שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

משיח בשנת תש"ס? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

משיח בשנת תש"ס?

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: שמעתי על רב גדול שכתב לפני הרבה שנים שהמשיח יבוא בשנת תש"ס. והנה, השנה מגיעה לקיצה ומשיח עוד לא בא?


תשובה: אף אחד אינו יודע מתי יבוא משיח, לא צדיקים ולא חכמים, לא מלאכים ולא נביאים. אפילו יעקב אבינו ביקש שריבונו של עולם יגלה לו, אך נסתם לו הקץ. עד כדי כך שחכמינו אמרו: "תיפח עצמן של מחשבי קיצים" (סנהדרין צז ב). וכן פסק גם רבנו הגדול הרמב"ם (הלכות מלכים יב ב). וכל כך למה? כי כאשר נכזבת אותה תקווה, נגרמים משברים באמונה.

אם כן למה כתב אותו צדיק גאון, רבי אברהם אזולאי, בעל "חסד לאברהם", על שנת תש"ס? שתי תשובות יש לדבר, שכל אחת עומדת לעצמה, ובכל זאת הן משלימות זו את זו.

התשובה הראשונה היא שהיתה כאן אפשרות ולא ודאות. כי סוף סוף אפשרות קיימת בכל יום, בדרך טבע או בדרך נס, "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואחכה לו בכל יום שיבוא" (י"ג עיקרי אמונה שאחרי התפילה).

התשובה השניה היא שאכן אירע דבר בשנה זו, גם אם איננו רואים זאת, ורק אחרי זמן מה יתברר לנו הדבר למפרע. כי הרי בסופו של דבר, אומרים חכמינו שבאותו תשעה באב, יום החורבן, נולד המשיח. אם כן איפה הוא? אלא שהוא הולך ומתגלה מיום ליום. וזהו תוכן הציפייה לישועה - להאמין שהישועה הולכת וצומחת מיום ליום, גם אם הדברים נראים אחרת, ועל זה אנו אומרים בתפילה: "ומצפים לישועה" (עולת ראיה שם). וכן אנו אומרים בתפילה: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".

שתי התשובות הן אחת, כי המשיח הולך וצומח. משל לאפרוח שנמצא בביצה בקן ציפור, כפי המשל של ספר הזוהר (מובא בספר אורות עמ' לא). האפרוח הולך ומתרקם, הוא יבקע כאשר יהיה מוכן, אלא שמבחוץ לא ניכר דבר, לכן אנו מצפים בכל רגע שייצא.

יש להיזהר מאוד מחשבונות משיחיים. בשנת ת"ח היו לנו הרבה צרות, גזרות חמליניצקי הרשע, והקוזקים רצחו במיתות אכזריות מאות אלפי יהודים. "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, - חכה לו" (סנהדרין צח א). אז פשטה שמועה שהישועה קרובה לבוא באותה שנה. ואף מצאו לזה סמך ב"מדרש הנעלם" שבספר הזוהר: "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, כשישתלם 'הזאת', שהיא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו" (זוהר תולדות קלט ב).

את התקווה הזאת ניצל אז משיח השקר שבתאי צבי, שם רשעים ירקב, סינוור את הלבבות שנמשכו אחריו בפזיזות, והפך את בית יעקב למדורת אש.

אף לקראת שנת ת"ר, כאשר צרות איומות ונוראות באו על יהודי רוסיה מידו של הצאר הצורר ניקולאי הראשון הרשע, פשטו שמועות ברוסיה ובפולין כי זו תהיה שנת גאולה וישועה. אף לזה מצאו סימוכין בספר הזוהר: "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון שערי דחכמתא (ובשש מאות שנה לאלף השישי ייפתחו שערי חכמה) וסימנך (בראשית ז יא): ובשנת שש מאות שנה לחיי נח…נבקעו כל מעיינות תהום רבה" (זהר וירא קיז א).

ראו חכמי ישראל כי אמונה זו שבשנת ת"ר תימלא הארץ דעה ויבוא משיח, הולכת וגואה, חששו מפני אכזבה ויאוש, והחליטו להשקיט את הרוחות. אחד מגדולי גאוני הדור, רבי יעקב גזונדהייט, רבה הראשי של ורשה, בראש השנה של שנת ת"ר, עלה על הבימה בבית מדרשו, אחז בתורה ונשבע בפני כל הקהל שבשנת ת"ר לא יבוא המשיח!

הגעגועים לביאת המשיח מיד, "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", טובים הם כאשר הם מצמיחים בנו מעשים טובים של תורה ותשובה, קדושה וטהרה, בניין הארץ ושיבת ציון, חיזוק המדינה והצבא, ולא כאשר הם מולידים תעתועי שווא.

והעיקר, את המשיח הננו מבקשים - לא למעננו, כדי שתהיה לנו שלווה גשמית או אפילו רוחנית, אלא למען קידוש שמו הגדול של ריבון העולם. "הושיענו ד' אלהינו וקבצנו מן הגוים, להודות לשם קדשך, להשתבח בתהילך". "וזכור לנו את ברית אבותינו והושיענו למען שמך". "והאר פניך על מקדשך השמם, למען ד'". "ועשה ואל תאחר, למענך אלהי, כי שמך נקרא על עירך ועל עמך". "הושיענו למען שמך". "צדקה עשה עמנו למען שמך". "עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר, עוררה גבורתך… לא למעננו אלא למענך פעל" (סליחות שני וחמישי אחרי תחנון, נוסח אשכנז).