שיעורי הרב שלמה אבינר

ועיין שיעורי תורה לרב נאה ג י-יד, נודע בשיעורים 271 ועיין פירוש הרב על קצשו"ע מג ה. והרבה גדולי ישראל סוברים כהגר"ח נאה: הגר"י פישר (ראב"ד העדה החרדית, בחוברת המעיין תמוז תשמ"ח), וכן העיד האדמו"ר מגור הפני מנחם שהגביע של אביו בעל האמרי אמת (ראה בהסכמה לספר מידות ושיעורי תורה), וכן הגביע של האור שמח (מסורת שאבדה עמ' קצו), שו"ת משנה הלכות (ח קצד), האדמו"ר מצאנז (שם), גביע של הגר"י סלנטר (שו"ת תשובות והנהגות ג שלד) והגר"א דסלר בעל המכתב מאליהו (שם). ויש להוסיף שהגאון רבי אליהו דסלר, היה נוהג לקדש על גביע קטן כל זמן שאשתו היתה חיה, וכשנפטרה החל לקדש על גביע גדול, משום שאשתו הביאה את הגביע מבית הוריה המיוחסים, ומכיוון שלא רצה להעליב אותה, החליט לקדש עליו, למרות גודלו הקטן יחסית. והערב נא א 371-369).

וכן הגביע של אביו של החזו"א, ושהראו זאת לחזו"א ואפ"ה לא קיבל (מסורת שאבדה עמ' קצו). וגם הגרש"ז אוירבך העיד שאחיו הבכור של החזו"א הרב מאיר קרליץ קידש על גביע שירש מחותנו החשק שלמה זקן הרבנים בוילנא והיה כשיעור הגר"ח נאה (קונטרס שיעור הרביעית עמ' 10). וכן אמר הגרשז"א שעיקר ההוראה היא כמו שבירר הגר"ח נאה בספריו (הליכות שלמה ב צ).

והגרי"ש אלישיב נשאל כיצד חלק הגרח"נ על החזו"א? והשיב ששעור הגר"ח היה נהוג מקודם והחזו"א הוא החולק (ספר ישיב משה א קל). והג"ר אלישיב גם אמר שסוברים כהגר"ח נאה גם לקולא וכל שכן לחומרא. שלענין חלה ג"כ מיקל תמיד כשיעורו, ולעניין עירוב אם יש פירצה בי' אמות קטנות, מחמירים כשיעורו, ובזה שיעורו הוא חומרא שבשיעור קטן נקרא כבר פרצה וחייבים לגודרה בחזרה. אמנם לעניין גביע לקדש על יין מחמיר כהחזו"א, אבל לא מפני שחושש לשיטתו, רק מפני הכבוד (וישמע משה א תל. ב שסד).

ונשאל בשו"ת דברי חכמים עמ' סז-סח: בענין השיעורים לענין ברכות כגון כזית כביצה ורביעית וכדומה, יש מחלוקת האם נתקטנו השיעורים, כיצד מנהגינו? וכתב: שמעתי מהגרח"פ שיינברג שמנהגינו להקל בשיעורים ולא כהגרי"י קניבסקי ה"סטייפלר" שמחמיר. ומסופר במגד גבעות עולם (ח"ב עמ' לד) שאחד שאל את הגר"מ פיינשטיין על כוס בשיעור בערך 88 מ"ל, ואמר שזה כוס כשר ומהודר לכתחילה, ודלא כמו שנדפס בשמו שיעורין אחרים לחומרא, ומעשה רב עדיף. ועוד שם: "ואף מרן הח"ח ז"ל החמיר בקידוש כהצל"ח, ואילו ביד נכדיו מוחזק כוס של ברכה שבירך עליו הח"ח ז"ל, והוא כוס המחזיק כמו השיעור הקטן, והדבר צריך עיון ובירור, ומוכרחים לומר שהשיעור הגדול הוא להידור בלבד. כאן המקום לציין שכשפירסם הגרא"ח נאה את ספרו בעניני השיעורים, נדהמו אנשי ירושלים מחומרותיו בענין השיעורים, כי מנהג ירושלים היה בשיעורים קטנים יותר מהשיעור הנודע של הגר"ח נאה, וכוס של ברכה בכל מקום היה פחות משמונים וששה גרם שהורה הגר"ח נאה, כן שמעתי בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל. – באמת ראיתי נדפס בהגש"פ 'דברי יואל' בשם האדמו"ר מסטמאר זצ"ל, ששיעור רביעית הוא שבעים וחמש גרם". ועיין ילקוט יוסף – חנוכה סי' תרעא סעי' כב.