שיעורי הרב שלמה אבינר

מרן הרב קוק היה מחזיר ספרים למקומם

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

מרן הרב קוק היה מצטט פתגם קדמונים: "אם תתנהג כמנהגי – תשיג כהשגתי" (שיחות הרב צבי יהודה 64 סעיף 14). כלומר כדי לקלוט תורתו של מישהו, צריך קודם ללכת בדרכיו ולנהוג כמידותיו הטובות. נדון, ציין רבנו הרב צבי יהודה אחת ממידותיו הטובות של מרן הרב: הוא אף פעם לא הטריח אדם להחזיר למקום את הספרים שהוא לקח (שם 16). כל ספר שלקח, תמיד החזיר למקומו ולא הטריח זולתו.

כך גם כתב רבנו הרב צבי יהודה על פתק בישיבה: מי שלוקח ספר של הישיבה ולא מחזיר, לא יהין עוד פעם להשתמש בספרים של הישיבה. זה תנאי. וזאת מכמה סיבות:

א. אכן הוא מטריח את הזולת – הוא מחפש את הספר, מבזבז זמן, מסתובב ומחפש ולבסוף אינו מוצא. גם הספרן הוא צריך לטרוח להחזיר ספרים, במקום לימוד תורה.

ב. ויש אמרו שיש בזה משום "לא תרדה בו בפרך". עבודת פרך של עבד היא עבודה יזומה שאינה חיונית. כאשר אדם עובד עבודה יצירתית וחשובה, הוא מרגיש סיפוק. אבל אם סתם עובד קשה ללא סיבה מוצדקת, הוא חש תסכול. כמובן, מן התורה דין זה נאמר רק בעבד, ולא באדם בן חורין שיש בידו לסרב, מכל מקום זו אותה סברא, יש בזה מעין "לא תרדה בו בפרך".

ג. יש בזה גם משום בזיון ספרי קודש, המונחים במקום לא מקום, נקרעים ומקלקלים (קל וחומר בישיבתנו, שבה בית המדרש הוא גם חדר אוכל). בספר חסידים כתוב שאחד הסימנים להכיר יראת שמים של אדם, הוא יחסו לספרי קודש.

זה הכלל, לפני שאדם לומד תורה, עליו להיות בעל מידות טובות, וכך זוכה גם לסייעתא דשמיא.

למעשה: ספר יש להחזיר מיד אחרי עיון בו, או לפחות בסוף הסדר. אבל אם זה עותק יחיד, בוודאי יש להחזיר מיד, כי אולי מישהו אחר יצטרך.

אם אדם מתיישב ללמוד ורואה ספרים שאחרים השאירו, הוא אינו חייב להחזירם, אמנם אם יחזיר, יעשה חסד לזולת. עם זאת, אם הם מונחים בביזיון, בוודאי שיש לו לטפל בדבר.

יש לאדם לשמוח מאוד על כל הזדמנות לתקן מידותיו הטובות, לעדן את אישיותיו, לכבד את הספרים, להתחשב בזולת, ולהודות לד' שנתן לנו הזדמנות זאת (ראה דומה לזה בס' לב אליהו ח"ג עמ' רעג).

• פורסם בשאילת שלמה 268