שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

עיין שו"ת אבני חפץ (סי' לו) לגאון רבי אהרן לעווין, ה'רישא רב', שכתב שבהיותו בעיר הנופש קארלסבאד, במסיבת רבנים ות"ח, דנו אם מברכים על שתיה דרך שפופרת, והוא פסק שכששותים דרך שפופרת א"צ לברך!

ונשאל הגרי"ש אלישיב אם אפשר לשתות ד' כוסות בליל הסדר של פסח עם קשית, והשיב: "היום זה דרך שתיה". ונשאל: האם זה דרך חירות? והשיב: "זה סתירה לחירות?". נשאל עוד: אדם חשוב לא ישתה עם קש? ואמר: "איני חושב שזה פוגם בחירות, אדרבה זה התפרקות כזאת, עכ"פ בדיעבד הוא ודאי יוצא". בהזדמנות אחרת אמר הגריש"א, שאם אין צורך לשתות בקש לא ישתו הד' כוסות בקש (משנת אי"ש עמ' לג).

והגר"א נבנצל כתב לי: "ראוי לשתותם מהר (בדרך הלצה אומר שדי לנו בארבע קושיות)". והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "העיקר תלוי בשלימות הכוס, וביין שלא יהיה פגום, כשו"ע (סי' קפב וסי' ערב), ובשתיה שתהא המלא לוגמיו, או רוב הכוס, ובבת אחת וכו', אבל צורת השתיה לא מבוארת, כגון למשל אם יכול לקחת היין שבכוס בכף ולשתות מהכף, לא מצאתי לע"ע (לעת עתה) שיהא אסור [ונפק"מ לחולה שצריך להשקותו בצורה כזו]. וא"כ מסתבר שגם בקש, דרך שתיה היא בכך כל השנה להרבה אנשים, אבל כמובן שהידור שישתה מהכוס עצמו בדרך נכבד בלי מציצת קש (כפסחים נז א), שכה"ג כרך ידיו בשיראי ונענש קשה מאוד ע"ז , אם כי לא דומה לגמרי".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "מבואר להדיא בפוסקים שאין לשתות ד' כוסות בקשית אלא צריך לשתות מכוס דוקא באופן שיכול לשתות בבת אחת כדי רביעית. ורק למי שקשה לשתות מכוס כמו זקן וכיוצ"ב יש מקום להקל".

והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס 'פסקי תשובות', כתב לי: "ע' סי' תע"ב סעי' ט' שצריך לכתחילה שתי' בבת אחת וזה אי אפשר בקשית, אם כי בדיעבד יצא ידי חובתו כל שתי' בתוך זמן שיעור אכילת פרס [2-4 דקות]".

והג"ר שמאי קהת הכוהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "אם יכול לשתות רביעית בפעם אחת".

והג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "נראה לענ"ד שיצא ידי חובתו בשתיית ארבע כוסות על ידי 'קש', אולם צריך לשתות תוך כדי אכילת פרס, ולכן עדיף שיקח 'קש רחב' שיוכל לשתות במהירות. וע"ע משכ"ב ידידי הגאון רבי משה פריד שליט"א, בבטאון הנפלא 'וישמע משה', גליון ט"ו, פרשת מצורע תשע"ד, (סימן ג'), ודו"ק. וכמובן למי שיש צורך בכך, אולם סתם אדם ישתה כרגיל כנהוג בכל הדורות. ולאדם זה שצריך לשתות על ידי 'קש', הייתי מציע שיכוון הפסוק בפרשת שמות: 'לקושש קש לתבן', ועתה ניצל משיעבוד זה, ויכול לשתות יין בהסיבה כבן חורין על ידי 'קש'...".

ומובא שם בעלון וישמע משה שהגאון הגדול רבי חיים קניבסקי ענה: אפשר לצאת ידי חובה באופן כזה, אבל יותר טוב לשתות כרגיל.

ואילו הגאון רבי שלמה זלמן אולמן (רב של קהילות יעקב בבני ברק וחבר בבית דינו של הגר"נ קרליץ) אמר דאין לעשות כן אלא בשעת הדחק ממש, דהנה הרמ"א בהלכות פסח (תעב ט) כותב: וצריך לשתות השיעור שלא בהפסק גדול בנתיים. וכתב המ"ב (ס"ק לד): דהיינו שלא ישהה בשתיית רוב הכוס יותר מכדי אכילת פרס כו', ולכתחלה יש ליזהר שלא לשהות בשתיית רוב הכוס יותר מכדי שתיית רביעית לחוש לדעה ראשונה המבואר בסימן תרי"ב, ע"ש. ומכיון שבשתיה בקש אי אפשר לשתות רביעית בכדי שתית רביעית, א"כ לא יצא ידי חובתו אלא להדעות שיוצאים בכדי אכילת פרס. אמנם הגאון רבי יעקב מאיר שטרן (מו”צ בבית דינו של מרן הגר”ש ואזנר וחבר הבד”ץ דקהלת ויז'ניץ) חילק בין כוס רגילה שמכניסים לתוכה קש, לבין כוס שהקש הוא חלק ממנה, דבכוס שהקש הוא חלק ממנה יש לומר שמכיון שהדרך היא לשתות מכוס כזאת לאט, א"כ שיעור שתית רביעית בכוס כזו הוא ארוך יותר מבכוס רגילה, וכל ששתה ברציפות כפי יכולתו חשיב בתוך כדי שתית רביעית.

והגאון שמאי קהת הכוהן גרוס (מח"ס שו"ת שבט הקהתי) אמר שיש קש רחב שניתן לשתות באמצעותו רוב רביעית בכדי שתית רביעית, ובזה יצא לכל הדעות. ואם אינו יכול, ישתמש בקש רגיל ויסמוך על הדעות שאפשר לשתות עד כדי אכילת פרס.