שיעורי הרב שלמה אבינר

משפחתיות ולאומיות

הגמרא במסכת שבת (כג' ב') שואלת: נר חנוכה או נר שבת – מה עדיף?

כלומר, אדם שבידו לקנות רק נר אחד לחנוכה שחל בשבת, האם יקנה נר לחנוכה משום אור הנס, או נר שבת משום שלום בית? (נר שבת גורם לשלום בית מכיון שבחושך אנשים נתקלים זה בזה ונכשלים בדרכם והדבר עלול לגרום למתיחות בין אנשי הבית).

תשובת הגמרא: נר שבת עדיף. כלומר, שלום הבית והמשפחה עדיף על פרסום הנס של ניצחון החשמונאים על היוונים. המשמעות הרחבה העולה מהלכה זו היא, שמשפחתיות קודמת ללאומיות. סיבת הדבר היא שהרי הבסיס לכל העוצמה הלאומית הוא השלום בין איש לאשתו.

העולם מלא מחלוקות. גם בתוך האומה רבים המאבקים בין הפלגים השונים, אפילו האחים החשמונאים אריסטובולוס והורקנוס נלחמו זה בזה. ממציאות זו נראה שאנו זקוקים לשלום בין הבריות כדי לחזק את האגד הלאומי. ראשית השלום הוא השלום בין איש לאשתו ועל בסיסו נבנה השלום הלאומי.

פעם אחת בחג החנוכה, אחרה אשתו של רבי נחומקה מהורדנא לשוב לביתה, ומחמת זה חיכה רבי נחומקה ולא הדליק נרות חנוכה.

כששאלו החפץ חיים, תלמידו, מדוע חיכה ולא הדליק, ענהו רבי נחומקה: "הנה מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת, יקנה נר שבת מפני שלום בית (שו"ע או"ח תרעח א) והלא ק"ו: במקום ביטול הדלקת נרות חנוכה אומרים שנר שבת עדיף משום שלום בית, אני שלא אבטל לגמרי הדלקת נרות חנוכה, אלא אדחה אותה, ודאי שכדאי לאחר את ההדלקה משום שלום בית".

אמנם הגרי"ש אלישיב מסביר שהנהגת רבי נחומקה היתה דווקא בחו"ל שמדליקים בתוך הבית ולכן יש לחשב חשבונות של שלום בית. אבל בארץ ישראל שמדליקים בחוץ, ההלכה שצריך להדליק קודם שתכלה רגל מן השוק היא מעיקר הדין, לכן יש בהדלקה מאוחרת בעיה בעצם המצוה, ואולי אם הדליק אח"כ לא יצא ידי חובה. לכן אין לעכב את ההדלקה בגלל פגיעה בשלום בית. כך אמר גם במקרה אחר, שנשאל לגבי אישה שמתעכבת בחזרתה מהעבודה ומבקשת שימתינו לה וידליקו נרות כשתחזור הביתה. השיב הגרי"ש אלישיב שלא מחכים, שהרי יכול להיות גם מקרה ש"תבקש ממנו לחכות לה עד לאחר עלות השחר" ותהיה כאן פגיעה בקיום המצווה (פניני חנוכה קעב-קעג). אך אנו אומרים שכאשר אחד מבני הזוג מאחר- מחכים לו (חוץ ממקרה שתיווצר בעיה הלכתית כיון שכבר אין עוברים ושבים). הרי מהכרעת הגמרא ש"נר שבת עדיף" ומהפשט של דברי רבי נחומקה מהורדנא, אנו יכולים ללמוד את עיקרון חשיבותה של המשפחתיות.

אן כן, רואים מכאן שאהבת איש ואשתו היא ההתחלה והיסוד לבניין האומה והיסוד לעבודת ד'.

כדי להקל על היווצרותה של אהבה יסודית זו שבין האיש והאישה, האדם בוחר בעצמו את בת-זוגו. משום כך אין הוא נושא אישה בילדותו, בנישואים כפויים, אלא בבגרותו, כשהוא בוחר באשתו בבחירה רצונית מבוגרת. יתרה מזו, הקדוש-ברוך-הוא יצר גם משיכה טבעית בין האיש לאישה. מסיבות אלו המאוהב מתהפך ונעשה אדם אחר, הוא נשרף מבפנים באהבה יוקדת לזו שבחר, ולאהבה זו כוח עצום. מתוך תנאיי התחלה כאלה, יש תקווה שאכן תשרה האהבה בין האיש לאישה במשך כל חיי הנישואים שלהם, והאהבה שבתא המשפחתי תתפשט בכל האומה ותתרומם לאהבת ד'.

• פורסם בשאילת שלמה 308