שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"כיבוד מי שתפילין מונחות עליו או בידו"- מאת הרב מרדכי ציון:

הגר"ח קניבסקי כתב לי: "הלבוש".

הגר"א נבנצל כתב לי: "שמעתי שהנושא קודם ללבוש".

הגר"י זילברשטיין כתב לי: "תשובת רבנו בית הלוי היא אור לכל עם ישראל" (קיבלתי מכתב זה עם התשובה בפרשת שמות תשע"ד, ואמר לי הרב דוד כוהן, ר"מ בישיבת עטרת ירושלים, שיתכן שהגר"י זילברשטיין רמז בזה בתשובתו, כי כתוב: "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא", ופרש"י: "'כי טוב הוא' – כשנולד נתמלא הבית כולה אורה" שמות ב א-ב. רש"י).

הג"ר אליהו שלזינגר, אב"ד ורב שכונת גילה ומח"ס שו"ת שואלין ודורשין, כתב לי: "בדיני קדימה בין מי שלבוש טלית ותפילין לבין מי שנושא בידו טו"ת. ובכן, האמת היא שאין כלל ועיקר דיני קדימה בנידון זה, וכל מה שמתפרסם פעם בפעם הוא מדיני הידור וכיבוד, והוא ענין הנוגע יותר לרגש אך לא להלכה. ומבחינה רגשית נלענ"ד דמי שעטור בטו"ת קודם למי שנושא טו"ת בידו. אך כאמור להלכה אין נפק"מ".

הג"ר גמליאל הכוהן רבינוביץ, מח"ס גם אני אודך, כתב לי: "לענ"ד מפני הרואים, יש לכבד את מי שלבוש בטלית ותפילין, שהוא נראה יותר חשוב כעת, שכבר לבוש בטלית ותפילין. ודו"ק".

הג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות, כתב לי: "מה החסרון בתשובת הרב מבריסק המובא שם בפסקי תשובה עם ראי' נפלאה שיש להקדים את הנושא מהלובש".

הג"ר שמאי קהת הכוהן גראס, מח"ס שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "מי שלבוש בתפילין שהשם גלוי משא"כ השני התפילין הם מכוסים".

הג"ר פינחס אברהם מייערס, אב"ד האג ובעל שו"ת דברי פינחס, כתב לי על דברי בית הלוי: "והנה אם קבלה היא נקבל, אבל לדין יש תשובה שדין זה אינו צריך לפנים שכבר כתב הרע"ב בכורים פ"ג מ"ג על משנה כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם, אע"פ שאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתם כדי שלא יתבטלו ממלאכתם, מ"מ היו חייבים לעמוד מפני מביאי בכורים שחביבה מצווה בשעתה, ומטעם זה עומדים מפני נושאי המטה שהמת בה ומפני נושאי התינוק לברית מילה. וזוהי גמרא כרוכה בקידושין ל"ג ע"א וחולין נ"ד ע"ב בא וראה כמה חביבה מצווה בשעתה שהרי מפניהם עומדים ומפני תלמידי חכמים אין עומדים. מדבריו נראה להדיא שמי שלובש טלית ותפילין עדיף משום שמקיים מצווה, משא"כ הנושא אותם בידיו אף לטעם משנת נגעים שאינו בגדר באו אל הבית, מ"מ לעומת השני אינו מקיים מצווה ולהכי צריך להקדים מי שלבוש בטו"ת לפני הנושא ביד. וכן כתב בשו"ת שיח יצחק סי' ז: כי הנושא טו"ת עסוק במצווה הכש"ס חולין ז' ע"א חלוק לי' נמי להאי דבמצווה קעסיק דהוה דרי חיטי לפיסחא. ביותר לשיטת ראשונים שהביא שכתבו להגיע לבהכ"נ עטוף בטו"ת הוא מקיים מצווה כמ"ש במג"א סי' כ"ה סק"ג בשם שו"ת מהר"ם לובלין סי' ל"ז. אם כן, יש להקדימו ולכבדו יותר. ולק"מ לשיטה שאין מכבדים בפתח בהכ"נ משום חיוב להקדים כל שאפשר ולזאת לא יכבד לאחר שיקדימו, ול"ד לשאלה שאחד לבוש בטו"ת והשני רק נושא אותם, כי חביבה מצווה בשעתה גם להקדימו. וכן כתב בשו"ת אבן ישראל ח"ח סי' ה' כי הלובש טו"ת עדיף מהנושא אותם מטעם שמקיים מצווה בשעתה".

ובשו"ת באר משה (ח, רכב) טען כי יש לדחות את הראיה מהמשנה בנגעים, שכן פירש רש"י (עירובין ד, א) שהנכנס לבית המנוגע באופן שלבוש בבגדיו – אין הבגדים נטמאים מיד, לפי שקרויין בגדיו "ובטלים אצלו", דהיינו אם אינו לובשם אלא אוחזן בידו אינם בטלים אצלו, וכשם שהוא נטמא מיד בהיכנסו לבית, כך גם הבגדים, שאף הן נכנסים לבית ואינם בטלים אצלו, מה שאין כן כשהבגדים עליו בדרך לבישה באופן שבטלים אצלו, אי אפשר לומר עליהם "הבא אל הבית", שהלא אינם באים בפני עצמן. אולם כל זה נאמר דוקא בנוגע לדיני טומאה, שם חידשה לנו התורה בגזירת הכתוב, כי דוקא כאשר נושאן בידו יש עליהם שם של באים אל הבית, אך ברור איפוא שלא ניתן להכחיש את המציאות שבאים הם לבית גם כשלובשן. ואדרבה, הרי מקיים ברגע זה את מצוותן ונכנס דרך עשיית מצוותן, לא כן כשנושאן בידו שאז אינם באים כדרך מצוותן. ומסיק ה'באר משה': ולכן הדין נותן, שהלובש את התפילין יכנס תחילה. וזה ברור כשמש (גם מובא בס' והערב נא להגר"י זילברשטיין ח"א עמ' 260-258).

כך גם דעתו של הג"ר ישראל יעקב פישר בשו"ת אבן ישראל (ח, ה) שמי שלובש קודם. אמנם הוא לא מזכיר פסקי תשובה אלא ששמע כן בשם גדול אחד.

בשו"ת פאת שדך (ב, יג) כתב כי יש לפקפק אם דבר זה יצא מפי הרב מבריסק, שהרי אין זה מסתבר שכבוד חפצא של מצווה יגרע בשעת קיום המצווה...

כן בשו"ת תשובות והנהגות (א, תקלה), כתב הג"ר משה שטרנבוך: "ולע"ד ספק אם יצאו הדברים מפיו. דלא דמי כלל הכא דבאים לדון מי יכנס תחילה, הנה דין הקדימה אינו רק להחפצא דתפילין אלא הכבוד לכבד בכך למצות וקדושת התפילין. ונראה פשוט שאם מכבד בכניסה ליהודי מפני התפילין שבידו, כ"ש שיש להקדים טפי אדם שמניח תפילין בעידן מצותן שמונחים עליו כדין. כך מפורש בקידושין ל"ג א' שגדול כבוד הקדימה למצווה בעידן עשייתה מכיבוד לת"ח: "בא וראה כמה חביבה מצווה בשעתה שהרי מפניה עומדים (בעלי אומניות) ומפני ת"ח אין עומדים". ולא דמי למשנה בנגעים המדברת לעניין טומאה שהנידון רק על החפצא עצמו אם חשוב שהוא נכנס בפנ"ע לבית או ביחד עם גופו ובטל לגופו. אבל כאן יסודו הוא דין כיבוד לתפילין ואם מכבדם כאשר הנם ביד האדם שאין בו שום דינים (שלא מצינו איסור לנושא תפילין ביד להפיח בו, ועיין במ"ב מד סק"ו) כ"ש שראוי לכבד תפילין כשמקיימין בהם מצווה, ואם כן ודאי דראוי להקדים תפילין בראש האדם".

ובשו"ת קול מנחם (או"ח ג, נד), האדמו"ר מקאליב מביא דברי מהרי"ל דיסקין ופקפוקו של הגר"מ שטרנבוך, והוסיף: "ורציתי לצדד לסברת הראב"ד שיש מעלה במי שהתפילין מונחות עליו, שהוא משעבד מוחו ולבו להקב"ה, וזו סיבה נוספת להקדימו, דזה שעדיין לא הניחם אינו נמצא במעלה זו".