שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות לברכת "שנתן מחכמתו לבשר ודם" על איינשטיין- מאת הרב מרדכי ציון:

ומסופר בס' רבי יעקב (47-46): פעם ביקר בישיבת סלבודקה מתמטיקאי נודע, שלמד בצעירותו אצל ר' חיים ברסיקר בישיבת וולוז'ין. אדם זה עבד בשיתוף עם אלברט איינשטיין בפיתוח תיאוריית היחסיות. כאשר ביקר פעם בסלבודקה, שאל את ראש הישיבה, הג"ר משה מרדכי אפשטיין, שאתו למד ביחד לפני יותר משלושים שנה בוולוז'ין, אם קיים מישהו מבין תלמידי הישיבה המבין בפיזיקה. ר' משה מרדכי הציג את הג"ר יעקב קמנצקי בפניו. בעודם משוחחים, ניגשו אליהם מספר תלמידים ושאלו את המתמטיקאי, "מי היה גאון כביר יותר – ר' חיים או איינשטיין"? האורח השיב, שאילו זכה איינשטיין לכוח ההסברה שהיה לר' חיים, היה העולם כולו סוגד לו כאליל. בתשובתו זו, רמז שהוא סובר כי איינשטיין עלה על ר' חיים בגאונותו. אולם ר יעקב לא הניח לאמירה זו להתקבל בקרב קהל השומעים ללא ערעור, וטען לעומתו: "הרי אצל ר' חיים למדת בהיותך נער בן שמונה עשרה שנה, ואילו בתקופת עבודתך במחיצתן של איינשטיין היית מבוגר בן ארבעים, כיצד, אם כן, תוכל אתה להשוות בין השניים בהערכתך אותם"?...

וסיפר הרב יהודה צביון, תלמידו של הרוגאטשובר שיש התבטאותו המפורסמת של המשורר חיים נחמן ביאליק על הרוגאטשובר: "ממוחו אפשר היה לחצוב שני איינשטיינים". היו שאמרו שכשאר שמע זאת הרוגאטשובר, התבטא שמ"הפירורים עשו כמה ביאליקים". ואילו להבדעל האדמו"ר השפע חיים מצאנז מתוטט, כי כאשר שמע את ה'הגדרה' של ביאליק, הגיב: "לא מיניה ולא מקצתיה, אלף ראשים של אינשטיין, אינם ראש אחד של הרוגאטשובר" (כתב עת 'משפחה' מו' אדר א' תשע"ד).

וכשמת איינשטיין, העמידו את מוחו למחקר, אולי ישכילו למצא במבנה המח שלו את אותם המאפיינים המיוחדים שהובילו אותו לכשרונותיו הגדולים, ואמר הגאון ר' אהרן סולוביצ'יק שאין זה אלא אפיקורסות פשוטה, כי חכמה היא דבר רוחני והיא אינה תלויה כלל במבנה המח. החוקרים הנ"ל לאחר היגיעה בדקו ומצאו הרבה ורידים של דם במוחו, והשערת החוקרים היתה שכנראה מכוחם הוא ניחן בכשרונותיו המבורכים, אך המציאות טפחה על פניהם, כי יומיים אח"כ אחד מהכושים מעובדי הנקיון שבאונברסיטה, והציבו גם את מוחו למחקר, לדעת מדוע לא הרי זה כהרי זה, ולמרבה ההפתעה מצאו במוחו כמות מרשימה יותר של ורידים... ואכן מטבע שתקנו חכמים בתפלה הוא, "חננו מאתך דעה בינה והשכל", ועל זה עיקר תפילתנו (מגד גבעות עולם ח"ב עמ' כט-ל)