שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ע"י הרב מרדכי ציון

אמנם נראה שהוראה זו רק למי שהפרנסה קשה לו. הרי הג"ר שלמה זלמן אוירבך סיפר על יהודי שהיה מגיע לבית הכנסת בחג הסוכות והיה מראה אתרוגו לאחרים ושואלם כמה שילם עליו. לאחר שענו לו שבוודאי שילם עליו הון מפולפל, היה מתפאר בפניהם ששילם עבורו סכום פעוט. כששאלוהו היאך הוא השיג במחיר כ"כ פעוט אתרוג יפה זה, ענה שהוא ממתין עם קניית האתרוג עד ערב החג, כשהסוחרים דחוקים לסיים למכור את הסחורה שנותרה ברשותם, ואז מחיר האתרוגים נמוך ביותר. מעשה זה חרה להגרש"ז זצ"ל מאוד, עד שפעם אחת ניגש אליו ואמר לו כך: הגמרא מספרת במס' ביצה (טז, א) על שמאי הזקן שמיום ראשון בשבוע כבר היה מתכונן לשבת. מצא בהמה נאה, היה קונה אותה לשבת. ואח"כ אם מצא בהמה אחרת נאה הימנה, היה מניח את השניה לשבת ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן, מדה אחרת היתה לו, שהיה אומר "ברוך ד' יום יום", ובוטח בד' שימציא לו בערב שבת בהמה נאה לשבת. הנה הדבר לכאורה צריך ביאור, מדוע לא נהג הלל כמנהגו של שמאי, לכאורה הנהגת שמאי נראית טובה יותר? אלא, לכשנדייק בדברי הגמרא - "מדה אחרת היתה לו" - נראה שמנהג זה של הלל לא היה אך ורק במצוות, אלא אף בענייני עצמו. כגון, שכשהיה קונה לעצמו חפצים, לא היה מתכונן לכך מראש אלא רק כשהיה צריך לכך. זו הכוונה בלשון "מדה אחרת היתה לו", שהיה זה אצלו בגדר מידה שנהג בה לאורך כל הדרך, גם בעניינים גשמיים. לכן, לו היה מותר לעשות כן אף בעניני מצוות ולא היה צריך לנהוג בדרכו של שמאי. אולם, מי שבצרכיו האישיים דואג להכין הכל מראש, ורק בענייני המצוות משאיר הכל לרגע האחרון, זהו זלזול במצוות (מפי השמועה, נדפס בספר הזכרון "מבקשי תורה". מובא בסוכת היוצרים עמ' קלו).