שיעורי הרב שלמה אבינר

גאווה זו - על שום מה?

[הרב שלמה אבינר]

"איכה היתה לזונה קריה נאמנה?! (ישעיה א כא). איכה יעלה על הדעת לקיים בירושלים עיר קודשנו מצעד תועבה של בעלי נטיות הפוכות, שאף זה יוגדר כזנות (רבי אברהם אבן עזרא שמות כ יב), שהרי התורה קבעה "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה, תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם" (ויקרא כ יג).

ואיני מבין למה הם מכנים את מצעד התועבה בשם "מצעד הגאווה".

במה מתגאים? בזה שעושים עברה?! אדרבה, על עברה יש להתבייש ולעשות תשובה ולהילחם נגד היצר הרע.

במה יש להתגאות, ועוד לעשות מצעד ברבים, בזה שנכנעים ליצר הרע?! ידוע שיש לאדם יצר הרע, איש איש ויצרו. אך לאדם יש בחירה חופשית. זהו יסוד כל התורה (רמב"ם הלכות תשובה ה ג). אמנם לעיתים קשה לגבור על היצר אך זה תמיד אפשרי, ואדרבא, לפום צערא אגרא (אבות ספ"ה).

ולא רק שיש לאדם שלטון על מעשיו, יש לו גם שלטון על תכונותיו, שהרי נצטווינו על ידי בורא עולם גם על תיקון המידות, תיקון האופי, תיקון התכונות, כמו שכתוב: "והלכת בדרכיו" (רמב"ם דעות א ה). זו מלאכה קשה יותר מתיקון מעשים (מסילת ישרים יא), אך היא נוסכת בנו אופטימיות עצומה, שהרי אם אדם כובש את יצרו, כלומר את טבעו, ודאי קשה לו (רמב"ם, שמונה פרקים פרק ד), אך אם הוא משנה טבעו לטובה ומתהלך על פיו, כמה טוב הוא מרגיש! ריבונו של עולם מודיע לנו: אנשים יכולים לשלוט על מעשיהם וזו תפארתם, ואנשים יכולים להשתנות בטבעם וזו תפארתם הגדולה עוד יותר.

סוף סוף, מה שריבונו של עולם אוסר עלינו ומכנה ואתו תועבה, סימן שאינו טבעי, כי התורה אינה באה להרוס את האדם ואת הטבע, אלא אדרבא, לתת לו חיים. "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ד' " (ויקרא יח ה) - פסוק שמופיע לפני איסורי עריות, שלא יאמר אדם שאיסורים אלו חומסים ממנו את החיים, אדרבה הם מעניקים לו את החיים האמתיים.

לכן , אין זה המשנה מה מקור הנטייה ההפוכה, אם היא גנטית או פסיכו-סוציאלית, כפי שהוכיחו המקרים המוסמכים בנידון (אפשר למצוא אותם באתר www.atzat-nefesh.org של ארגון "עצת נפש", שנותן ייעוץ טלפוני חינם אנונימי, גם בנושאים אלו, בימים ב, ד, ה בשעות 20.00- 23.00 ). עובדה שלא ראינו תורשה של נטיות הפוכות.

על כל פנים, אין נפקא מינה, הרי הרמב"ם מפרש שיש תכונות נפש שהן מולדות, ויש שהן נקנות (הלכות דעות א ב), אך תמיד אדם צריך לתקן מידותיו וללכת בדרכי ד'. אלא כאמור לעיל, זה עלול לדרוש עמל רב. אך האדם לעמל יולד (איוב ה, ז).

לכן אותו "מצעד הגאווה" בירושלים, העיר שממנה יצא אור גדול לעולם כולו, ועוד ייצא, היא יריקה על הבחירה החופשית של האדם, אותה הבחירה שהיא התפארת העליונה של צלם אלהים; היא יריקה על האמונה שאדם יכול להשתנות ובה גנוזה כל האופטימיות המופלאה של המין האנושי; הוא יריקה על המשפחה הטבעית הטהורה.

הרי, טבעיות אנו מבקשים בדורות אלו. ברור שטבעיות היא "ודבק באשתו" (בראשית ב כד) - "ולא בזכר" (סנהדרין נח א). הרי גם כך בנוי הגוף של המין האנושי וכך הוא גם כל קיומו של המין האנושי, על ידי פריה ורביה, ואף בעלי נטיות הפוכות, הן איש, הן אישה, נולדו בעצמם מאבא ואמא. בני הזוג שונים פיסית וגם נפשית, לכן האשה היא "עזר כנגדו" (בראשית ב, יח) בהיותה שונה, כי אם היתה כמותו, מה הרוויח בזה (רבי יצחק אברבאל שם, רבי עובדיה ספורנו שם).

עינינו רואות כל כך הרבה אנשים בעלי נטיות הפוכות שהשתנו, ואחרי שקבלו אישור מגורם מוסמך התחתנו, וחיים חיים מאושרים - כמובן בתנאי שרצו באמת להשתנות. ואין לבנות מדע על יסוד מקרים בודדים.

גם הנטייה ההפוכה עצמה יכולה לעבור עידון, סובלימציה, בצורה של ידידות טהורה שהיא נכס חברתי יקר.

כמובן, בזה שאמרנו שאין לגיטימציה לנטיות הפוכות, לא אמרנו שהעושה כן אינו יהודי. ישראל אף על פי שחטא, ישראל. ישראל, אף על פי שמתנהג באופן לא טבעי - ישראל. אהבת ישראל כוללת את כולם.

אבל גאווה זו על שום מה? על איסור תורה שחייבים עליו מיתה?! וכן התואר "עליזים" על שום מה? על מה יש כאן לעלוז?! על חטא?! לא כן, על טוב יש לעלוז: "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה". אין כאן לא גאווה ראויה ולא עליזות ראויה. ועל כגון זה כבר אמר הנביא צפניה: "אסיר מקרבך עליזי גאוותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי" (צפניה ג יא). מהר יתקיים בנו: רני בת ציון, הריעו ישראל. שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלים" (שם יד), בשמחה טהורה של קידוש השם.

==

==