שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

משיח רחוק ממנו? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:57, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == מדוע עוד לא בא משיח? == [הרב שלמה אבינר] '''שאלה:''' כבר אלפי שנים אנחנו זועקים: "את צמח דוד ...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

מדוע עוד לא בא משיח?

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: כבר אלפי שנים אנחנו זועקים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" (תפילת שמונה עשרה). אך הוא טרם הגיע! שמא רחוק הוא? כדאי שנדע את התאריך האמתי כדי לחסוך לנו עגמת נפש. אומרים שעכשיו רק אתחלתא דגאולה, האם זה אומר שמשיח רחוק?


תשובה: חלילה! אנו מחכים לו "בכל יום שיבוא" (י"ג עיקרי אמונה, אחרי תפילת שחרית). אדם שנודר נדר להיות נזיר ביום שבן דוד בא, מיד הופך נזיר כי אולי המשיח יבוא היום (עירובין מג), כך נפסק להלכה. אנו מצפים לו היום, אך כמובן איננו יכולים להבטיח שיבוא היום. לכן, אם לא בא משיח היום, מתברר למפרע שהוא לא היה נזיר ולמחרת הוא נזיר, וכן הלאה (שם). אם כן, במה תלויה ביאת המשיח?

זאת כבר שאל רבי יהושע בן לוי את המשיח עצמו מתי יבוא. השיב: היום אתינא", היום אני בא, אך לא בא. הכיצד? אלא "היום, אם בקולו תשמעו" (סנהדרין צח א).

לכן מסביר המהר"ל על המשיח: "אף כי רחוק הוא, הרי הוא קרוב מצד התשובה... קרוב הוא מאד שהרי דבר זה שהוא ביאת המשיח, זמנו הוא כל יום ויום, כמו שאמרנו כי זמן ביאת הגואל זמנו כל יום ויום. ולכך, קראו ימות המשיח 'קרוב', כי מסוגל הגאולה לזה, שאין לה זמן מיוחד" (נצח ישראל פרק ס).

בכל זאת קשה, כי אם ביאת המשיח תלויה בתשובה של עם ישראל, כיצד יבוא היום? אין שאלה, כי אין הקדוש ברוך הוא תלוי בנו חלילה, ויד ד' לא תקצר להביא משיח היום, דרך נס, גם אם לא חזרנו בתשובה, לכן אנו מחכים לו יום יום , ואנו מתפללים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" (שמונה עשרה) ומתחננים לד' פעמים אין-ספור לגאול אותנו במהרה.

אך באשר לשאלה מדוע משיח עוד לא הגיע, התשובה בידינו, כפי שגם ביטאו אותה בדרך מליצית על יסוד הפסוק: "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם" (שמואל א כ כז). הנך רוצה לדעת מדוע לא בא בין ישי לא אתמול ולא היום? – מפני שאנשים רוצים אותו בשביל לחם!

הם אינם משתוקקים למשיח בשביל אידיאלים, בשביל עבודת ד', בשביל קידוש השם, בשביל רוממות וקדושה, אלא כדי לפתור את בעיותיהם הכלכליות, הבטחוניות והמעשיות, כאילו המשיח הוא מעין עובדת סוציאלית בכירה.

ודאי יש לנו בעיות. היום, יחסית, מעט מאוד. אבל במהלך הגלות היו לנו בעיות נוראות ואיומות: לחיות בארץ לא לנו, וגם משועבדים היינו, סבלנו עינויים, גירושים, רדיפות כלכליות והשפלות ורציחות ופוגרומים ורעב ועוני ושואה. היום בארצנו, אנו חיים יחסית בגן עדן. כמובן, הכל יחסי. יחסית לגן עדן, אין זה גן עדן. אבל יחסית למה שחזינו במשך אלפיים שנות גלות, זה גן עדן. לכן, קשה לנו לעתים לתפוס מה מובן המושג: צרות. בכל זאת עלינו להבין שבגלות, יהודים היו צועקים: "הבא כבר משיח שיפתור בעיותינו כי סובלים אנחנו. מהר מהר משיח אל הלחם!" היינו רעבים ללחם כפשוטו ומתנו מרעב כמשמעו, במיוחד ילדים קטנים.

אבל משיח הוא לאו דווקא "אל הלחם", כמו שכותב הרמב"ם בסיום הלכותיו על המשיח: "לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ושתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא" (הלכות מלכים יב ד). לא בשביל כלכלה ובטחון נתאוו למשיח, ומי שמתאווה עבור זה, מתאווה למשיח עבור עצמו ולא בשביל ריבונו של עולם, בשביל תורה, בשביל קידוש השם, בשביל השראת השכינה בעולם. הרי ריבונו של עולם לא ברא את העולם בשביל לחם, אלא מפני שהִתאווה שתהיה לו דירה בתחתונים. בשביל זה יבוא משיח ולאו דווקא כדי לפתור לנו בעיות.

ומה עם הבעיות? נפתור אותן לבדנו. בשביל זה צריך משיח?! בשביל לחם צריך משיח?! צריך חקלאות טובה ועבודה נמרצת. בשביל להגן עלינו מפני אויבינו צריך משיח?! צריך ללכת לצבא ולהילחם.

מי שמחכה למשיח בשביל זה, שמא הוא מעכב את ביאתו, שהרי כאשר יבוא, תהיה לאותו אדם אכזבה, כי אולי לא יביא לו המשיח לחם. הרי שמואל אומר: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות לד ב), כלומר גויים כבר לא ישלטו עלינו, שנאמר: "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" (דברים טו ב), כלומר עדיין יהיו עניים. וכי אין זו שערוריה? זו אכן בעיה נוראה שיש לפתור, אך יתכן שתופעה זו תהיה קיימת עם בוא המשיח, והוא לא יפתור אותה בנס, בהמציאו לחמניות יש מאין. "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו", כותב הרמב"ם (הלכות מלכים יא ג).

אלא אנחנו נפתור את בעיית הלחם, בכך שעשירים יחדלו לבזבז כסף על הבלים כגון בחתונות שעולות כפרנסת משפחה עניה לשנה שלמה. ב"ה יש די לחם בעולם, אך הוא מחולק שלא בצדק, ואין צורך במשיח כדי להצמיחו על העצים. כמובן, אנו מאמינים בנסים, אך אין זה קשור דווקא למשיח.

וכן המחכים למשיח כדי שיעשה שלום, גם הם עלולים להתאכזב, כי הרמב"ם מזכיר שהמשיח בראשית בואו יעסוק במלחמות: "...במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו" (רמב"ם הלכות מלכים וא א), "וילחם מלחמות ד'" (שם ד') "ונצח כל האומות שסביביו" (שם). כמובן, לבסוף יהיה שלום נצחי (שם יב ה). המשיח הוא שיביא את השלום העולמי על ידי כך שהוא יפרק את הנשק העולמי.

יש חושבים שהעולם הזה הוא גן שעשועים ושהמשיח יבוא לתקן כמה מתקנים לא תקינים. לא כן! עולמנו הוא עולם של עבודה, כפי שמוסבר בפרק ראשון של ספר מסילת ישרים, עולם של עבודת ד', והמשיח יבוא לרוממנו למדרגה יותר גבוהה של עבודת ד'. כאמור לעיל, בסוף, תבוא שלווה גדולה, "ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר " (שם יב ה). אבל זה לא יהיה בהתחלה, אלא בשלבים מתקדמים, "בימי המלך המשיח כשתתיישב מלכותו" (שם ג). בהתחלה, עלול להיות קשה, ולמשיח עצמו יהיה קשה (עיין לחם משנה שם יא ג).

אך גם השלווה הזאת, אינה אידיאל לעצמו, אלא אמצעי: "לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ד' בלבד" (שם יב ה).