שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

משנה - לא לומדים כך!

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־22:07, 14 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == משנה - לא לומדים כך! == [הרב שלמה אבינר] השיטה החדשה ללמד משנה לילדים המכונה: "בונייך - רב...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

משנה - לא לומדים כך!

[הרב שלמה אבינר]


השיטה החדשה ללמד משנה לילדים המכונה: "בונייך - רבדים - ושיננתם - ודיברת בם", לא לנו היא, לא לנו. רחוקה היא. משנה לא לומדים כך!

וכיצד לומדים משנה? כיצד מבינים אותה באמת וכיצד מחבבים את לימודה על גדולים וקטנים כאחד? חייבים לומר שעצם השאלה מתמיהה: כאילו רק אתמול ניתנה לנו המשנה, ואנו עומדים חסרי אונים מול גילוי שמימי חדש. המשנה נמצאת לפנינו כמעט אלפיים שנה, ויש שיטה עמוקה, פנימית, חיה, ללימוד המשנה, שהיא - הגמרא. כן, הגמרא היא הפירוש של המשנה והיא העמקת אמת של משנה.

כמובן, ילד קטן אינו מסוגל עדיין ללמוד גמרא, ויש גם מבוגרים שמתקשים. לכן קמו ענקי עולם, ופירשו את המשנה על פי תמצית הגמרא, וזאת המסורת הקבועה בעם ישראל, אצל גדולים וקטנים, חובשי ספסלי בית המדרש ואנשים עובדים, גדולים וקטנים.

משה אמת ותורתו אמת, הגמרא אמת ותורתה אמת, מפרשי המשנה המסורתיים אמת, ותורתם אמת. הרי לפניך פירושים מופלאים על המשנה: רבינו עובדיה מברטנורא ותוספות יום טוב, כאשר הראשון דומה לרש"י על הגמרא כלומר פרשנות, והשני דומה לתוספות, כלומר בהעמקה דרך קושיא ותירוץ - ובשלב ראשון אפשר ללמוד "עיקר תוספות יום טוב". יש גם 'תפארת ישראל' שהוא פירוש מופלא, בהיר, מסודר ומעמיק וגם לו חלק פרשני וחלק למדני. גם הפירוש האחרון של הרב קהתי הוא עבודה גדולה ועצומה.

שיטת הרבדים שוללת את השימוש ברבינו עובדיה וברב קהתי ("הם מפרשים כסתמא של גמרא וזה משבש פשוטה של משנה. ישנם רק שני פירושים שאני מכיר לפי פשוטה של משנה וזה אלבק או לוי" קלטת 348). למשל, המעיין בחוברת 'משנה ותורת התנאים - מיומנויות למידה', ימצא שם שאלות מנחות הנוגעות להיסטוריה ולעריכה וכל מיני הסברים, ולא ציטוטים של רבנו עובדיה והרב קהתי ולא דברי חז"ל ורבותינו, ראשונים ואחרונים.

אכן, גם זו בעיה גדולה בשיטת 'רבדים - ושיננתם - ודיברת בם', שהיא עסוקה לא מעט בתבנית עריכתה של המשנה על חשבון התוכן. כלומר עסוקה בהבנת שכבות ורבדים, מתי התווסף כל חלק, על ידי מי ולמה.

הנה כמה דוגמאות מתוך אותה חוברת:

"מהו רובד במשנה? מדוע יש רבדים במשנה? כמה רבדים במשנה? איך בדרך כלל מזהים רובד במשנה? האם יש דרכים אחרות לזהות רובד? מהן?" (עמ' 86).

"מה ניתן ללמוד מקיומם של רבדים במשנה? לאחר שמזהים רובד נוסף במשנה, אילו שאלות יש לשאול על מנת לברר את הרקע של הרובד? על פי איזו סמכות הוסיפו החכמים בכל דור לפרש וליישם הלכות מוקדמות יותר?" (עמ' 87).

"אם מופיעים כמה רבדים במשנה, מה הדבר אומר לנו על הנושא הנידון ברבדים אלה? מה גורם לתוספת רבדים על נושא מסוים? אילו שאלות ניתן לשאול בין רובד לרובד שתעזורנה לנו להבין כל רובד את תרומתו לנושא הנדון?" (עמ' 94)

"תאר דיון דמיוני בין רבי לעוזריו על התועלת היחסית שבשמירת קבצים בצורתם המקורית לעומת הפרדתם לפי נושאים" (עמ' 51) ועוד.

אולי כל זה מעניין ויפה, אך אין זה עיקר, אין זו הדרך ללימוד המשנה. והוכחה ברורה לכך היא שבוודאי רבותינו הראשונים והאחרונים גם ידעו שיש שכבות ורבדים והזכירו זאת מדי פעם, ובכל זאת הם לא השתמשו בדרך זו כדי ללמד משנה או גמרא. האזכורים שלהם בנידון הם בטלים בששים ואפילו בטלים באלף. בתוך אלפיים דפי גמרא, פרשן יזכיר זאת רק פעם אחת!

ודאי יש מדרגות, בכל יש מדרגות. מדרגות בעם ישראל, מדרגות בארץ ישראל, מדרגות בתורה שבכתב ומדרגות בתורה שבעל פה, אבל הכל אחד! אלו מדרגות בתוך האחדות.

רבותינו הקדושים טרחו ועמלו להראות את המשנה או הגמרא כדבר אחדותי, כאשר המאחד הוא הסברא, הטעם, ההגיון הפנימי שחורז כאחד את כל הדורות.

וזה גם מה שנותן טעם ומתיקות ללימוד. כלומר, זאת התרופה לקשיים של ילדינו בלימוד המשנה: המתיקות שבטעם. ואנו אומרים שהעיקר הוא הסברא. "אגרא דשמעתתא סברא" (ברכות ו ב). רש"י: "שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר".

וכן יש בגמרא דעה: "אפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, הרי זה עם הארץ" (ברכות מז ב). הא כיצד? הרי הוא יודע את כל המקרא ואת כל המשנה! אלא שחסר לו שימוש תלמידי חכמים. רש"י: "היא הגמרא התלויה בסברא שהיו נותנים לדברי המשנה טעם. והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך, והיא דוגמת הגמרא שסידרו אמוראים" (ועיין רש"י מגילה כח ב. ערובין נד ב. ע"ז יט א. ועוד). ולכן שיטה שאינה לימוד טעם המשנה על פי גמרא, רבינו עובדיה והרב קהתי - לא לנו היא. ואנו נמשיך להתעמק יחד עם תלמידינו היקרים, ולחבב עליהם את המשנה, שהיא נשמת תורה שבעל פה.

וקיצרתי. והרוצה אריכות ימצא בפרק על שיטת הרבדים אשר בספרי הדל 'חיי עולם' (עמודים 171 - 227).

אך האמת חייבת להיאמר, שכל זה הוא דעתי האישית הדלה, שאינה מעלה ואינה מורידה, כי לא אני רשאי לקבוע בעניינים כאלה העומדים ברומו של עולם כשיטת לימוד משנה. זהו דבר שגדולי הדור והדורות צריכים לקבוע.

ככלל, כל שיטה חדשה בעבודת ד' צריכה הוכחות חזקות. איננו נגד חידושים, ואדרבא הביטוי חידוש הוא אצלנו תואר עליון, אך החדש חייב להיות מבוסס עמוק בישן. הישן, הוא ידוע ומוכר, והא הוכיח עצמו מאות שנים ובנה בישראל דורות מפוארים. החדש חייב להוכיח את עצמו, ובמיוחד שיטה חדשה בלימוד תורה לילדי ישראל חייבת לקבל את אישורם של גדולי ישראל. אמנם שיטת הרבדים טוענת שרבים גדולים תומכים בה, אך לא די באמירה סתמית אנונימית, ובמיוחד בנושא כה חמור. צריך לפרסם את שמותיהם של אותם גדולי ישראל וכן את מאמריהם ונימוקיהם כדי שיהיה אפשר לדון בהם ולברר ענייניהם. ובמיוחד שהרבה רבנים גדולים הביעו מורת רוח מן השיטה, והנה שמותיהם לפי סדר א' ב': הרב אברהם דב אוירבך, הרב מרדכי אליהו, הרב בקשי דורון, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב משה גנץ, הרב צפניה דרורי, הרב עקיבא הכרמי, הרב אשר זעליג וייס, הרב ש"י ויצמן , הרב יעקב יוסף, הרב עובדיה יוסף, הרב דוד חי הכהן, הרב דוב ליאור, הרב ישעיה מייטליס, הרב אביגדור נבנצל, הרב שלמה משה עמאר, הרב שלמה פישר, הרב שלום קליין, הרב יהושע רוזן, הרב עמיאל שטרנברג, הרב יצחק שילת (חוברת "ומתורתך לא נטיתי"), וגם הרב ליכטנשטיין (כפי ששמעתי).

לכן, אנו לא נסור מהמסורת החיה, ירושה לנו מאבותינו, אנו לא ניכנס לפולמוס, אנו נלמד משנה איך שהגמרא פירשה אותה. כך אנו שמחים בה וכך אנו מאמינים בה בכל לבנו ונפשנו.[