שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"כיסוי סכינים בשעת אמירת "לשנה הבאה בירושלים"- מאת הרב מרדכי ציון:

הגר"ח קניבסקי כתב לי: "לא".

והגר"א נבנצל כתב לי: "מסתמא כבר סלקו הסכינים".

והג"ר שמואל אליעזר שטרן, מראשי בית ההוראה של הגר"ש הלוי וואזנער ומח"ס שו"ת שביבי אש, כתב לי: "אין צורך לכסות בשעת אמירת 'לשנה הבאה' ולא בשאר מקומות [כגון במעין ג' ועוד], אלא היכן שקבעו חכמים".

והגרז"נ גולדברג כתב לי: "לענ"ד שחכמים רק תקנו בגלל שפעם נגע וחבל האומר בעצמו ולא גזרו אלא באופן שקרה וכמו שאסרו חכמים ללבוש סנדל המסומר בשבת משום המעשה שנהרגו מהסנדל המסומר הוה בשבת, ולכן בחול מותר וזה מייש שאלת כת"ר".

והג"ר יוסף ליברמן, מח"ס שו"ת משנת יוסף, כתב לי: "'ובנה ירושלים' היא בקשה ותחינה, ו'לשנה הבאה' היא תקוה, אבל להנוהגים גם לכסות הסכין גם בשבת כמו"כ בליל סדר פסח בבהמ"ז ולא מועיל טעם ליל שימורים, דאין החשש ממזיקים, אלא מעצמו. ובענין זה עיין שו"ת משנת יוסף ח"ז סי' מב. יותר נראה דרק בברכת המזון שבו קרה המקרה הרע אמרו לכסות ולא בכל פעם שמזכיר ציון וירושלים, כגון ששר בסוכה הרחמן הוא 'יקים לנו סוכת דוד הנופלת'".

והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "לא אמרו אלא באופן שהיה המעשה כעין סנדל המסומר".

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "וכן לא גזרו בברכת מעין ג' וכן כעין המעשה שהיה".

והג"ר אהרן יהודה הלוי גרוסמן, מח"ס שו"ת ודרשת וחקרת, כתב לי: "אין לו סוף. מעשה שהיה בברהמ"ז, לכן דוקא בברהמ"ז, ולכן גם בברכה מעין שלוש א"צ להסיר הסכין. עיין אשל אברהם מבוטשאטש בסי' ק"פ סעי' ה', וכ"כ השלמת חיים בסי' קפ"ז ע"ש".

והג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכ' גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "בשבת וביו"ט לא נהגו לכסות את הסכין כמבואר בפוסקים".

הרב דוד טהרני, מח"ס שו"ת דברי דוד, כתב לי: "חיוב כיסוי סכינים או סילוקם מהשלחן מצינו רק בברכת המזון, לפי שבברכת רחם מזכירים את חורבן ירושלים בבקשת תחינה, אבל בהזכרת ירושלים לבדה לא מצינו חיוב זה".

והרב רחמים משה שעיו, מח"ס שו"ת מחקרי ארץ, כתב לי: "כשאומרים לשנה הבאה בירושלים הבנויה האם צריך להסיר את הסכין מעל השלחן לפי הטעם שצריך להסיר הסכין מעל השלחן בשעת ברכת המזון משום שאחד תקע סכין בבטנו כשהגיע לבונה ירושלים.

הנה טעם זה נזכר בבית יוסף סימן ק"פ וז"ל וכתוב עוד בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר, פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה עכ"ל.

נראה דאין לחשוש לזה מכמה טעמים:

א. יעלה, כיון דמעשה שהיה הוי בברכת המזון, לא גזרו להסיר הסכין במקום אחר שמזכיר החרבן, כדאמרינן בכמה דוכתי בש"ס דלא גזרו אלא כמעשה שהיה.

ב. ויבא, דאינו דומה לברכת המזון, דשם אומר קודם רחם נא ה' אלקינו על ירושלים עירך ועל הר ציון משכן כבודך ועל היכלך וכו', שמזכיר ממש לעורר רחמי שמים על חרבן ירושלים והמקדש. אבל כאן כשאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה אינו מזכיר רחמי שמים על ירושלים והמקדש, אלא רק אומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה ואינו מזכיר החרבן.

ג. ויגיע, דהלשון בשבלי הלקט הנ"ל הוא 'ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה', וא"כ היכא דנהוג נהוג, והיכא דלא נהוג לא נהוג, וכיון שלא נהגו להסיר הסכין כשאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה, אין צריך להסיר הסכין ולנהוג מנהגים חדשים.

ד. ויראה, שיש אומרים שבשבת ויו"ט, אין צריך להסיר הסכין משום דקדושת שבת ויו"ט יועיל להסיר ממנו צער החרבן ולא יבא לדקור עצמו, וא"כ הכא נמי אין חשש.

ה. וירצה, שמנהג ישראל לומר זה בדרך שירה וזמרה ובבטחון לבנין ירושלים, ועל כן נראה שאין חשש בזה ואין צריך להסיר הסכין מהשלחן בעת שאומר לשנה הבאה בירושלים הבנויה".

והרב שמואל ברוך גנוט, מח"ס שלהי דקייטא, משנת תפילין ושא"ס, כתב לי: "הנה טעמא קמא דהביא הב"י בשם הרוקח בסי' של"ב הוא דמכסין סכין בשעת ברכת המזון על שם לא תניף עליהם ברזל, ובמכילתא (פרשה יא אות ח): אינו דין שיניף המקצר על המאריך ושולחן כמזבח בשילהי חגיגה (כז.), עכ"ל. ורק טעם ב' המובא בב"י הוא מהמובא בשבלי הלקט מפי החבר רבי שמחה שמעתי טעם אחר פעם אחת היה אחד מברך ברכת המזון וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו ועל כן נהגו לסלקו בשעת ברכה, עכ"ל.

והנה לטעמא קמא דהרוקח, ודאי דל"ש להכי, והאמת היא דבכגון דא אמרינן דהבו דלא לוסיף עלה, ואין לנו אלא דברי חכמים ולא יותר, ואין לחוש. ועי' בשו"ת משנה הלכות חי"א סי' קל"א.

והנה בעצם הרי השו"ע עצמו כתב שם שנהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט, ואמנם המג"א כ' בשם הלבוש דמכסין גם בשבת, (עי"ש דבריו גבי מזבח בשבת). והברכ"י המובא בשע"ת שם כתב כך: שכמדומה שראה בשם הקדוש מהר"מ קורדאווירו ז"ל שאין לכסות ביו"ט, וכן ראיתי למז"א מהר"א אזולאי בהגהותיו כת"י לפי ששבת וי"ט רמז לעוה"ב שבאותו זמן מיתוק החיצונים בלע המות לנצח עכ"ל כו', עכ"ד השע"ת. וא"כ בודאי דאין מכסין ביו"ט דפסח".

והרב מרדכי אלמקייס, מח"ס שו"ת ויכתוב מרדכי, כתב לי: "כבר נשאלתי בזה לפני כמה שנים והשבתי דיש כמה טעמים לכיסוי הסכין בשעת בהמ"ז והובאו בטור סי' ק"פ וכן הביאם כה"ח שם עיי"ש. ולפי כל הטעמים הנ"ל שייך הדבר רק בשעת בהמ"ז הן משום דשולחן הוי מזבח, והן משום שכך היה המעשה ולפיכך גזרו רק על שעת בהמ"ז והן מטעם דזהו ברכתו של עשו והן משאר הטעמים שהביא שם, עיי"ש. ולכן רק בשעת בהמ"ז נהגו להסיר הסכין ולא בשאר המקומות שמזכירים את ירושלים".

והרב אבנר זאדה, מח"ס שו"ת כולו מחמדים, כתב לי: "דע דכל היכא דגזרו חז"ל משום מעשה שהיה, אף שיש מקום לדמות לו עוד אופנים אמרינן אין לך אלא כמו מעשה שהיה, עיין בחגיגה (כג, א) דאמרינן דדעת רבי חנניא בן עקביא לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה. ועיין כף החיים (סימן קפ ס"ק טו)".

והרב פנחס שפירא, מח"ס שו"ת בריתי שלום, כתב לי: "קי"ל דבשבתות וימים טובים לא מכסים את הסכינים".

והרב אליעזר רוט, מח"ס תורת חיים וחסד, כתב לי: "גם בשבת אומרים בונה ירושלים ובכל אופן אין מכסים".

והרב אליהו כהן, מח"ס מעדני המלך, כתב לי: "עי' בס' פסקי תשובות ח"ב (סי' קפ סוף ס"ה) משם האחרונים שנהגו לכסותו רק בברכת המזון, שכך היה המעשה, ומה גם שיש טעמים נוספים לכיסוי הסכין השייכים רק בברכת המזון, וע"ע בס' הלכה ברורה סוף סימן קפ שהביא הטעמים בזה".

ובשו"ת שערי חיים (ג ע אות מד), הרב חיים רוטר השיב שאין צורך, שבשו"ע (או"ח קפ ה) איתא להדיא, נוהגים לכסות הסכין בשעת בהמ"ז, "ונהגו שלא לכסותו בשבת ויום טוב" והטעם בזה עיין באחרונים.

והג"ר חיים שלום סגל, מח"ס בירורי חיים ומו"צ בבית הוראה דהגרי"מ שטרן, השיב: "אין לנו לגזור גזרות מדעתינו, ורק מה שגזרו חכמינו ז"ל, אנו נזהרין". וגם נשאל: למה לא מסלקין הסכין בזמירות שבת כשמזמרים יה רבון בחרוז למקדשך תוב, או בזמר צור משלו בחרוז יבנה המקדש, שמזכירים את בית המקדש, וניחוש נמי להנ"ל? והשיב: "הלכה ערוכה בשולחן ערוך (או"ח קפ ה) 'ונהגו שלא לכסותו בשבת ויו"ט', ובט"ז (סק"ג) כתב משום דהמעשה בחול על כן גזרו ג"כ בחול דוקא ע"כ, ואם בברהמ"ז שבו אירע המעשה אין מכסין, קל וחומר דבזמירות אין מכסין. ואף להלבוש שהביא המג"א (שם סק"ד) שאין לחלק בין שבת לחול, ומסירים הסכין גם בשבת ע"כ, וכ"כ בכף החיים (שם ס"ק טו) עפ"י האריז"ל [וכן הוא מנהג קרלין], הבו דלא לוסיף עלה, ורק בברהמ"ז מכסין".