שיעורי הרב שלמה אבינר

האם יש בימינו מצוות תוכחה?

שהרי חכמים אמרו שאין בדורנו מי שיודע להוכיח.

ואמרו התנאים- שאין בדורנו מי שיודע להוכיח- שאין מישהו שיודע לדבר בצורה כזו שזה יביא תועלת,

ודבר נוסף אין מי שיכול להוכיח, כמו שנאמר טול קיסם מבן שיניך יאמר לו טול קורה מבין עיניך.

דבר שלישי- לא מקבלים את התוכחה. גם אם תוכיח אותו- הוא לא יקבל את דבריך.

ברמב"ם נפסק שיש מצוות תוכחה. התנאים לא באו לבטל מצווה מדאוריתא. אפשר לומר שלפעמים אדם אנוס, הוא לא יודע להוכיח. כמו אדם הנמצא במבדר ולא זוכר איך קוראים את קריאת שמע, הוא לא מבטל את המצווה אלא הוא אנוס. ומי שלא יודע להוכיח- הוא אנוס. זה לא שהמצווה בטלה בגלל קשיים, אלא שיכול להיות שאתה אנוס. אך המצווה לא בטלה, כי ישנם תנאים ואם הם יתקיימו המצווה תחזור.

אומר הרמבם שישנה מצוות תוכחה, ואיך מוכיחים?

ה. דעות ז: "להודיעו שהוא חוטא בעצמו במעשיו הרעים".

הוא חוטא על עצמו. אדם חושב שאם הוא עושה עבירות אז זה טוב לו, ואם הוא יפסיק אז הוא יפסיד. זה לא נכון. אם אתה חוטא- אתה חוטא על עצמך, אתה מזיק לעצמך, אתה מזיק לנשמתך. זה תלוי במה היא פנימיות האדם. זה מתייחס ל2 הטיעונים- שהוא לא מקבל תוכחה וכן שלא יודע להוכיח. הוא לא מקבל תוכחה כי הוא לא רוצה להזיק לעצמי, להפסיד. אבל כל זה חוזר לשאלה מה זה אני?

אומר פרויד אני זה יצרא דעריות ועוד כמה יצרים. האדם זה יצרא דהנאה, והשאר זה דברים חינוכיים שהכניסו לו לראש. ואם אני מפסיד הנאה אני מפסיד מהאני שלי. זה הטיעון הפוסט מודרניסטי. שאין ערכים מוחלטים. אין טוב ורע מוחלט אלא כל אחד מבשל לעצמו. הפוסט מודרניזם הזה הוא תעשיה ליצירת סמרטוטים. ומה זה סמרטוט? אחד שאומר קבל אותי כמו שאני, זהו תוצר של הפוסט מודרניזם. אנו לא מדברים על ילד קטן שהוא באמת סמרטוט, מול מעלות אחרות שיש לו בעודו קטן, ומשמגיע לגיל 13 הוא נהפך להיות גיבור. והוא מתפתח להיות גיבור לאט לאט ולא בקפיצה אחת. ומי הביא לנו את הסמרטוטיות? הנוצרים. אמר ניצטה שהנוצרים הביאו לנו את הסמרטוטיות. בא אותו האיש וביטל את כל המצוות. וכן מי הוא בעל העולם הבא? מי שמאמין באותו האיש וזהו. גם בלי לקיים מצוות. אם תקיים מצוות- זה תוספת, אך לא מחייב. אנשים לא רוצים לקחת אחריות ולא רוצים לתפוס את עצמם בידיים אז הם מדברים מילים כאלה.

אבל האני של האדם זה הנשמה שהיא בצלם אלוקים. האני של האדם זה הקדושה הטהרה והמצוות. ואם זה ככה אז למה קשה לעשות תשובה? בהתחלה קשה.

בא. התשובה: יש יסורי התשובה, אך הם חולפים. בהתחלה הוא מתייסר, אך אח"כ הוא מאושר. אבל ייסורי החטא הם תמידיים.

או במילים יותר פשוטות, צריך לחלק האם העולם הוא עולם הנאתי או עולם חובתי. אם מטרת האדם זה להנות אז הוא לא מקבל תוכחה. ואם מטרתו למלא חובתו אז הוא מקבל תוכחה. אז מה אני לא אהנה?

צריך להבחין בין הנאה לאושר. הנאה זה דבר רגעי, חד פעמי. עכשיו אכלתי אטריות וזה היה טעים ואני נהנתי, אך אני עדיין לא מאושר. אושר זהו מצב תמידי. אנחנו בעד אושר. כתוב בכל ספר תהלים: "אשרי תמימי דרך", "אשרי האיש" וכן הלאה. לא אמרתי שצריך לעבוד את ה' כדי להיות מאושר שזה עבודה שלא לשמה. אלא שהאושר מגיע לאדם אשר לא מחפש אותו. אבל זה נכון שאשרי יושבי ביתך. אך זה לא יחס של אמצעי ומטרה, אלא סיבה ותוצאה. אתה צריך להיות יושבי ביתך כי אתה צריך להיות יושבי ביתך, אך דע שאתה גם תהיה באושר.

נדרים סב- שלא יאמר אדם אקרא כדי שיקראוני רבי, אלא עשה לשמה, וסוף הכבוד לבוא. אז זה לא לשמה? לא נכון. יש הבדל בין רצון לידיעה, זה מובא גם להלכה. וכך מובא לעניין עשיית חריץ ע"י גרירת ספסל בשבת. הידיעה לא עושה את הרצון. פסיק רישיה זה משהו אחר, ולא נסתבך בה.

יכול להיות אדם מאושר ויש לו הרבה צרות. ויכול להיות אדם שהוא נהנה אבל הוא לא מאושר. ברגע שהוא נהנה הוא שוכח שהוא לא מאושר. אבל אי אםשר כל הזמן הנאות שזה מה שנקרא התמכרות- הוא נצרך להנאות יותר ויותר חזקות.

אם כן אומר הרמבם אתה חוטא נגד עצמך. וזה נכון שאתה חוטא נגד עצמך. אבל יכול להיות שיש בזה צד שלא לשמה?

לא. כי יש המשך לרמבם: "במעשיו הרעים". כמו שהזכרנו שבסוגייא של יצר הרע בסוכה- ישנם 7 תאוריות והגדרות של היצר הרע. והקב"ה גם הביא הגדרה שלו. ומהי? רע. זה הכל. היצר הרע הוא רע. "יצר לב האדם רע מנעוריו". ומה החידוש? כי הפוסט מודרניזם אומרים שאין דבר כזה רע מוחלט. אומר הקב"ה היצר הרע הוא רע.

זה מזכיר את יוסף שאמר לאשת פוטיפר- איך אדם יכול לעשות דבר כזה, שבעלך פוטיפר נתן בי אמון מלא- ואיך אני יעשה דבר כזה. קושייא: ואם פוטיפר היה מתעלל בו אז היה יכול לחטוא אם אישתו? תשובה: דילגתי על התחלת הפסוק: "וימאן". קודם כל וימאן שכתוב עם שלשלת. כי לפעמים האדם ממאן אבל לא ממש.. קודם הוא ממאן ואח"כ נותן הסברים אחרים. קודם כל אנחנו מבינים שאלו דברים רעים. שהקב"ה אמר לו. ואח"כ אנחנו מסבירים שאתה חוטא לעצמך.

ומה שאתה סובר שאתה חוטא וזה טוב לך ונעים לך- זה היצר הרע אומר לך. היצר הרע משקר אותך. הוא טוען שהוא זה אתה. הוא מתחזה לך. וזה לא נכון הוא לא אתה, הוא לא יודע מי אתה והוא לא יודע מי הוא, הוא זוהמת הנחש הקדמוני. ואתה אחוז בנצח.

אומר הרמב"ם: יודיענו. מה? לא ידעת שחטא זה נגד עצמך. להוכיח זה לא לצעוק ולא להעליב. זה להודיע.

כמו שאמר הח"ח- תוכחה- הוכחה. צריך להוכיח. כמו שמוכיחים במתמטיקה. כך פה- יש לו טעות בחשבון ותודיע לו שהוא טעה בחשבון.

אמר הפילוסוף דקארט- שהוכחות של מתמטיקה זה יפה, והוא אמר שאת כל הפילוסופיות צריך להוכיח כמו במתמטיקה, כמובן שזה לא אפשרי, אבל זה נכון. כמו המסל"ש אשר מסביר ומברר ובונה הכל בצורה מסודרת.

הרמב"ם במתק לשונו כלל 3 יסודות לפחות:

1. לא להודיע לו דברים שהוא לא יודע.

2. להודיע לו שהמצוות זה לטובתו.

3. זה רע. זה רע באופן מוחלט. ועיין מוסר אביך "בשמחה ובטוב לבב". שמחה כי עשיתי רצון ה' וטוב לבב- כי זה טוב לי. וצריך את שניהם. שמחה אני שמח שעשיתי מצווה בין אם היא טובה לי ובין שאין טובה לי. וטוב לבב- זה גם טוב לי. כמו שכתוב על הקולה- זה טוב לך, בשבילך. ואם כך על קוקה קולה- כל שכן בתורה הפוך בה והפוך בה דקולה בה.

==

==