שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

מקורות ל"ירושלמי בערב פסח" (שו"ת)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"ירושלמי בערב פסח"- מאת הרב מרדכי ציון:

עיין מועדים וזמנים ח"ג ס' רלט בהערה, שדן ומסיק שזו חומרה יתירה. מרן הרב קוק לא יצא מירושלים בערב פסח. כתוב בס' מועדי הראיה (עמ' שג): אחרי חצות היום, היה הרב הולך אל הכותל המערבי לומר שם סדר הקרבת קרבן פסח כמנהג ירושלים, ולמרות טרדות ערב החג המרובות, היה מאריך בתפלתו, וקשתה עליו הפרידה משריד בית מקדשנו. לתפלת "מלך רחמן" של שלש רגלים, הוסיף גם "ובכן תן פחדך" מתפילת ר"ה ויוה"כ, ורבה הייתה התרגשותו בפסקה "שמחה לארצך וששון לעירך" וכו'. בלב מלא רגשות קודש היה הרב חוזר וצועד לביתו, ומשתדל להאיר פניו לכל הנפגשים עמו בדרכו ומברכים אותו בחג כשר ושמח.

וכן הגרי"ח זוננפלד: הגר"י הוטנר שליט"א מספר, שבערב פסח אחד, ליוה גם הוא את הרב [מרן הרב קוק] בשובו מן הכותל, והנה הולך ובא לקראתם הרב ר' יוסף חיים זוננפלד. הרב הזדרז והקדים וברך אותו בברכת חג כשר ושמח. הריח"ז החזיר לו ברכת חג, והוסיף: אני מברך אותך שלשנה הבאה אראה אותך שוב כאן, כשאתה טובל רגליך היחפים בדם! [כוונתו הייתה, שהרב, שכהן היה, יזכה להקריב קרבנות פסח בבית המקדש, ורמז לדברי הגמרא (פסחים סה, ב): "שבח הוא לבני אהרן, שילכו עד ארכובותיהם בדם" של קרבנות הפסח. אמנם מסופר על האדמו"ר מבעלז, הג"ר אהרן רוקח, שכשהגיע לארץ, ביקש לסדר לו דיור בתל אביב, ואמר שהיה לו טעם כמוס שאינו רצה לגלות. יש מסבירים, שהסוד שהאדמו"ר לא רצה להשתקע בירושלים הוא משום שחשש מחובת קרבן פסח (ס' שלחן רבותינו עמ' שלד-שלה. בקדושתו של אהרן ח"א עמ' תו-תט. ח"ב עמ' רכא-רכד)

כן מובא בס' ראש דברך מהרב יצחק דדון (עמ' תרנב), שבסוף ימיו, הגר"א שפירא חשש לזה.

מובא בס' תל תלפיות (עמ' מא-מב), שיש נוהגים ללכת לכותל המערבי בערב פסח, "ואומרים שם פסוקי קרבן פסח. ויש נהגו איפכא, לצאת מירושלים בערב פסח ולהיות ב"דרך רחוקה" כדי שלא להכלל בחיוב הקרבת קרבן פסח". וכתב בהערה 94 שיציאה מירושלים בערב פסח היא מנהג חב"ד. וכן אמר הגר"ש דבלצקי שגדול אחד בירושלים נהג כן. וכששאלתי את הגר"א נבנצל, הוא השיב: "רוב הגדולים לא יצאו. והרבה גדולי ישראל הלכו לכותל לומר סדר קרבן פסח".