלים, צריך עיון. ודאי שיש לכבות טלפון נייד. לדבר בו במעמד זה, זו שערוריה.

9. ניחום. כיצד מנחמים? קשה להגדיר. יש להקשיב לצערו. אם אינך יודע מה לומר, אל תדבר סתם. מעשה באבל שהיה שרוי בעצב נורא ובכה ללא הפוגה, בא תלמיד חכם ישב לידו ובכה אתו כחצי שעה. כך התנחם קצת.

10. ניחום במכתב. אם אינך יכול לבוא, שלח מכתב בדואר או דרך אחד המנחמים. לפעמים זה טוב מביקור. אפשר לחזור ולקרוא. העיקר - תשומת לב.

11. ניחום בטלפון. אתה גם יכול לטלפן. אך יש לקצר ולהרגיש אם השעה נוחה להאריך, כי אולי האבל רוצה מנוחה, ואולי הוא יושב מול המנחמים.

12. לימוד משניות. אתה גם יכול להציע לאבל ללמוד משניות. כמובן, זה טוב גם אם אתה בא לנחם.

13. עזרה טכנית. אפשר לעזור לאבלים בקניות ובהכנת אוכל, בשטיפת כלים ובסידור החדר, בהשלכת אשפה וכד'.

"בלע המות לנצח ומחה ד' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה כה ח).