שיעורי הרב שלמה אבינר

אנו החלטנו על מרד הנוער הגדול. מי גדול? המרד או הנוער? אין הבדל, נוער שעושה מרד גדול הוא בעצמו גדול. ונוער גדול עושה מרד גדול.

אם כן, הורים יקרים, החלטנו למרוד. אין זה מרד נגדכם, אנו מכבדים אתכם ואוהבים אתכם, אלא זהו מרד נגד המסך הקטן והמבריק והמפתה והמשחית של הטלוויזיה, הווידאו והאינטרנט.

הורים יקרים, אמרתם לי שזה חשוב, שזה מתאים לאדם מודרני, שאין להתנתק מן המציאות; שלומדים שם דברים חדשים ומעניינים, שיש להיות פתוח לעולם החיים ולא להסתגר. הוספתם שזה גם מרגיע ממתחים.

תמיד הייתם מודעים שיש שם בעיה ושבוודאי אין לצפות על הכל. רק אמרתם שאין לברוח מן המערכה אלא להתמודד, להתגבר ולשלוט על עצמנו. כיניתם זאת "למידת צפייה מבוקרת" שיש ללמוד אותה. נימקתם דבריכם בכך שהרי מותר ללכת לרחוב אף על פי שאינו צנוע ושמצווה ללכת לצבא על אף היותו בעייתי מבחינות שונות.

אז אני הקטן אומר לכם: כל זה יפה מאד בתיאוריה אבל זה לא מציאותי. אנא אל תיעלבו. במציאות אני ואתם מסתכלים על דברים לא צנועים, שקר, לשון הרע, כפירה, ליצנות ומלא הבלים. כאשר כל אלה מופיעים איננו סוגרים את המכשיר ואיננו עוצמים עיניים.

אחרי צפייה כזאת, אני נגעל מעצמי, תמונות מכוערות מסתובבות לי בראש. כל פעם אני מבטיח לעצמי שלא אכשל יותר, אבל איני מצליח להתגבר על יצרי. כל פעם הפצע נפתח מחדש ומדמם.

הורים יקרים, אני לא מלאך, יש לי יצרים - וגם אתם אינכם מלאכים. כן, יש לי יצרים, וגם בלי לגרות אותם קשה לי אתם. אני מתבייש מעצמי, אני מרגיש טמא ומלוכלך, אני מרגיש מעוות. אם לא הייתי עצוב הייתי מתבדח: TV זה לא טבעי!

זה מפריע לי להתפלל, ללמוד תורה ולהתעלות. חושיי נעשים כהים וגסים לנוכח רצח ואונס. היחס שלי לאישה הופך ליחס אל חפץ ולא אל אדם. המסך הקטן והמגעיל מאכיל אותי המון שטויות ואוכל אותי מבפנים. ד' ירחם עלי. אבל אם אינכם מרחמים עלי, כיצד ד' ירחם עלי.

אלף פעמים החלטתי להיגמל אך איני מצליח. לכן אנא, הורי הטובים, עשו עמי חסד וזרקו את הטלוויזיה, הוידיאו והאינטרנט דרך החלון. ואם הכרחי שיהיה אינטרנט בשביל העבודה, אנא אינטרנט חסום, מורשת או רימון, עם דרגת החסימה הכי גבוהה שיש. אני יודע שזה קשה לכם, אבל לי קשה יותר ואני רק נער. אבל תחליטו אם אתם אוהבים אותי או לא. ואם כן, למה אתם מרעילים אותי יום יום ברעל נשמה. אנא חדלו!

זהו. החלטנו, אנו החבר'ה, לפתוח במאבק נגד המסך הקטן. התאגדנו יחד. אני לא לבד במערכה.