שיעורי הרב שלמה אבינר

מקורות ל"ברכה אחרי תה וקפה" מאת הרב מרדכי ציון:

יש מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (המובא בשו"ע או"ח תריב, י), האם בשתייה צריך שיהיה שתיית הרביעית בבת אחת או שגם בשתייה השיעור בכדי אכילת פרס כבאכילה. לפי הרמב"ם, צריך לשתות את הרביעית בבת אחת, אבל מסביר המשנה ברורה בשער הציון (שם ס"ק יא), ש"בבת אחת" לאו דווקא הוא, אלא בשתייה כדרך שתיית בני אדם, וכיון שממדת דרך ארץ יש להפסיק מעט באמצע השתייה, הרי הפסק זה בכלל השיעור, ובלבד שלא יפסיק יותר מרגילות בני אדם כדרך שתייה בינונית. הגדה של פסח קול דודי בשם הג"ר משה פיינשטיין (ס"ב) מבאר, ששתייה אחת אין הכוונה גמיעה אחת, אלא אפילו שותהו גמיעות גמיעות (לגימות לגימות), כל שאין מפסיק - הרי זה כשתייה אחת (פסקי תשובות רי הערה 21). לפי הראב"ד, גם בשתייה השיעור בכדי אכילת פרס. לעניין שתיית תה וקפה, שהדרך לשתות לאט ובנחת, כתב במשנה ברורה (רי ס"ק א) ש"יש מחלוקת רבה בין הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה לדעה ראשונה הנ"ל ובמחצית השקל ובחיי אדם מצדדים שלא לברך וכ"כ בדברי חיים וכן הוא מנהג העולם". אלא יש הרבה גדולי עולם שהיו מברכים ברכה אחרונה על שתייה רותחת ששתו באיטיות, כל שהיה רביעית תוך כדי שיעור אכילת פרס, היינו 4 דקות. ומובא בשערים מצוינים בהלכה (נא אות ה) שבהגהות מהרש"ם (ס' רד ס"ז) כתב בשם שו"ת פנים מאירות (ב, כז) ושו"ת מוצל מאש (ס” טז) שצריך לברך, ושכן נהגו הגאונים בעל שו"ת שואל ומשיב והמנחת חינוך. ובשו"ת מהר"ם שיק (ס' פה) כתוב שגם הוא נוהג לברך וגם רבו, החתם סופר, נהג לברך. ומסופר בשו"ת חתן סופר (ס' ד) שבעל פני יצחק ביקר אצל החתם סופר, וכיבדו החתם סופר בקפה חם, ולא רצה לשתות עד שיצטנן קצת כדי שיוכל לברך לאחריו, והחתם סופר, בראותו שמונע לשתות עד שיתקרר, אמר לו שאין לחוש לזה, ומברכים ברכה אחרונה על קפה חם, עכ"ל. כן נהג השבט סופר (שו"ת דעת סופר א, כה).

ומסופר בס' מרן הרב שך (ח"א עמ' 128), שלעיתים בעת שתיית תה, היה הגרא"מ שך משנן את מנהגו של הג"ר איסר זלמן מלצר, שלא ללגום את כל הכמות מהכוס בעוד התה רותח, אלא להותיר שיעור רביעית עד שיצטנן קמעא. זאת, כדי שניתן יהיה לשתות רביעית בלגימה אחת, בלא להכנס למחלוקת הפוסקים אודות ברכה אחרונה על משקה רותח הנלגם טיפין טיפין.

אמנם סח הגרש"ז אוירבך, שרבו הגרא"ז נקט להלכה כהכרעת המשנה ברורה (רי סק"א), שלא לברך ברכה אחרונה בשתיית תה או קפה חם, כיון שאין שותים מהם רביעית בפעם אחת אלא בהפסקות בין לגימה ללגימה, אלא, שזמן מה לאחר שהגרי"ז מבריסק עלה לארץ ישראל, הוא הגיע לביקור גומלין בביתו של רבי איסר זלמן. במהלך הביקור, שהגרש"ז אוירבך היה נוכח בו, רבי איסר זלמן כיבד את הגרי"ז בכוס תה חם, וכאשר ראה שכשסיים לשתות, בירך ברכה אחרונה, פנה אליו רבי איסר זלמן: הרי נקטינן שאין מברכים ברכה אחרונה על משקה חם!? השיבו הגרי"ז מבריסק: "אכן, אבל אבא זצ"ל [רבי חיים סולוביצ'יק מבריסק], כן היה נוהג לברך". "מאז אותו ביקור ואילך" – סיפר הגרש"ז אוירבך – "החל רבי איסר זלמן לברך ברכה אחרונה על שתיית משקה חם, ואף אני עצמי התחלתי לברך מני אז". והוסיף והתבטא, שאף לו היה קשה תמיד: הא כיצד אפשר ליהנות מכוס תה חם, ולא להודות ולברך להקב"ה על זה?!

כן מובא הנהגת הגרי"ז בשו"ת תשובות והנהגות (ב, קלה).

בדומה לזה כתב בס' שמירת שבת כהלכתה (נד הערה צו): "וכן ראיתי את הגרש"ז אוירבך, שהוא מברך ברכה אחרונה על שתיית תה חם, בשיעור כדי אכילת פרס, מכיון שראה כן אצל רבותיו", ומביא משו"ת מהר"ם שיק (א, פה) שראה לרבו החת"ס, שהיה שותה החמין בניחותא (לשיטתו כדי אכילת פרס הוא ח' מינוטין), והיה מברך ברכה אחרונה. אמנם, בספר המאור הגדול (עמ” קיז), הביא העובדא בין רבי איסר זלמן והגרי"ז מבריסק והנהגת הגרש"ז מאז, אלא שהוסיף שם, שבכל זאת החמיר הגרש"ז על עצמו, וכל אימת שהיה שותה כוס משקה חם, היה משייר ממנו שיעור רביעית, המתין עד שיתקרר, ואז היה שותה בבת אחת, ומתחייב בברכה אחרונה לכל הדעות (כדברי המ"ב שם. ס' חכו ממתקים ח"א עמ' קב והערה לד. ס' מרן הרב שך שם).

מובא בס' אורחות רבנו (ח"א עמ' צ), שהגרי"י קנייבסקי, הסטייפלר, אמר שהחזון איש אמר לו שמעיקר הדין גם בשתיית תה או שאר משקין יש לברך ברכה אחרונה, אף אם הפסיק ואין שיעור כדי אכילת פרס בהפסקה, והוסיף שמעיקר הדין ארבע מינוט הוי כדי אכילת פרס. כן נהג הסטייפלר לשתות כוס תה חם מאד בלגימות מרובות וברך ברכה אחרונה.

גם בפסקי תשובות (שם הערה 23) מובאים גדולי ישראל שבירכו על משקה חם בשתיית כדי אכילת פרס, כגון בעל דברי חיים מצאנז (עיין שו"ת דברי יציב או"ח ב, רסא) וחתנו בעל ברוך טעם.

מסיק המשנה ברורה (שם): "ואנשי מעשה נוהגין, שבסוף שתייתן, מניחין כדי שיעור רביעית שיצטנן מעט כדי שיוכלו לשתות רביעית בלא הפסק ולברך ברכה אחרונה, וטוב לעשות כן כדי לצאת אליבא דכו"ע". כ"כ בשו"ת בצל החכמה (ג, קיד) וס' זאת הברכה (עמ' 40 אות ב). אבל, מסביר הג"ר משה שטרנבך בשו"ת תשובות והנהגות (שם), שמשמע מדברי המשנה ברורה, שמעיקר הדין, לענין כדי אכילת פרס אפשר לסמוך להקל. כתב הג"ר עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר (ה או"ח יח): "מסקנא דדינא, שהלכה רווחת בידינו, שאין לברך ברכה אחרונה על קפה חם, וכן על תה חם, כיון ששוהים בשתייתם יותר מכדי שיעור שתיית רביעית, והעידו האחרונים שכן מנהג ירושלים ת"ו. ואף על פי שיש הרבה מהאחרונים (ובפרט מגדולי רבני אשכנז) שחולקים על זה, ועבדי עובדא בנפשייהו לברך בנ"ר אחר קפה חם כששותים רביעית בכדי אכילת פרס, וכן נוהגים כיום כמה מאחינו האשכנזים, מ"מ אנן בדידן נקטינן לדינא שלא לברך, שכלל גדול בידינו: "ספק ברכות להקל". אכן, הנוהגים לברך ברכה אחרונה אחר הקפה שהצטנן קצת, ושתו ממנו שיעור רביעית בבת אחת, יש להם פנים הנראים בהלכה, ורבים וגדולים סוברים כן למעשה, וסברת החולקים על זה אינה מוכרחת כלל לפום דינא, ולכן הדבר פשוט שיש להם על מה שיסמוכו, ואין מזניחים אותם. אעפ"כ, הבא להימלך ולשאול שאלת חכם אם יברך לכתחילה על קפה פושר, יש להורות לו שלא יברך, דשב ואל תעשה עדיף".

יש להוסיף, שפעם רבנו הרב צבי יהודה שתה תה ותלמיד שאל אותו שאלה. רבנו ענה רק אחרי שסיים לשתות התה. התלמיד שאל על הנהגתו. רבנו הסביר, שכל עניין שתיית תה הוא לשתותו חם. כשהתה מצטנן, זה כבר בל תשחית. לכן עדיף לשתות התה ואחר כך לענות.