שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבדלים בין גרסאות בדף "משפטים ע''ה - חוקים עם מוסריות אלוקית"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

(יצירת דף עם התוכן "==מהו ההבדל בין החוקים והמצוות של עם ישראל לחוקים והמוסריות של הגויים?== ==מדוע אסור ללכת ל...")
 
 
שורה 1: שורה 1:
==מהו ההבדל בין החוקים והמצוות של עם ישראל לחוקים והמוסריות של הגויים?==
+
'''מהו ההבדל בין החוקים והמצוות של עם ישראל לחוקים והמוסריות של הגויים?
==מדוע אסור ללכת לבית דין של גויים גם אם הם פוסקים כמו ישראל?==
+
מדוע אסור ללכת לבית דין של גויים גם אם הם פוסקים כמו ישראל?'''
  
 
<youtube>nZrDrlPeo6c</youtube>
 
<youtube>nZrDrlPeo6c</youtube>
  
 
שיעור שהועבר בתאריך: כג שבט התשע"ה
 
שיעור שהועבר בתאריך: כג שבט התשע"ה
 +
**
 +
שיכתוב השיעור:
  
 +
"ואלה המשפטים", אלה- פוסל את הראשונות, זה נושא אחר. ואלה – מוסיף על הראשונות, כלומר זה המשך. רשי שם. מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". וודאי מסיני, אלא מה? כל התורה מסיני. מדוע צריך לומר את זה פה? וכן צריך לשאול זאת על המשנה, משה קיבל תורה מסיני וכו'.. מה רק זה מסיני? כל התורה שבע"פ זה מסיני. כמו שכתוב בהקדמה למשנה תורה. התורה והמצווה. התורה- תורה שבכת, והמצווה – תורה שבע"פ. אז למה דווקא בפרקי אבות כתוב משה קבל תורה מסיני. מסביר רע"ב שם- כי גם הגויים כתבו ספרי מוסר, וספרי מידות וגם ספרים יפים, וגם הרמב"ם לפעמים מצטט, וחובת הלבבות מצטט. אז הייתה חושב שבזה אין הבדל, הם כתבו ספרי מדות, והם כתבו ספרי מידות. לא, ספרי המידות שלהם אנושיים ושלנו זה אלוקי.
 +
 +
כך גם כאן, גם הגויים יש להם חוקים ומשפטים, יש חוק אנגלי, יש חוק עותמני, ויש חוק ישראלי. לא. זה מסיני. שור שנגח את הפרה, שנים אוחזים, מתה מחמת מלאכה. כל זה מסיני.
 +
 +
מעשה בפרופסור גוי, בברלין שאמר לרב ויידר, ראש הסמינר לרבנים ומחבר שו"ת שירדי, אש, אמר לו, אתם היהודים אשמים שיש אנטישמים, מדוע? כי נגיד שיש חתונה, אתם תקבלו לעדות מלך אוסטריה? לא. וינקל'ה הנדלר שלא יודע לקרוא יכול? כן. אם כן אתם אומרים שסנדלר יותר גדול ממלך אוסטריה. אמר הרב ויידר, עד שאתה שואל את זה, תגיד אם יש 9 יהודים לא יצרפו למניין את מלך אוסטריה. מה פה התירוץ? מה ההסבר? הוא הוסיף שמן למדורה, אלא שזה חוק יהודי. העדות זה עניין רוחני, זה עניין משפטי, ובעניין משפטי אין הבדל. הוא אמר לא, אצלנו זה עניין דתי, כל המשפטים כל דיני ממונות זה עניין דתי. וכשאנו לומדים בישיבה אנו לומדים בב"מ אנו לומדים דת, זה אלוקי.
 +
 +
יתר על כן, אסור ללכת לערכאות של גויים. מביא רשי, "אפילו אם דיניהם כדינינו" אפילו אם פוסקים אתו הדבר. מה אכפת לך אם פוסקים אותו הדבר? כי זה לא אותו מניע "אל תביאהו בערכאות שלהם שהמביא.. מחלל את ד' ומייקר שם ע"ז להחשיבה שנאמר כי לא כצורינו צורם.. פלילים.. ". אולי במקרה יש אותו פסק אך זה לא אותו מניע.
 +
 +
אך מה זה המניע שלהם? ניקמתי, להעניש, שיהיה סדר. אבל אצלינו זה אלוקי, ויאמר משה לחותנו, יתרו, כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים" לדרוש אלוהים, זה לדרוש אלוהים תרגום: למיתבע אולפן לקדם ד', לדרוש לימוד לפני ד'. רשי- כתרגומו לשאול תלמוד מפי הגבורה" כשהם באים לדרוש אלוהים "כי יהיה להם ... ואת תורותיו" לדון דין תורה, זה לדרוש את האלוהים. כי זה מה שאמר רבש"G, כי התורה היא לא רק בשמים, היא בארץ. אחד הוא אלוהינו בשמים ובארץ.
 +
 +
ביאור הגרא על שיר השירים, הגויים נשמתם מהשמים, ואנחנו נישמתינו מן השמים ומן הארץ. לנתיבות ישראל קלא מאמר שנקרא עמדתינו ועקרונותיה (הרשימה המאוחדת בבחירות הציבוריות להנהגת מדינתינו תשט) מה זה רשימה מאוחדת? חרדים ולאומיים דתיים יחד. מה צריך להיות המצע של המפלגה הזאת? אחרי שהוא מברר עקרונות, הוא מביא שלוש נקודות ואחת מהן: מתוך אחיזת המציאות.. על אחת כמה וכמה.. החברתיים.. באופיה של האומה המשפטים אשר תשים לפניהם..נקראים בשם אלוהים.. לפני האלוהים יבוא דבר שניהם.. כמו חירוף וגידוף.. עליו השלום(זה הרמבם) לאלוהים הוא (מהרל).. דעהו נחלת הכלל.. קודש הקדשים לישראל.. ושוב אותה מינות (הנצרות, כי אמרו שהכסף לא משנה).. האלוקי (תנו לשמים את אשר לשמים ותנו לקיסר את אשר לקיסר. זה לא רבש"ע)" גם פרקי אבות, זה מידות, נכון ולפעמים מידות טובות, אך זה לא אותו המניע. כי הרבה פעמים יש דברים שכתובים התורה, ואהבת לרעך כמוך אני ד'" זה חלק מאני ד'. והרבה מצוות חברתיות כתוב אני ד'. "המוסר של קודש הוא שטחי" (אורות הקודש א) הוא תועלתי, מוסרי וכו', הוא לא עומד מול התפרצות מוסרית. אך מהוסר שלנו המידות הטובות זה אלוקי. שמונה פרקים 4 פרקים ראשונים מידות טובות. אח"כ זה מוסר התנהגותי, לא קיצוני זה לא קיצוני זה. 4 פרקים אח"כ מוסר התכוונתי, למה יש לך מידות טובת, אל תגיד אני לא אוכל חזיר כי זה מגעי לוכו' לא, תגיד זה לא מגעיל, היום החזיר לא מגעיל, מוכרים בחנויות, יפה אסטתי, מטופל, נקי וכו' אלא תגיד אפשי ואפשי הוא נקי ויפה, בריאותי, ויפה, פעם היו לחזיר מחלות, אך עכשיו זה יפה ולמרות זאת מה אעשה ואבי גזר עלי.
 +
 +
ר' עקיבה אמר שנים אוחזים בטלית.. הקב"ה יגידו יחלוקו. על פי שנים עדים יקום דבר, חקירה האם עדים זה בירור, כלומר האם מכיון ששני עדים אמרו שזה ככה אז זה ככה (הנתיבות) אך ר' שמעון שקופ אומר זה הנהגה, ד' קבע שעל פי שנים עדים יקום דבר. ככה זה. כמו שיש שקרן אחד יכולים להיות שני שקרנים. יש הרבה שקרנים.
 +
 +
רמבם יסודי התורה פח הג: אם עמד נביא ועשה אותו ומופתים גדולים מאמינים לו [למה? אז מה? אולי זה טריק או פטנט? עובדה שבא משה רבינו עשה אותו ומופתים ולא האמנו לו. אז מדוע אם יעשה נאמין לו? כי משה רבינו אמר:] נימצאת... אלא מפני המצווה. אם נתן אות אליו תשמעון [כי אות אפשר לזייף, אומר הרמב"ם אפשר בכישוף אפשר בלהט] כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, אף על פי שאין אנו יודעים אם אמת העידו אם שקר [אמנם הסיכוי לא כ"כ גדול ודיינים יודעים לחקור, אך אפשרי] כך אנו מצווים.. להט.. לפיכך... אם עמד נביא... להכיחש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו [אף על פי שעשה אותו ומופתים] למה הדבר דומה? .. שקר [באים שני עדים אומרים שזה כשר, אך אני יודע שזה לא כשר.  זה לא יעזור]
 +
 +
אמר לי רב אחד התגלה לו בחלום רב אחר ואמר לו שצריך להצביע בעד מפלגה פלונית, להאמין? לא. אז מה אם הוא בא בחלום, אז מה? אם היה כתוב בתורה ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל וכי יבוא רב בחלום לרב ויאמר לו הצבע תצביע בעד מפלגה זאת, אז משה רבינו אמר. הקב"ה לא אמר. ואם רב עושה אותו ומופטים זה אומר שהוא צודק? לא, אולי זה בכישוף או בלהט. זה לא אומר. אם רב יעשה אותו ומופתים אני שומע. אפילו כתוב להיפך תנורו של עכנאי.. אמר ר' יהושוע אז מה. אמר הקב"ה יפה שאמרת אז מה.
 +
 +
מעשה באדם שהלך לשוק, אמר אני מחפש ארבע בריונים, הגיעו, שילם להם, בלי שאלות, לכו לשכור לי סוס, תעלו אותו אלי לבית שלי בקומה הרביעית, מעלים, שימו באמבטיה, שאלו למה, אמרתי בלי לשאול, שואלים, אז בלי כסף, בסדר. יש לי חבר אני מספר לו בדיחות והוא במקום לצחוק אומר כל הזמן אז מה אז מה, וזה מעצבן, אני יגיד לו לך לטול ידיים הוא יגיד לי יש לך סוס באמבטיה אני יגיד לו אז מה.
 +
 +
רואים בפירוש ברמב"ם שהעדים זה לא בירור, אולי הם משקרים, אז כיצד מוציאים כסף? כי הקב"ה גזר. מדוע הוא גזר? כי אם לא זה ישתיק את כל המסחר. אך אולי יצא עוול, בסדר, כך ד'  גזר, ו99 אחוז זה נכון. וגם נביא, אולי זה נביא שקר בסדר וכו'.
 +
 +
בכל מקרה זה מסביר את החקריה, זה בירור, ור' שמעון שקופ אומר שזה הנהגה, כך רבש"ע ציווה. ולכן המשפטים שלנו זה לא אנושי, זה אלוקי. אך לא תגנוב זה אנושי, יכול להיות, אך אנו זה בגלל האלוקי, יש גם הבדלים, מה מות רלגנוב מה אסור, אך גם מה שאסור לגנוב שכן מוידם שאסור לגנוב, לנו אסור לגנוב כי בעשרת הדברות כתוב לא תגנוב, 5 דיברות בין אדם לד', אם מצרפים כיבוד הורים ו5 בין אדם לחבירו, אך גם הם בין אדם לד'. כל מי שעושה עבירה בין אדם לחבירו עושה עבירה בין אדם לד', וכן להיפך. הרי היה פילוסוף אחד שפתאום התעורר כי הפילוסוף האנגלי יורק אמר מדוע להיות מוסרי? זה הסכמה חברתית אחרת יוכלו זה את זה, זה לשמירת החברה. פתאום התעורר ואמר לא, חייבים, אסור לגנוב. אך למה? תביא נימוקים. אז הוא המציא מה שניקרא הצו המוחלט האינטרטיב הקטגורי שכל דבר שאתה רוצה לעשות ואת המתלבט תחשוב אם הוא יכול להיות כללי, המוסרי זה הכללי, אם יכול להיות שכולם יעשו זה טוב ואם לא לא. אמר הפילוסופ שופנהאורר, אתה עובד עלי? אמר משל יפה, על איש שהלך לנשף מסיכות, פגש שם אישה מעניינת ודיבר איתה עד חצות, סוף סוף אחת שאפשר לפתוח איתה את הלב, לא כמו אישתו שבבית אשת מדנים קודרת קלפתע ובחצות כשהורידו את המסיכות הוא ראה שזה אישתו, כי להשתכנש זה לא חוכמה, החוכמה זה כל יום. הנימשל שווה, אתה מביא כל מיני הסברים פילוסופיים שאתה מאמין בד' וכו' אתה מנסה להסביר דברים בפילוסיפם דברים שד' אמר.
 +
 +
לכן גם הדברות האחרות זה מד', הכל זה מרבש"ע. וכרשי מסביר, כל זה ברש"י הראשוון. הסנהדרין נגזר מהמקדש. הוא חלק מדבר ד'. על פי זה אפשר להבין.
 +
 +
קושיא: שאל הראבע והרמבן ר' אברבנל. כי תקנה עבד עברי, מדוע מתחילים בזה? מי קונה עבד עיברי? אח"כ יש דברים מציאותיים מכה איש, גונב איש, כי ינצו אנשים כי יגרשו וכו'. כי יקנה עבד עברי והוא לא רוצה לצאת לחופשי, זה נדיר וגם לא יפה. עבד, לא מכובד, ובכלל למה תקנה עבד עברי, היכן יש שוק עבדים? מסביר רשי נמכר בגניבתו, הוא גנב ואין לו כסף לשלם, נמכר בידי בי"ד. איזה מין בן אדם, גנבים, זה הדבר הראשון שמצאת לעסוק בו? זו קושיית הראשונים.
 +
תירץ ר' ישראל סלנטר: אדם יש לו שני בנים, אחד כולו מחמדים, לומד בעטרת כהנים, חיכו מחמדים, עסוק כל היום בלימודים, כל היום מקבל ומקיים מד' ציווים. והשני זרוק ברחוב, לבוש כמו איזה זרוק, לא לומד לא בא לבית הכנסת, מדי פעם גונב איזה קוקה קולה. למי האבא צריך האבא לדאוג יותר? לשני. הראשון הכל מסודר, הכל מסתדר, הוא בא לערב הורים בישביה תיכונית, משעמם, כולם אומרים לו הוא תלמיד טוב. משעמם. והשני לא משעמם, יום אחד באים מהמשטרה, יום שני מהרווחה, שיום שלישי השכן ששבר לו את כל החלונות. לא משעמם. צריך לטפל בו, אם זה בנו. לכן יצחק אוהב את עשו. ואת יעקב? פשיטא. אך את עשו הוא מקרב, הוא רואה מה קורה איתו. ולכן יש דאגה, זו דאגה רוחנית, יש גנב, מה עושים עם גנב שמים בבית הסוהר. קודם הוא גנב בקבוקים, כלומר החזיר בקבוקים לקבל את הפיקדון, הגיע לבית הסוהר, פוגש חברה בקיאים לגנבות, מגיע בתור שבוש לגנבות,יוצא שיעור א', ואז עולה ועעולה, במדרגות השדידה, בסוף רב ראשי של המאפיה, אח"כ נעשה רוצח וכן הלאה. כך עושים כדי להיפתר ממנו. כמו הספר עלובי החיים, שכתב ויקטור הוגו, עם הקדמה, כל זמן שיש סבל ועוול בעולם הספר הזה שלי עדיין יהיה רלוונטי, כי ילד שגנב לחם כי אמא שלו הייתה רעבה כשחוזר אף אחד לא רוצה אותו, כי הוא גנב, לא רוצים לקבל אותו, לאן זה יגרור אותו.
 +
 +
לכן בהתחלה עבד עברי משפחה אומנת, ושש שנים יעבוד, ובשביעי תצא לחופשי ולא תרדה בו בפרך, וחי עמך. כלומר אם יש לך רק שמיכה אחת למי נותן? לו. אך אין הלכה כזאת? אני חייב לעשות חסד לאחרים, כפי יכולתי, אני לא חייב לתת שמיכה אם לי לא, אז למה פה כן? כי רבש"ע אמר. אתה צריך לכבד אותו ולאהוב אותו וכתוב כל הזמן אחיך אחיך, לכן דווקא מתחילים בדבר הזה. הדאגה שזה האהבה והדאגה למי ששולי, כי זה ספר אלוקי. ספר אנושי נזרוק אותו, נחנך, כפייה במחנה עבודת כפייה. זה ספר אלוקי.
 +
 +
עין תחת עין, ממון, כסף. כן אמר הגרא, עין – האותיות תחת עין, כסף. וויכוחים עם הצדוקים ועם הקראים, אז מדוע לא כתוב איש כי יכה את חברו כסף ישלם תחת העין? מדוע עין תחת עין? רמבם, ראב"ע, ועוד: זה כופר. צריך להוציא לך עין, אך התורה רחמה עליך, תשלם כופר. לא תקחו כופר לנפש, זה ההוכחה, לנפש לא לוקחים כופר. אדם חייב מיתה, אומרת האלמנה מה יצא לי מכך השוהא ימות שישלם לי כדי שאשתקם, לא מות יומת. אך שור שנגח את האיש, כופר יושת עליו. כי זה לא אדם הרג אלא השור. וגם פה, עין תחת עין, זה כופר. לא תקחו כופר לנפש, לא כתוב לא תקחו כופר, אלא אל תקחו כופר לנפש. בניזק שיימינן או במזיק שיימינן. צריך לשלם עין של הניזק או של המזיק. של הניזק, מה שקלקל שישלמו. לא, מה שהזיק, הוא צריך לשלם את העין שלו. אז זה כופר.
 +
 +
אם כן למה לא כתוב בתורה איש כי יכה את חבירו כופר ישלם? כי זו האמת האלוקית המוחלטת, בבחינה חברתית יותר נח לשלם. בוודאי נוציא לו עין אז מה השני מרוויח, הוציא לו עין ויתנו לו את העין של חבירו?! יתנו לו כסף זה יפצה אותו שיוכל להסתדר. זה אלוקי. אל תחשוב שזה חברתי, צריך דדוקא בבחינה אלוקית.
 +
 +
המהר"ל אומר, יש פסוק, וחז"ל מסבירים אותו לא לפי פשטו, אז למה לא כתוב ישירות כמו חזל? כי העומק הרזי הוא כמו שכתוב בתורה. דוגמא: ייבום, הילד שיוולד יקרא עלש ם המת. לא אומרים  חזל, אם המת קראו לו יענקל לא חייבים לקרוא לו כך. זו לא הכוונה. אז מדוע נכתב כך? מסביר הר' אברבנל, כי באמת נשמתו של האבא היא שמופיע אצל הילד, כי הוא מת. אז הוא מפיע אצל הילד. והילד הוא שלושת רבעי אבא. א' זה אשתו של האבא, וזה אח, שלושת רבעי, הוא דומה לאבא. דומה לאבא ולאמא. כלומר הוא באמת על שמו לפי הסודות הנעלמים, סוד הייבום.
 +
 +
או במילים פשוטות יותר. התורה לא מתחילה בפרשת בא. כך ברשי הראשון, התורה הייתה צריכה להתחיל בהחודש הזה לכם, מדוע מתחיל בבראשית? להסביר שד' ברא את העולם. ספר בראשית זה ענייני אמונה ענייני דבקות בד'. החוקים והמשפטים זה לא רק דברים חברתיים אלא הם מתחילים בדבקות בד'. עם אמונה בד' עם בראשית ברא אלוקים את השמםי ואת הארץ ומתוך כך זה מתגלה במצוות. כל המשפטים.
 +
 +
דברנו על כך שיש משפטים, עבד עברי, עין תחת עין, ובסוף ויאכלו וישתו, אצילי בני ישראל. ואל אצילי בני ישראל לא שלח את ידו, ויחזו את האלוהים ויחזו וישתו. למה לא שלח את ידו? אונקלוס ולרברבי לא אבא נזקא- לא נגרם נזק. דחזו דיקרא דה'. ראו את כבוד ד'. והיו שמחים בקורבנותיהם ויתקבלו ברעוא, התקבלו ברצון. כאילו אכלת ושתא. רשי- אל אצילי לא שלח את ידו- מכלל שהיה ראוי להשתלח בהם יד.
 +
 +
מה היו צריכים להענש? רשי מסביר, פירוש ע"פ תנחומא, ואונקלוס לא תרגם כן. אך אנו נסביר את אונקלוס. הם הקריבו קרבנות והיו שמחים שה' קיבל את הקורנות כאילו אכלו ושתו. ולכן היו צריכים להענש. אז מדוע לא נענשו? כדי לא לקלקל. נתחייבו מיתה אלא שלא רצה לערבב.. נדב ואביהו וכו'.
 +
 +
כלומר נדבר ואביהו זה אותה עבירה כמו פה. מה העבירה?  ראו את ד' והיו שמחים כאילו אכלו ושתו. אז מה הבעיה?  זה נחמד מאוד? אך אתה לא עובד את ד' כדי שיהיה לך נחמד מאוד, אתה עובד את ד' כדי לעבוד את ד'. זה באמת נחמד מאוד, אך זו לא המטרה. אם אדם עובד את ד' כדי שיהיה לו נ חמד, הוא לא עובד את ד' הוא עובד את עצמו, אם הוא עובד את ד', לשם החוויה, זה לא לשם הווי',ה זה לשם חוויה, א"א דבר כזה.
 +
 +
זה אסור? לא אמרנו שזה אסור. אך ביום נוכת המקדש, א"א דבר כזה. לא באותו יום. גם עכשיו כשמשה רבינו כורת ברית, א"א דבר כזה, כאילו זה הדבר העליון. גם בספר התניא, מי שעובד את ד' בשביל דבקות בד', זה לא לשמה, כי אני רוצה שתהיה לי דבקות בד'. נדב ואביהו הקריבו אש זרה, מה הבעיה? שד' לא ציווה. שפת אמת, לכן אומרים אשר קדשנו במצוותיו, אתה מקיים מצוות כדי להתקדש? לא כי הוא ציוונו. בוודאי אתה מתקדש, אך אם אתה מקיים לשם כך את המצוות אתה לא עובד את ד' אלא את הקדוש, את עצמיך. הם עובדים את עצמם. אני אוכל ושותה איזה נחמד זה.
 +
 +
כמו שהיו יהודים בגרמניה ראו שיש להם משרתת גויה, שמלמלה אחרי האוכל, שאלו אותה מה את אומרת?  המצאתי תפילה כמוכם, מה? בטני הקטן שמח שמח כל מה שאני אוכל זה בשבילך. זה לא ברכת המזון, אמנם זה מתחיל כך על המזון, על הארץ ועל המזון עולה ירושלים אמן. כמו שאדם אוכל אולכ טעים, שותה מיץ טעים, שותה דבר ד' רואה את ד' טעים. ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו. זה היה בשבילם כמו לאכול  ולשתות.
 +
 +
כתוב באורות התורה, מי שלומד תורה גם כדי לשמוח. אך זה גם. בוודאי פקודי ד' משמחי לב. זה עבודת ד' וזה משמח לב. השאלה היא מה העיקר ומה ה"גם". אתה לומד תורה כי זה נחמד, וזה גם מצווה. או לא, לומד תורה כי זה מצווה וזה גם נחמד. אז מה אתה? מגמגם. גם וגם. זה הקדמת אגלי טל, מי שלא לומד תורה מתוך שמחה זה לא חודר לתוך הלב. צריך ללמוד מתוך שמחה. אך זה לא המניע הראשי, אף על פי שגם מי שלא מתוך המניע הראשי וזה לא לשמה, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך אל תשקר כשאתה עושה לא לשמה ומרמה את עצמיך שזה לשמה. אך אם אתה יודע ורוצה להשתפר זה בסדר. גם.
 +
 +
לכן ויאכלו וישתו זה טעים, אמנם הרבה פעמים אנו מסיבירים, ספר אורות התשובה מלא בזה, זה עונג זה שמחה מל אמלא. אבל זה לא המדרגה העליונה. זה פרוזדור, להתקדם. או זה סילוק קושיא. כלומר איך אפשר לעשות תשובה, זה לא אפשרי לעשות תשובה אם זה עצוב, זה לא עצוב, סילוק המונע. התושבה זה נעים מאוד, אך צריך לעשות בשביל רבש"ע. יצאנו מפרשת יתרו, מתן תורה, משפטים , ובסוף הפרשה, חזרנו לדביקות ד'. תשוקה לד'. כדי לעבוד את ד', לא בגלל סיבות אחרות.
 +
 +
סנדוויץ, ד' מתגלה בהר סיני, ה' מתגלה פה, ובאמצע פרשת משפטים. יש גם פרשת משפים לפני תמתן תורה משה שופט את העם. לגויים יש מידות טובות, ואנו אותם המידות אך אנו לעילא ולעילא. ומה שמשה שפט נצטווינו במרה, החלק הזה של המשפטים ניצווינו במרה, אחרת מה יהיה?  יש מחלוקת על כסף מה עושים? חכו. מה חכו? גם זה מן השמים. זה אלוקי.
 +
 +
אם אדם הוא מקריב קרבנות ושמח וכו'. כי הוא מרגיש הרגשה כזאת, עדיין יש שם 'אני'. האני של האדם נימצא שם וחוצץ בפני רבש"ע. הוא מה שאמרתי, בקרובי אקדש, נדב ואביהו, זה יום הקמת המשכן. יום הקמת המשכן, זה חייב להיות כולו לד'. כולו לד' לבדו.
 +
 +
א"כ זה מיצוי החשבון, שכל מה שאנחנו זה בשביל רבשע.
 +
 +
קושיא, מסל"ש "האדם ניברא כדי להתענג על ד'" להתענג על ד'? מסביר הרב קוק באורות הקודש ג', אנו קוראים את הדברים הללו ואנחנו מזדעזעים מהאקואיסמוס, מהאנוכיות הזאת. הרב קוק כמעט מתעלף מהדברים הללו, ומסביר. מה מסביר? 7 תירוצים, זה לא דרכו של הרב קוק לתת 7 תירוצים. 1,2,3. הקושיא כ"כ חזקה, מה להתענג על ד'? אז הוא צריך להסביר מהרבה  צדדים. להתענג על ד' זה עבודת ד' זה ציווי אלוקי רצון ד', מסביר מכמה צדדים. .
 +
 +
**
 
[[קטגוריה:פרשת השבוע]]
 
[[קטגוריה:פרשת השבוע]]

גרסה אחרונה מ־12:19, 12 במאי 2015

מהו ההבדל בין החוקים והמצוות של עם ישראל לחוקים והמוסריות של הגויים? מדוע אסור ללכת לבית דין של גויים גם אם הם פוסקים כמו ישראל?

שיעור שהועבר בתאריך: כג שבט התשע"ה

שיכתוב השיעור:

"ואלה המשפטים", אלה- פוסל את הראשונות, זה נושא אחר. ואלה – מוסיף על הראשונות, כלומר זה המשך. רשי שם. מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". וודאי מסיני, אלא מה? כל התורה מסיני. מדוע צריך לומר את זה פה? וכן צריך לשאול זאת על המשנה, משה קיבל תורה מסיני וכו'.. מה רק זה מסיני? כל התורה שבע"פ זה מסיני. כמו שכתוב בהקדמה למשנה תורה. התורה והמצווה. התורה- תורה שבכת, והמצווה – תורה שבע"פ. אז למה דווקא בפרקי אבות כתוב משה קבל תורה מסיני. מסביר רע"ב שם- כי גם הגויים כתבו ספרי מוסר, וספרי מידות וגם ספרים יפים, וגם הרמב"ם לפעמים מצטט, וחובת הלבבות מצטט. אז הייתה חושב שבזה אין הבדל, הם כתבו ספרי מדות, והם כתבו ספרי מידות. לא, ספרי המידות שלהם אנושיים ושלנו זה אלוקי.

כך גם כאן, גם הגויים יש להם חוקים ומשפטים, יש חוק אנגלי, יש חוק עותמני, ויש חוק ישראלי. לא. זה מסיני. שור שנגח את הפרה, שנים אוחזים, מתה מחמת מלאכה. כל זה מסיני.

מעשה בפרופסור גוי, בברלין שאמר לרב ויידר, ראש הסמינר לרבנים ומחבר שו"ת שירדי, אש, אמר לו, אתם היהודים אשמים שיש אנטישמים, מדוע? כי נגיד שיש חתונה, אתם תקבלו לעדות מלך אוסטריה? לא. וינקל'ה הנדלר שלא יודע לקרוא יכול? כן. אם כן אתם אומרים שסנדלר יותר גדול ממלך אוסטריה. אמר הרב ויידר, עד שאתה שואל את זה, תגיד אם יש 9 יהודים לא יצרפו למניין את מלך אוסטריה. מה פה התירוץ? מה ההסבר? הוא הוסיף שמן למדורה, אלא שזה חוק יהודי. העדות זה עניין רוחני, זה עניין משפטי, ובעניין משפטי אין הבדל. הוא אמר לא, אצלנו זה עניין דתי, כל המשפטים כל דיני ממונות זה עניין דתי. וכשאנו לומדים בישיבה אנו לומדים בב"מ אנו לומדים דת, זה אלוקי.

יתר על כן, אסור ללכת לערכאות של גויים. מביא רשי, "אפילו אם דיניהם כדינינו" אפילו אם פוסקים אתו הדבר. מה אכפת לך אם פוסקים אותו הדבר? כי זה לא אותו מניע "אל תביאהו בערכאות שלהם שהמביא.. מחלל את ד' ומייקר שם ע"ז להחשיבה שנאמר כי לא כצורינו צורם.. פלילים.. ". אולי במקרה יש אותו פסק אך זה לא אותו מניע.

אך מה זה המניע שלהם? ניקמתי, להעניש, שיהיה סדר. אבל אצלינו זה אלוקי, ויאמר משה לחותנו, יתרו, כי יבוא אלי העם לדרוש אלוהים" לדרוש אלוהים, זה לדרוש אלוהים תרגום: למיתבע אולפן לקדם ד', לדרוש לימוד לפני ד'. רשי- כתרגומו לשאול תלמוד מפי הגבורה" כשהם באים לדרוש אלוהים "כי יהיה להם ... ואת תורותיו" לדון דין תורה, זה לדרוש את האלוהים. כי זה מה שאמר רבש"G, כי התורה היא לא רק בשמים, היא בארץ. אחד הוא אלוהינו בשמים ובארץ.

ביאור הגרא על שיר השירים, הגויים נשמתם מהשמים, ואנחנו נישמתינו מן השמים ומן הארץ. לנתיבות ישראל קלא מאמר שנקרא עמדתינו ועקרונותיה (הרשימה המאוחדת בבחירות הציבוריות להנהגת מדינתינו תשט) מה זה רשימה מאוחדת? חרדים ולאומיים דתיים יחד. מה צריך להיות המצע של המפלגה הזאת? אחרי שהוא מברר עקרונות, הוא מביא שלוש נקודות ואחת מהן: מתוך אחיזת המציאות.. על אחת כמה וכמה.. החברתיים.. באופיה של האומה המשפטים אשר תשים לפניהם..נקראים בשם אלוהים.. לפני האלוהים יבוא דבר שניהם.. כמו חירוף וגידוף.. עליו השלום(זה הרמבם) לאלוהים הוא (מהרל).. דעהו נחלת הכלל.. קודש הקדשים לישראל.. ושוב אותה מינות (הנצרות, כי אמרו שהכסף לא משנה).. האלוקי (תנו לשמים את אשר לשמים ותנו לקיסר את אשר לקיסר. זה לא רבש"ע)" גם פרקי אבות, זה מידות, נכון ולפעמים מידות טובות, אך זה לא אותו המניע. כי הרבה פעמים יש דברים שכתובים התורה, ואהבת לרעך כמוך אני ד'" זה חלק מאני ד'. והרבה מצוות חברתיות כתוב אני ד'. "המוסר של קודש הוא שטחי" (אורות הקודש א) הוא תועלתי, מוסרי וכו', הוא לא עומד מול התפרצות מוסרית. אך מהוסר שלנו המידות הטובות זה אלוקי. שמונה פרקים 4 פרקים ראשונים מידות טובות. אח"כ זה מוסר התנהגותי, לא קיצוני זה לא קיצוני זה. 4 פרקים אח"כ מוסר התכוונתי, למה יש לך מידות טובת, אל תגיד אני לא אוכל חזיר כי זה מגעי לוכו' לא, תגיד זה לא מגעיל, היום החזיר לא מגעיל, מוכרים בחנויות, יפה אסטתי, מטופל, נקי וכו' אלא תגיד אפשי ואפשי הוא נקי ויפה, בריאותי, ויפה, פעם היו לחזיר מחלות, אך עכשיו זה יפה ולמרות זאת מה אעשה ואבי גזר עלי.

ר' עקיבה אמר שנים אוחזים בטלית.. הקב"ה יגידו יחלוקו. על פי שנים עדים יקום דבר, חקירה האם עדים זה בירור, כלומר האם מכיון ששני עדים אמרו שזה ככה אז זה ככה (הנתיבות) אך ר' שמעון שקופ אומר זה הנהגה, ד' קבע שעל פי שנים עדים יקום דבר. ככה זה. כמו שיש שקרן אחד יכולים להיות שני שקרנים. יש הרבה שקרנים.

רמבם יסודי התורה פח הג: אם עמד נביא ועשה אותו ומופתים גדולים מאמינים לו [למה? אז מה? אולי זה טריק או פטנט? עובדה שבא משה רבינו עשה אותו ומופתים ולא האמנו לו. אז מדוע אם יעשה נאמין לו? כי משה רבינו אמר:] נימצאת... אלא מפני המצווה. אם נתן אות אליו תשמעון [כי אות אפשר לזייף, אומר הרמב"ם אפשר בכישוף אפשר בלהט] כמו שציוונו לחתוך הדבר על פי שני עדים, אף על פי שאין אנו יודעים אם אמת העידו אם שקר [אמנם הסיכוי לא כ"כ גדול ודיינים יודעים לחקור, אך אפשרי] כך אנו מצווים.. להט.. לפיכך... אם עמד נביא... להכיחש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו [אף על פי שעשה אותו ומופתים] למה הדבר דומה? .. שקר [באים שני עדים אומרים שזה כשר, אך אני יודע שזה לא כשר. זה לא יעזור]

אמר לי רב אחד התגלה לו בחלום רב אחר ואמר לו שצריך להצביע בעד מפלגה פלונית, להאמין? לא. אז מה אם הוא בא בחלום, אז מה? אם היה כתוב בתורה ויאמר ד' אל משה דבר אל בני ישראל וכי יבוא רב בחלום לרב ויאמר לו הצבע תצביע בעד מפלגה זאת, אז משה רבינו אמר. הקב"ה לא אמר. ואם רב עושה אותו ומופטים זה אומר שהוא צודק? לא, אולי זה בכישוף או בלהט. זה לא אומר. אם רב יעשה אותו ומופתים אני שומע. אפילו כתוב להיפך תנורו של עכנאי.. אמר ר' יהושוע אז מה. אמר הקב"ה יפה שאמרת אז מה.

מעשה באדם שהלך לשוק, אמר אני מחפש ארבע בריונים, הגיעו, שילם להם, בלי שאלות, לכו לשכור לי סוס, תעלו אותו אלי לבית שלי בקומה הרביעית, מעלים, שימו באמבטיה, שאלו למה, אמרתי בלי לשאול, שואלים, אז בלי כסף, בסדר. יש לי חבר אני מספר לו בדיחות והוא במקום לצחוק אומר כל הזמן אז מה אז מה, וזה מעצבן, אני יגיד לו לך לטול ידיים הוא יגיד לי יש לך סוס באמבטיה אני יגיד לו אז מה.

רואים בפירוש ברמב"ם שהעדים זה לא בירור, אולי הם משקרים, אז כיצד מוציאים כסף? כי הקב"ה גזר. מדוע הוא גזר? כי אם לא זה ישתיק את כל המסחר. אך אולי יצא עוול, בסדר, כך ד' גזר, ו99 אחוז זה נכון. וגם נביא, אולי זה נביא שקר בסדר וכו'.

בכל מקרה זה מסביר את החקריה, זה בירור, ור' שמעון שקופ אומר שזה הנהגה, כך רבש"ע ציווה. ולכן המשפטים שלנו זה לא אנושי, זה אלוקי. אך לא תגנוב זה אנושי, יכול להיות, אך אנו זה בגלל האלוקי, יש גם הבדלים, מה מות רלגנוב מה אסור, אך גם מה שאסור לגנוב שכן מוידם שאסור לגנוב, לנו אסור לגנוב כי בעשרת הדברות כתוב לא תגנוב, 5 דיברות בין אדם לד', אם מצרפים כיבוד הורים ו5 בין אדם לחבירו, אך גם הם בין אדם לד'. כל מי שעושה עבירה בין אדם לחבירו עושה עבירה בין אדם לד', וכן להיפך. הרי היה פילוסוף אחד שפתאום התעורר כי הפילוסוף האנגלי יורק אמר מדוע להיות מוסרי? זה הסכמה חברתית אחרת יוכלו זה את זה, זה לשמירת החברה. פתאום התעורר ואמר לא, חייבים, אסור לגנוב. אך למה? תביא נימוקים. אז הוא המציא מה שניקרא הצו המוחלט האינטרטיב הקטגורי שכל דבר שאתה רוצה לעשות ואת המתלבט תחשוב אם הוא יכול להיות כללי, המוסרי זה הכללי, אם יכול להיות שכולם יעשו זה טוב ואם לא לא. אמר הפילוסופ שופנהאורר, אתה עובד עלי? אמר משל יפה, על איש שהלך לנשף מסיכות, פגש שם אישה מעניינת ודיבר איתה עד חצות, סוף סוף אחת שאפשר לפתוח איתה את הלב, לא כמו אישתו שבבית אשת מדנים קודרת קלפתע ובחצות כשהורידו את המסיכות הוא ראה שזה אישתו, כי להשתכנש זה לא חוכמה, החוכמה זה כל יום. הנימשל שווה, אתה מביא כל מיני הסברים פילוסופיים שאתה מאמין בד' וכו' אתה מנסה להסביר דברים בפילוסיפם דברים שד' אמר.

לכן גם הדברות האחרות זה מד', הכל זה מרבש"ע. וכרשי מסביר, כל זה ברש"י הראשוון. הסנהדרין נגזר מהמקדש. הוא חלק מדבר ד'. על פי זה אפשר להבין.

קושיא: שאל הראבע והרמבן ר' אברבנל. כי תקנה עבד עברי, מדוע מתחילים בזה? מי קונה עבד עיברי? אח"כ יש דברים מציאותיים מכה איש, גונב איש, כי ינצו אנשים כי יגרשו וכו'. כי יקנה עבד עברי והוא לא רוצה לצאת לחופשי, זה נדיר וגם לא יפה. עבד, לא מכובד, ובכלל למה תקנה עבד עברי, היכן יש שוק עבדים? מסביר רשי נמכר בגניבתו, הוא גנב ואין לו כסף לשלם, נמכר בידי בי"ד. איזה מין בן אדם, גנבים, זה הדבר הראשון שמצאת לעסוק בו? זו קושיית הראשונים. תירץ ר' ישראל סלנטר: אדם יש לו שני בנים, אחד כולו מחמדים, לומד בעטרת כהנים, חיכו מחמדים, עסוק כל היום בלימודים, כל היום מקבל ומקיים מד' ציווים. והשני זרוק ברחוב, לבוש כמו איזה זרוק, לא לומד לא בא לבית הכנסת, מדי פעם גונב איזה קוקה קולה. למי האבא צריך האבא לדאוג יותר? לשני. הראשון הכל מסודר, הכל מסתדר, הוא בא לערב הורים בישביה תיכונית, משעמם, כולם אומרים לו הוא תלמיד טוב. משעמם. והשני לא משעמם, יום אחד באים מהמשטרה, יום שני מהרווחה, שיום שלישי השכן ששבר לו את כל החלונות. לא משעמם. צריך לטפל בו, אם זה בנו. לכן יצחק אוהב את עשו. ואת יעקב? פשיטא. אך את עשו הוא מקרב, הוא רואה מה קורה איתו. ולכן יש דאגה, זו דאגה רוחנית, יש גנב, מה עושים עם גנב שמים בבית הסוהר. קודם הוא גנב בקבוקים, כלומר החזיר בקבוקים לקבל את הפיקדון, הגיע לבית הסוהר, פוגש חברה בקיאים לגנבות, מגיע בתור שבוש לגנבות,יוצא שיעור א', ואז עולה ועעולה, במדרגות השדידה, בסוף רב ראשי של המאפיה, אח"כ נעשה רוצח וכן הלאה. כך עושים כדי להיפתר ממנו. כמו הספר עלובי החיים, שכתב ויקטור הוגו, עם הקדמה, כל זמן שיש סבל ועוול בעולם הספר הזה שלי עדיין יהיה רלוונטי, כי ילד שגנב לחם כי אמא שלו הייתה רעבה כשחוזר אף אחד לא רוצה אותו, כי הוא גנב, לא רוצים לקבל אותו, לאן זה יגרור אותו.

לכן בהתחלה עבד עברי משפחה אומנת, ושש שנים יעבוד, ובשביעי תצא לחופשי ולא תרדה בו בפרך, וחי עמך. כלומר אם יש לך רק שמיכה אחת למי נותן? לו. אך אין הלכה כזאת? אני חייב לעשות חסד לאחרים, כפי יכולתי, אני לא חייב לתת שמיכה אם לי לא, אז למה פה כן? כי רבש"ע אמר. אתה צריך לכבד אותו ולאהוב אותו וכתוב כל הזמן אחיך אחיך, לכן דווקא מתחילים בדבר הזה. הדאגה שזה האהבה והדאגה למי ששולי, כי זה ספר אלוקי. ספר אנושי נזרוק אותו, נחנך, כפייה במחנה עבודת כפייה. זה ספר אלוקי.

עין תחת עין, ממון, כסף. כן אמר הגרא, עין – האותיות תחת עין, כסף. וויכוחים עם הצדוקים ועם הקראים, אז מדוע לא כתוב איש כי יכה את חברו כסף ישלם תחת העין? מדוע עין תחת עין? רמבם, ראב"ע, ועוד: זה כופר. צריך להוציא לך עין, אך התורה רחמה עליך, תשלם כופר. לא תקחו כופר לנפש, זה ההוכחה, לנפש לא לוקחים כופר. אדם חייב מיתה, אומרת האלמנה מה יצא לי מכך השוהא ימות שישלם לי כדי שאשתקם, לא מות יומת. אך שור שנגח את האיש, כופר יושת עליו. כי זה לא אדם הרג אלא השור. וגם פה, עין תחת עין, זה כופר. לא תקחו כופר לנפש, לא כתוב לא תקחו כופר, אלא אל תקחו כופר לנפש. בניזק שיימינן או במזיק שיימינן. צריך לשלם עין של הניזק או של המזיק. של הניזק, מה שקלקל שישלמו. לא, מה שהזיק, הוא צריך לשלם את העין שלו. אז זה כופר.

אם כן למה לא כתוב בתורה איש כי יכה את חבירו כופר ישלם? כי זו האמת האלוקית המוחלטת, בבחינה חברתית יותר נח לשלם. בוודאי נוציא לו עין אז מה השני מרוויח, הוציא לו עין ויתנו לו את העין של חבירו?! יתנו לו כסף זה יפצה אותו שיוכל להסתדר. זה אלוקי. אל תחשוב שזה חברתי, צריך דדוקא בבחינה אלוקית.

המהר"ל אומר, יש פסוק, וחז"ל מסבירים אותו לא לפי פשטו, אז למה לא כתוב ישירות כמו חזל? כי העומק הרזי הוא כמו שכתוב בתורה. דוגמא: ייבום, הילד שיוולד יקרא עלש ם המת. לא אומרים חזל, אם המת קראו לו יענקל לא חייבים לקרוא לו כך. זו לא הכוונה. אז מדוע נכתב כך? מסביר הר' אברבנל, כי באמת נשמתו של האבא היא שמופיע אצל הילד, כי הוא מת. אז הוא מפיע אצל הילד. והילד הוא שלושת רבעי אבא. א' זה אשתו של האבא, וזה אח, שלושת רבעי, הוא דומה לאבא. דומה לאבא ולאמא. כלומר הוא באמת על שמו לפי הסודות הנעלמים, סוד הייבום.

או במילים פשוטות יותר. התורה לא מתחילה בפרשת בא. כך ברשי הראשון, התורה הייתה צריכה להתחיל בהחודש הזה לכם, מדוע מתחיל בבראשית? להסביר שד' ברא את העולם. ספר בראשית זה ענייני אמונה ענייני דבקות בד'. החוקים והמשפטים זה לא רק דברים חברתיים אלא הם מתחילים בדבקות בד'. עם אמונה בד' עם בראשית ברא אלוקים את השמםי ואת הארץ ומתוך כך זה מתגלה במצוות. כל המשפטים.

דברנו על כך שיש משפטים, עבד עברי, עין תחת עין, ובסוף ויאכלו וישתו, אצילי בני ישראל. ואל אצילי בני ישראל לא שלח את ידו, ויחזו את האלוהים ויחזו וישתו. למה לא שלח את ידו? אונקלוס ולרברבי לא אבא נזקא- לא נגרם נזק. דחזו דיקרא דה'. ראו את כבוד ד'. והיו שמחים בקורבנותיהם ויתקבלו ברעוא, התקבלו ברצון. כאילו אכלת ושתא. רשי- אל אצילי לא שלח את ידו- מכלל שהיה ראוי להשתלח בהם יד.

מה היו צריכים להענש? רשי מסביר, פירוש ע"פ תנחומא, ואונקלוס לא תרגם כן. אך אנו נסביר את אונקלוס. הם הקריבו קרבנות והיו שמחים שה' קיבל את הקורנות כאילו אכלו ושתו. ולכן היו צריכים להענש. אז מדוע לא נענשו? כדי לא לקלקל. נתחייבו מיתה אלא שלא רצה לערבב.. נדב ואביהו וכו'.

כלומר נדבר ואביהו זה אותה עבירה כמו פה. מה העבירה? ראו את ד' והיו שמחים כאילו אכלו ושתו. אז מה הבעיה? זה נחמד מאוד? אך אתה לא עובד את ד' כדי שיהיה לך נחמד מאוד, אתה עובד את ד' כדי לעבוד את ד'. זה באמת נחמד מאוד, אך זו לא המטרה. אם אדם עובד את ד' כדי שיהיה לו נ חמד, הוא לא עובד את ד' הוא עובד את עצמו, אם הוא עובד את ד', לשם החוויה, זה לא לשם הווי',ה זה לשם חוויה, א"א דבר כזה.

זה אסור? לא אמרנו שזה אסור. אך ביום נוכת המקדש, א"א דבר כזה. לא באותו יום. גם עכשיו כשמשה רבינו כורת ברית, א"א דבר כזה, כאילו זה הדבר העליון. גם בספר התניא, מי שעובד את ד' בשביל דבקות בד', זה לא לשמה, כי אני רוצה שתהיה לי דבקות בד'. נדב ואביהו הקריבו אש זרה, מה הבעיה? שד' לא ציווה. שפת אמת, לכן אומרים אשר קדשנו במצוותיו, אתה מקיים מצוות כדי להתקדש? לא כי הוא ציוונו. בוודאי אתה מתקדש, אך אם אתה מקיים לשם כך את המצוות אתה לא עובד את ד' אלא את הקדוש, את עצמיך. הם עובדים את עצמם. אני אוכל ושותה איזה נחמד זה.

כמו שהיו יהודים בגרמניה ראו שיש להם משרתת גויה, שמלמלה אחרי האוכל, שאלו אותה מה את אומרת? המצאתי תפילה כמוכם, מה? בטני הקטן שמח שמח כל מה שאני אוכל זה בשבילך. זה לא ברכת המזון, אמנם זה מתחיל כך על המזון, על הארץ ועל המזון עולה ירושלים אמן. כמו שאדם אוכל אולכ טעים, שותה מיץ טעים, שותה דבר ד' רואה את ד' טעים. ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו. זה היה בשבילם כמו לאכול ולשתות.

כתוב באורות התורה, מי שלומד תורה גם כדי לשמוח. אך זה גם. בוודאי פקודי ד' משמחי לב. זה עבודת ד' וזה משמח לב. השאלה היא מה העיקר ומה ה"גם". אתה לומד תורה כי זה נחמד, וזה גם מצווה. או לא, לומד תורה כי זה מצווה וזה גם נחמד. אז מה אתה? מגמגם. גם וגם. זה הקדמת אגלי טל, מי שלא לומד תורה מתוך שמחה זה לא חודר לתוך הלב. צריך ללמוד מתוך שמחה. אך זה לא המניע הראשי, אף על פי שגם מי שלא מתוך המניע הראשי וזה לא לשמה, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אך אל תשקר כשאתה עושה לא לשמה ומרמה את עצמיך שזה לשמה. אך אם אתה יודע ורוצה להשתפר זה בסדר. גם.

לכן ויאכלו וישתו זה טעים, אמנם הרבה פעמים אנו מסיבירים, ספר אורות התשובה מלא בזה, זה עונג זה שמחה מל אמלא. אבל זה לא המדרגה העליונה. זה פרוזדור, להתקדם. או זה סילוק קושיא. כלומר איך אפשר לעשות תשובה, זה לא אפשרי לעשות תשובה אם זה עצוב, זה לא עצוב, סילוק המונע. התושבה זה נעים מאוד, אך צריך לעשות בשביל רבש"ע. יצאנו מפרשת יתרו, מתן תורה, משפטים , ובסוף הפרשה, חזרנו לדביקות ד'. תשוקה לד'. כדי לעבוד את ד', לא בגלל סיבות אחרות.

סנדוויץ, ד' מתגלה בהר סיני, ה' מתגלה פה, ובאמצע פרשת משפטים. יש גם פרשת משפים לפני תמתן תורה משה שופט את העם. לגויים יש מידות טובות, ואנו אותם המידות אך אנו לעילא ולעילא. ומה שמשה שפט נצטווינו במרה, החלק הזה של המשפטים ניצווינו במרה, אחרת מה יהיה? יש מחלוקת על כסף מה עושים? חכו. מה חכו? גם זה מן השמים. זה אלוקי.

אם אדם הוא מקריב קרבנות ושמח וכו'. כי הוא מרגיש הרגשה כזאת, עדיין יש שם 'אני'. האני של האדם נימצא שם וחוצץ בפני רבש"ע. הוא מה שאמרתי, בקרובי אקדש, נדב ואביהו, זה יום הקמת המשכן. יום הקמת המשכן, זה חייב להיות כולו לד'. כולו לד' לבדו.

א"כ זה מיצוי החשבון, שכל מה שאנחנו זה בשביל רבשע.

קושיא, מסל"ש "האדם ניברא כדי להתענג על ד'" להתענג על ד'? מסביר הרב קוק באורות הקודש ג', אנו קוראים את הדברים הללו ואנחנו מזדעזעים מהאקואיסמוס, מהאנוכיות הזאת. הרב קוק כמעט מתעלף מהדברים הללו, ומסביר. מה מסביר? 7 תירוצים, זה לא דרכו של הרב קוק לתת 7 תירוצים. 1,2,3. הקושיא כ"כ חזקה, מה להתענג על ד'? אז הוא צריך להסביר מהרבה צדדים. להתענג על ד' זה עבודת ד' זה ציווי אלוקי רצון ד', מסביר מכמה צדדים. .