שיעורי הרב שלמה אבינר

בין מקובל אמתי למקובל מתחזה

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: אני רווקה וענייה, הלכתי למגידי עתידות ולמקובלים, הוצאתי כסף רב, אך שום דבר לא השתנה. לפני זמן מה הרב כתב נגד פניה לייעוץ אל יהודי אחד פשוט שנחשב לבעל כוחות, והנה עתה אמרו לי חסידיו שהרב שינה דעתו והוא בעד. באופן כללי, אני מסכימה שיש הרבה מקובלים מתחזים, אך איך נוכל להבחין בין אמתי למזויף? וכן האם יש ערך לכל מיני סגולות או שאלו סתם אמונות תפלות?

תשובה:

1) קודם כל, לא הייתי נגד אותו יהודי באופן אישי, ואני אוהב כל אדם מישראל, גם אם איני מסכים אתו. רק השיטה אינה נכונה, שאם כן מדוע נתן ד' לנו תורה, מדוע אנו עמלים בלימודה אלפי שנים, ומוסרים נפשנו עליה? אלא שבעניינים רוחניים יש לפנות אל תלמידי חכמים. וכמובן, בענייני רפואה - אל רופאים, בענייני פרנסה - אל יועצים פיננסיים, ובענייני ביטחון - לצבא. שום דבר לא השתנה בדעתי הענייה, אדרבה, למשמע עוד מקרים עצובים, מעין אלו שסיפרת עליהם, דעתי הולכת ומתחזקת מיום ליום.

2) כיצד נבחין בין מקובל אמתי לבין מקובל מזויף? רבותינו מסרו לנו כמה אמות מידה כדי להבחין בין פועלי ישועות מזויפים, נותני קמיעות, מתחזים ומקובלים לשם הגדלת שמם וכיסם, לבין צדיקים באמת:

א. להתרחק מן החדשים. כתב הרה"ג הרב שמואל וואזנר: "זה כלל גדול בידינו, כל דרך שהוא חדש, או תמוה, ואינו בדוק ומנוסה על ידי גדולי וקדושי ישראל, שהיו מוחזקים בגדולתם ובקדושתם לכלל ישראל, סכנה גדולה ללכת בזה, ושומר נפשו ירחק מהם" (פתיחה לספר "תמים תהיה" לג"ר יעקב הלל). הדרך צריכה להיות מקובלת לאורך הדורות.

ב. תלמידי חכמים צדיקים שאינם רודפים כסף. יש תנאי שני, כפי שכותב הג"ר בן ציון אבא שאול: "הנני להודיע בזה דעתי אודות השערוריה, שהרבה אנשים הדיוטות מתחזים כרבנים ועושי מופתים למיניהם, ונותנין קמיעות או ברכות וסגולות. וישנם אנשים תמימים ובפרט מדוכאים ובעלי יסורין, ומתפתים להאמין בהם. אי לזאת, הנני להביע את דעתי, מאחר שהכרתי הרבה אנשים כאלו ויש מהם רחוקים מתורה ויראת שמים, וישנם שעושים קמעין על פי שראו בספרים הקדושים, כגון בספר 'מראה הילדים' וכדומה, ואנחנו מרבותינו קיבלנו שאמנם הוא ספר מועתק לקמעין, אבל בלבלו בהם שמות בכוונה, כדי שלא יתעסקו בהם הדיוטות. לכן יש להיזהר מאד בדבר הזה ולא לסמוך על ברכות וסגולות אנשים אלו, אלא אם מוחזקים כתלמידי חכמים צדיקים שאין כוונתם לבצע כסף ח"ו" (שם). כלומר תלמידי חכמים צדיקים שאינם רודפים כסף.

ג. אישור של תלמיד חכם פוסק הלכות. תנאי שלישי כתב ה"ר יצחק יעקב וייס: "ואני מביע בזה דעתי דעת תורה, שבכל הכרוך בעניין זה, לא יורו שום היתר לעצמם, אלא יפנו למורי הוראה, כמו בכל דיני איסור והיתר, לבל ייכשלו ח"ו בעוונות חמורים הנוגעים לאמונה טהורה" (שם). ובקיצור, בפסק דין של בית דין העדה החרדית: "בעניינים אלו, אין לפנות למאן דהוא, בלי שאלת חכם ופוסק" (שם). כלומר, יש צורך באישור של תלמיד חכם פוסק הלכות בישראל, כמו בכל דבר המצריך הכשר.

מקובלים אמיתיים, מילאו קודם כרסם בש"ס ובפוסקים (שו"ע יו"ד רמו), ותיקנו מידותיהם באופן מופלא (ספר "סור מרע ועשה טוב" לרבי צבי הירש מזידיטשוב).

כדי להיות "מקובל" מתחזה, או "בעל כוחות", נדרשות כמה תכונות בסיסיות: ביטחון עצמי, אינטואיציה, שימוש יצירתי בנתונים סטטיסטיים מעודכנים, שימוש באמצעי עזר מיסטיים כגון ספר קבלה או כדור בדולח, מציצת מידע מהפונה עצמו, האזנה פעילה, הענקת מחמאות ותשבחות, אבחון פסיכולוגי מהיר, שימוש באמירות כלליות התואמות קבוצות אוכלוסיה שונות. כמובן, יש להיות עטור בזקן. התגלו מתחזים לרוב, חוזרים בתשובה, עמי הארץ, חילוניים ואף ערבים. יש מהם המטמינים מכשיר להאזנת סתר בחדר ההמתנה, מקשיבים לשיחות האנשים הפורקים צרותיהם איש לרעהו, כך שבהיכנסם, הם שולפים להם מידע כאילו מן השמים. ויש מי שמעסיקים עוזרים בחדר ההמתנה המעודדים את הממתינים לספר להם את צרותיהם, ואת המידע הם מוסרים ל"מקובל". יש שקובעים פגישה לאחר זמן רב ובינתיים חודרים בעזרת "האקר" למחשבים של קופת חולים, בתי חולים, משרד הפנים וחשבון בנק ומצטיידים במידע.

יש "מקובל" עם אוזניה נסתרת, הנמצא בקשר עם עוזרו בחדר הסמוך, המצויד במחשב וחודר למאגרי מידע ומוסרו ל"מקובל". בחברה כלכלית חשובה הושתל עוזר של "מקובל" המעביר לו מידע, כך שבעל החברה מתפעל מידיעותיו המדויקות של ה"מקובל" ותורם סכומים עצומים למוסדותיו.

רוב הפניות הן בענייני זיווג, הרי רוב הרווקים ממילא מתחתנים, וההצלחה מיוחסת למקובל. וכן בענייני פריון, יש תועלת פסיכוסומטית באמונה ב"מקובל", סילוק פחדים, הרמת דימוי עצמי וכדומה.

ה"מקובל" נעזר על פי רוב בהצגה מרשימה: עצימת עיניים, ריכוז עמוק ומלמול משפטים בלתי מובנים.

3) ביחס לשימוש בסגולות מיסטיות, למען דעת עתידות וכדומה, כתב הג"ר אלעזר מן שך: "איסור גמור להתעסק בזה ואסור לסמוך על זה, ומפורש הוא בתורה: 'תמים תהיה עם ד' אלהיך' (דברים יח יז)… ואנו אין לנו אלא לבטוח בד', וזולת זה הכל הבל. ומה שראית סימנים שונים, זה מפני שבדרך שאדם הולך, מוליכין אותו, אבל מי שלא מסתכל על זה, ד' הוא מבטחו ואין לחוש לכל מה שראית" (פתיחה לספר "תמים תהיה").

נראה שמקור דבריו בגמרא. תלמיד אחד שאל את רבו: יש בית עבודה זרה במקומנו וכאשר העולם צריך גשם, מתגלה האליל בחלום ומבקש קרבן אדם, עושים כן ואכן יורד גשם.

השיב לו רבו: "אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דברים ד יט) מלמד שהחליקן בדברים (רש"י: לא מנען מלטעות אלא החליקם בדברי הבלים), כדי לטורדן מן העולם… 'אם לליצים הוא יליץ ולענוים יתן חן' (משלי ג לד). בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו" (עבודה זרה נה א).

וכן כתב הג"ר שלמה וולבא: "רבים חשבו זאת לתמימות לחפש תשובה לספקות, הקלה לסבל, חיזוק להווה והבטחה לעתיד אצל בעלי מסתורין למיניהם. יש כאלה שהגיעו לאנשים המעטים שהם באמת מקובלים, ויש שנפלו בידי שרלטנים ורמאים שהתלבשו באצטלא של יודעי חכמות נסתרות". אלא יש לפנות אל ריבונו של עולם, "אבינו שבשמים שומע תפלה". "למה לחפש ברכה בדלת אחורית ומפוקפקת, והרי שערי תפלה מעומק הלב ובדמעות, פתוחות לפנינו. ומה טוב היו עושים כל בעלי שיעור קומה שפונים אליהם להיוושע, אילו היו מלמדים את הפונים להתפלל…" (שם).