שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות - הרב מרדכי ציון

רוב הפוסקים סוברים שאסור ללטף ולטלטל חיות מחמד, כגון חתול וכלב, ובכללם: מ"ב [שח ס"ק קמו], שמירת שבת כהלכתה [כ מ. כז כה] וילקוט יוסף [ח"ב עמ' שפג]. אמנם יש פוסקים המתירים כשהם חיות מחמד שבעליהם רגילים להרימם ולהשתעשע בהם בכל השבוע משום שאז אינם מוקצה. כך גם כלבי נחייה אינם מוקצה בשבת. כך פסק הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה [או"ח ה כב אות כא] והגרש"ז אוירבך [שלחן שלמה שח עד]. מובא בס' ועלהו לא יבול [ח"א עמ' קנ-קנא]: רב אחד משיקגו שאל את הגרש"ז אוירבך: בעלי חיים הם מוקצה, אמנם כלב המוליך אדם עיור פשוט הדבר שאינו מוקצה [והסכים לזה הגרש"ז]. כיום באמריקה מאוד מפותח הענין של חיות בית, ויש אנשים זקנים וכדומה הקשורים מאוד לכלב או חתול, והם כמו הבני בית שלהם, האם שייך לומר לגבי אנשים אלו שאין הכלב או החתול שלהם מוקצה עבורם? ענה הגרש"ז שזהו שגעון ["משוגאס"] [עיין שאילת יעב"ץ א, יז] כל העניין הזה, ואף על פי שהרב מאמריקה אמר לו שמוציאים מיליוני דולרים על בעלי חיים אלו, לא הפחיתה עובדה זו את ה"משוגאס" שיש כאן בעיני הגרש"ז. אמנם לדינא הסכים הגרש"ז שיש פה איזושהי סברה להקל, ולכן אמר שאין להוכיח אנשים אלו, ולא צריך להודיעם שיש איסור בהחזקת הכלב והחתול שלהם בשבת. ועיין פניני הלכה לרב אליעזר מלמד [שבת ח"ב עמ' 81] בעניין זה. ובשו"ת מראש צורים [סוף ס' לח], כתב הרב שמואל דוד בשם הג"ר אהרן ליכטנשטיין שראוי להחמיר, שהרי כך נראית דעתם העיקרית של התוס', המרדכי, הגהות אשר"י והרא"ש. אך אין למחות ולהעיר ביד המקילים משום דסוף סוף הדבר שנוי במחלוקת ראשונים ומסתבר טעמייהו דהמקילים.